מנחת חינוך · סימן רפ״ז, י״א

אך אחר העיון אין ראיה להר"מ מזה דאפשר בב"ש נמי לא היו מקריבין ואי משום קושית הגמרא א"ה מעיקרא נמי צריכין אנו תחלה להבין הפשט דלכאורה אין פי' כלל דאמרו דגזירה משום יתום והקשו א"ה מעיקרא נמי דהיינו גם בזמן שבהמ"ק קיים הי' להם לגזור ולבטל המ"ע דמעשר בהמה. ובאמת אינו מובן כלל דכמה גזירות וסייגות מצינו לחז"ל וכ"א הי' בזמן אחר ולא הקשו בש"ס כלל דהי' להם לגזור מקודם כי כל גזרה וסייג הופיע עליהם רוה"ק כ"א בזמנו למשל דגזרו חכמינו זכרונם לברכה שלא לתקוע שופר בשבת ובודאי לא היתה גזירה בימי מרע"ה ואח"כ גזרו. ועי' רש"י מגילה זמנם שבת כו' פירש"י דעיקר זמן שתקנו אנשי כנה"ג הי' בזמנם ואח"ז גזרו שלא לקרות בשבת. ולא מצאתי בשום מקום להקשות דהיה להם מקודם לגזור ומקודם עכצ"ל דהי' למרע"ה ולב"ד לגזור זאת ולא מצינו בשום מקום בכמה סייגים וכמה דברים שמצינו בש"ס שהקשו זאת. ע"כ נראה דכוונת הקושיא כאן באופן אחר דודאי כל ב"ד בדורו מתקנים תקנות וגוזרים גזירות וחובה עלינו לקבל אפילו בביטול מ"ע. אך לפי המבואר בגמ' דגזרו חכמינו זכרונם לברכה שלא יתקעו בשבת גזירה שמא יעבירנו והקשו האחרונים באו"ח סי' תקפ"ח אמאי לא גזרו שמא יתקן כלי שיר וע' פר"ח שם ומג"א ותוכן תירוצם דודאי אין כח ביד חכמינו זכרונם לברכה לעקור מ"ע מן התורה מכל וכל וא"כ הגזירה שמא יתקן כ"ש שייך ביום טוב ג"כ וזה לא היה היכולת בידם לגזור לבטל המ"ע של תורה לעולם ואם יגזרו בשבת ולא ביום טוב דלא הוי עקירה ד"ת מכל מקום כיון דגזירה זאת שייך ביום טוב גם כן ומיחזי מילי דרבנן כחוכא ח"ו דחדא גזירה ובזה לא גזרו ובזה גזרו ע"כ מחמת גזרה זו דהיא עקירת דבר מן התורה לא יוכלו לגזור בי"ט לא גזרו בשבת ג"כ אבל גזירה שמא יעבירנו דל"ש ביום טוב רק בשבת גזרו ובזה אינם עוקרים מצוה מן התורה כי מקיימין בחל בחול ותוקעין ע"כ שפיר גזרו עיין בדבריהם. והנה כאן ג"כ גזירה זו לבטל מ"ע דמע"ב משום יתום גזירה זו שייך תמיד בכל הזמנים מימות מרע"ה אך אפילו אם הי' בדעת חכמינו זכרונם לברכה לגזור לא היה יכולת בידם כי לפ"ז עוקרים מ"ע מן התורה מכל וכל דלא לעשר מע"ב כי הגזרה כוללת כל הזמנים ובכ"מ וא"כ עכשיו אחר החורבן היאך יוכלו לגזור זה לבטל מחמת האי גזרה כיון דהאי גזרה שייך תמיד אך אז לא יכלו לגזור לבטל מ"ע ועתה היאך יכולים לגזור הא מיחזי מילי דרבנן כחוכא דגזרה זו שייך תמיד ולמה דוקא בזמן החורבן ואם לא יוכלו לעקור מ"ע מן התורה אם כן גם עתה מחמת גזרה (זו) [לא] שייך לגזור אפילו במקצת כגון לאחר החורבן כמו בתקיעת שופר דל"ג על מקצת כגון בשבת כיון דהגזרה כולל גם י"ט ולא יכלו לגזור לבטל כולה גם מקצתם לא בטלו מחמת גזרה זו. וזה כוונת הקושיא לדידך דאמרת דגזרה הי' משום יתום א"ה מעיקרא נמי לא דהיינו דאז היה שייך הגזרה ג"כ מימות מרע"ה ועד היום. אך בודאי לא היו יכולים לגזור לבטל מ"ע. וא"כ היאך בגזרה זו דנוהגת לעולם לעקור מ"ע מן התורה מכל וכל יגזרו דוקא אחר חורבן בזמן שאינו ראוי להקרבה כיון דגזרה זו שייך תמיד וגם בבית השלישי תובב"א ומכל מקום אין יכולים לגזור והיאך יכולים בהך גזרה לגזור זמן מן הזמנים כיון דשייך תמיד ושם א"א למגזר כמו שופר כנ"ל. ע"כ מתרץ הש"ס דגזרו משום תקלה והגזרה הזאת אינה כוללת כ"ז דהיינו בבית ראשון או בבית השלישי מקריבין מע"ב ול"ש תקלה ועבדינן המצוה ואין כאן עקירת דבר מן התורה מכל וכל רק מזמן מן הזמנים. וזה ל"ק למה לא גזרו בב"ש שגם שם לא הי' ראוי להקרבה ועיין בתוס' שגזרה זו לא הי' תיכף בעת החורבן רק איזה שנים אח"כ אף דהי' שייך תיכף מכל מקום אין זה קושיא כי כמה דברים ותקנת ריב"ז דיום הנף ואין מספר לתקנות שתקנו באיזה זמן מהזמנים ובדור מהדורות אשר מקום הניחו מה"ש כמבואר בחולין פ"א ע"ש. אם כן לפי גזרה זאת נוכל לו' דבאמת לאחר חורבן נתבטל המ"ע משום גזירה אבל בבית שני אף דלא הי' קרב כר"ע כיון דמעשר דגן לא הי' נוהג מן התורה מכל מקום אז היו מעשרין לקיים מ"ע של תורה ע"כ הי' ראב"ע מעשר ומכל מקום לא היו נקרבי' רק היו רועים עד שיפול בהם מום ויאכלו לבעלים. אך לאחר החורבן באיזה זמן נמנו חכמינו זכרונם לברכה ועקרו המ"ע ומכל מקום לא עקרו לגמרי בזמן שיהיה המקדש יקריבו בב"א. וכן ראיה מד' התוס' דלא היה הגזירה סמוך לחורבן אם כן כמו דמקשה על האוקימתא הראשונה א"ה מעיקרא נמי אם כן גם עתה קשיא מעיקרא נמי דהיינו תיכף לאחר החורבן אלא ודאי דזה אינו קושיא כלל דמקום הניחו לכל חכמי הדור בזמן מן הזמנים לגזור גזירות ולתקן תקנות. אך עיקר קושית הש"ס כיון דגזרה זו שייך תמיד ולא נוכל לגזור לעולם דהמ"ע נעקר אם כן גם ל"ש לגזור על זמן אחד מהך גזרה כמ"ש עי' ותבין ובעזה"י זה אמת נכון. וא"כ אין להר"מ ראיה כמ"ש. אך מטעם אחר אפשר מצא כן ואנחנו לא נדע. וא"כ לפמ"ש יצא לנו לשיטת הר"מ בזה"ז אף בכור הנולד בא"י אינו חייב מלקות משום ש"ח כי אין ראוי להקרבה וכיון דא"ר אינו קדוש עתה [כמו] לענין תו"מ. וגם לדעת הראב"ד דקדושת עזרא בבהמ"ק לא קדשה לעתיד לבא כי עתיד להתקדש בקדושת עולמית ב"ב כמבואר בדבריו בה' בהב"ח אם כן לדבריו אין חייב על שום קרבן משום שחוטי חוץ וגם מעשר בהמה אם נאמר כדעת הסמ"ג וכשיטת הר"מ אם כן מע"ב נמי אינו נוהג דינו להקרבה אפילו בא"י אם כן אינו חייב משום ש"ח וגם לענין להטיל מום נ"מ בזה כמ"ש ובעזה"י דברים ברורים הם.