מנחת חינוך · סימן רפ״ז, ד׳

והנה לאו זה דוקא בקדשים תמימים אבל מטיל מום בבע"מ א"ע בלאו כלל ולשון הר"מ כאן דאם א' הטיל בו מום ובא השני והטיל עוד מום אינו לוקה לאו דאינו לוקה אבל איסור תורה יש אלא אפילו איסור תורה אין בזה כי להר"מ יצא לו דין זה מסוגיא דבכורות גבי בכור שאחזו דם ע"ש בפלוגתא דחכמים סוברים תמים יהיה לרצון אבל בבע"מ לית להו קרא לאסור וכל מום דכתיב אתי לאסור גרמא ע"ש וכ"ה בלחם משנה כאן. ובאמת אני מסופק בדבר עיין בסוגיא שם הוא פלוגתא במשנה ובברייתא גבי בכור שאחזו דם אי מקיזין לו במקום שעושה בו מום ואמרינן דבקראי פליגי ר"מ סובר כל מום אפילו בבע"מ אסור להטיל מום ע"כ אסור להקיז וחכמים סוברים דכל מום לאסור גרמא ומבואר שם דהלכה כר"ש דברייתא ועי"ש בתוס' ד"ה אילימא ובמנחות דהמשנה וברייתא לא מתוקמי בגוונא חדא דבמשנה פליגי היכי דלא מיית אף בלא הקזה ע"כ ר"ש מתיר ודוקא שלא יתכוין לסמוך למקום שעושה בו מום ור"ש סובר דבשא"מ מותר. אבל בברייתא מותר לעשות אפילו במקום שעושה בו מום כי מיירי דאם לא יקיז מיית או שאי אפשר להתרפאות רק בהקזה אם כן הו"ל מטיל מום בבעל מום וחכמים ור"ש סוברים דמותר להטיל מום בבע"מ ועי' ברא"ש ג"כ באריכות וע' תוס' וברא"ש ג"כ בסוגיא כי לא העתקתי רק ראשי דברים. והנה הר"מ פ"ב מה' בכורים הי"ג כתב בכור שאחזו דם יקיז ובלבד שלא יתכוין לעשות בו מום נראה מדבריו דוקא במקום שאינו מתכוין אבל אם עושה מום בודאי אסור וע"ש בלחם משנה שכתב דכוונת הר"מ דפלוגתא חדא הוא במשנה ובברייתא וע"ש דלכך סתם רבינו נראה דפסק כר"ש דברייתא דבכ"ע מותר אף בודאי עושה בו מום ע"ש. ובאמת דבריו צ"ע דמדברי הר"מ נראה להיפך דוקא סמוך למקום המום דלא יתכוין אבל במקום שעושה בודאי מום אסור וכ"כ הרב בעל מחנה אפרים בהגהותיו על הר"מ ה' בכורות שדעת רבינו דוקא באינו מתכוין שרי והר"מ אינו פוסק כחכמים דמותר להטיל מום בבע"מ אלא סובר כר"מ דאוסר ויצא להר"מ מסוגי' דע"ז דף י"ג ע"ב רבא אמר דאם הקדיש בזה"ז אינו אסור מן התורה להטיל מום רק נראה כמטיל מום ואסור מדרבנן והקשו ע"ז התם בש"ס וליהוי כמטיל מום בבע"מ והוא איסור תורה ומשני דגרע בזה"ז ממטיל מום בבע"מ ע"ש. והנה רש"י צריך לדחוק דאיכא מ"ד דסברי דאסור מן התורה להטיל מום בבע"מ ולהר"מ דחיק לי' טובא כיון דחכמים סוברים דמותר והלכתא כותיה היאך פריך ממ"ד דלית הלכתא כותי' ורבא מוקי אליבא דהלכתא אינו אסור אלא מדרבנן ע"כ מוכח מסתם גמרא דלית הלכתא כחכמים דכאן רק הלכתא כר"ש ור"מ דאסור להטיל מום (בקדשים) [בבע"מ] מן התורה ע"כ פריך שפיר ע"כ פסק הר"מ שפיר כיון דסתם גמ' סובר כן דאסור מן התורה להטיל מום בבע"מ ע"כ כתב סתם דבכור שאחזו דם ומשמע שאפילו לא יהי' לו רפואה בלא הקזה מכל מקום אסור במקום שעושה מום ודאי רק בדרך אינו מתכוין כר"ש ע"ש. עם שאין זה לשונו ממש כי כתב בקיצור ואני הארכתי בו קצת לברר הדבר. וא"כ לפמ"ש נראה דלא כהלחם משנה כאן אדרבא הר"מ פוסק כר"מ דמה"ת אסור להטיל מום בבע"מ ומה שדקדק הלחם משנה ממה שלא כתב הר"מ עובר בל"ת כדלעיל גבי בזה"ז בהלכה הקודמת אינו נראה לדקדק בזה די"ל דהר"מ קאי אדלעיל אף דבזה"ז קיל ביותר כמבואר שם עובר אל"ת מכ"ש כאן ומלשון אינו לוקה נראה דאיסור תורה יש ולא הוצרך לכתוב דהוא כ"ש מדין הקודם. וכי תשאל באמת כיון דפוסק כר"מ דאוסר להטיל מום בבע"מ מנ"ל דאינו לוקה אפ"ל כיון דמבואר דלר"מ הוא מריבויא דקרא מום כל מום מתיבת כל ס"ל דאין לוקין כיון דהוא רק מריבוי דקרא כשיטתו בס' המצות שורש ב' ועיין בהחו"מ גבי תערובות חמץ בהר"מ ובלחם משנה ובשער המלך שכתב דרבינו הר"מ סובר דדרשינן כל לאיסור ולא למלקות או מטעם אחר סובר דפטור ממלקות אבל על כל פנים נראה מדבריו דאיסור תורה יש להטיל מום בבע"מ וניחא מה שעוררנו לעיל דלא הביא הר"מ בפירוש דאסור מן התורה גרמא למום בקדשים. ולפמ"ש דר"מ דריש כל לרבות מטיל מום בבע"מ והר"מ ס"ל כותי' ואינו דורש כלל גרמא כחכמים דמתירין להטיל מום בבע"מ דרשי כל לרבות גרמא ולדעת הר"מ גרמא אינו איסור תורה כלל רק מדרבנן אסור דהא שמעינן לי' מכללא דבכורות שכ' דגרמא אסור לאכול נראה דאיסור יש אך איסור דרבנן מכל מקום חכמינו זכרונם לברכה קנסו אפילו באיסור דרבנן כמבואר שם גבי נטייבה בשביעית ובכ"מ כנלע"ד בעזה"י דלהר"מ איכא איסור תורה להטיל מום בבע"מ וגרמא שרי מן התורה דאין לו ריבוי לאסור גרמא. אך דעת התוס' שם והרא"ש כ' בפירוש דהלכה כחכמים דמותר להטיל מום בבע"מ מן התורה רק מדרבנן אסור וע"ש ברא"ש שכתב דאפילו בבע"מ עובר מותר להטיל מום מן התורה דלאו תמים לרצון וכ"ה בתוס' שם ועיין בטויו"ד סי' שי"ג הביא שיטת הרא"ש וכתב ג"כ להלכה דמה"ת מותר להטיל מום אפילו בבע"מ עובר אך דנראה מדבריו דהר"מ ג"כ ס"ל כן ע"ש ועיין בש"ע י"ד שם כ' המחבר בסעיף ה' דברי הרא"ש דאפילו בבע"מ עובר שרי להטיל מום ואח"ז מביא לשון הר"מ ובאמת מלשון הר"מ שכתב שלא יתכוין נראה שאסור מן התורה כמ"ש ובפרט שדעת הרב המח"א ג"כ הכי בדעת הר"מ והבאתי ראי' לדבריו מדלא הביא הר"מ בפירוש דגרמא אסור מן התורה נרא' דסובר דאסור [רק דרבנן] וצ"ע בכ"ז. וראיתי במהרי"ט אלגאזי דף ס"ח ע"ב פלפל בזה ומביא דברי המח"א והשיג עליו שהרי הר"מ בה' איסורי מזבח פסק כרבנן דאין איסור מן התורה להטיל מום בבע"מ מדקדוק הלחם משנה אך הוא יישב ד' הר"מ בה' בכורו' ודעתו דהר"מ סובר דבבע"מ קבוע מותר מן התורה להטיל מום כרבנן אך במום עובר סובר דלוקין אם מטיל מום דקרינן ביה תמים יהי' לרצון כיון דראוי אח"כ ואחיזת הדם ס"ל להר"מ כסברת התוס' שם דהוי מום עובר כיון דע"י רפואה דהקזה יתרפא ובבע"מ עובר אם מטיל מום ס"ל דלוקין ובזה מחולק עם הרא"ש דהרא"ש סובר דאף בבע"מ עובר מותר מן התורה וכבר כתבתי דמדקדוק הלחם משנה אינו כדאי לדייק זה להקל בדאורייתא ובפרט מדלא הביא דין גרמא נראה דס"ל דהוא איסור תורה. אך מ"ש דלהר"מ בבע"מ עובר לוקין אם מטיל מום קבוע דבריו נכונים בדעת הר"מ והביא ראיה נכונה מדברי הר"מ פ"ב הט"ו כיצד כו' הרי אלו ספק קבועים או עוברים לפיכך המטיל מום בהם אין לוקין כו' נראה להדיא דמטיל מום בבע"מ עובר לוקין לדעת הר"מ ומזה ראי' לדברינו לעיל כיון דלהר"מ שייך גבי בע"מ עובר תמים יהיה לרצון ובפרק הזה גבי מטיל מום מיירי בבע"מ קבוע אם כן אפשר לדעת הר"מ דאם הטיל מום עובר בתמימה אין לוקין דפרשה זו מיירי במום קבוע לדעתו. אבל דעת הרא"ש שסובר דבע"מ עובר לא קרינן תמים כו' והמטיל מום בו אינו לוקה אם כן נראה דסובר דהמטיל מום עובר בתמימה ג"כ לוקין דתמים כו' כל מום כו' לזה לא נקרא תמים בבע"מ עובר אם כן לוקין אף המטיל בתמים מום עובר כנלע"ד. ולדברי המהרי"ט אלגאזי צ"ע על המחבר ביו"ד דפוסק שם כדעת הרא"ש דאפילו בבע"מ עובר ליכא איסור תורה להטיל בו מום ואח"ז הביא לשון הר"מ דבכורות דלא יתכוין ולהרא"ש שרי אפילו במתכוין וצע"ק. וכ"ז לענין איסור תורה אבל איסור דרבנן לכ"ע איכא כמבואר בתוס' וברא"ש ואפילו בזה"ז דקיל יותר כמבואר בע"ז אסור מדרבנן ומכ"ש מום בבע"מ עי"ש. והרהמ"ח לא גילה דעתו בזה אם הוא דאורייתא או דרבנן. ואפילו אם נאמר דמטיל מום בבע"מ הוא מן התורה מכל מקום אם הטיל מום בטרפה או ברובע ונרבע או בשאר פסולי מזבח דאין ראוי להקרבה ואין נפדין עליהם כמבואר בר"מ בפרקים ליכא איסור תורה כמו בזה"ז דנראה מהש"ס דאף דמום בבע"מ אסור מן התורה דוקא בע"מ דחזי לדמי אם כן באלו הפסולין דלא חזי לדמי ג"כ אין אסור מן התורה ולהשיטות דאף מטיל מום בבע"מ הוא רק איסור דרבנן מכ"ש בפסולים אלו דאין ראוי להקרבה ולא לדמי דאין נפדין על פסולין אלו ודאי אינו אסור אלא מדרבנן אך לדעת הר"מ דסובר דאף בזה"ז הוא איסור דאורייתא כמבואר לקמן בעזהשי"ת נראה דבפסולים אלו הוא ג"כ איסור תורה או אפשר דקילי מן קדשים בזה"ז וליכא בהו איסור תורה ויבואר לקמן בעזרת השם יתברך: