מנחת חינוך · סימן רפ״ז, י׳

והנה יש ליישב בפשיטות דבאמת כיון דק"ר קדשה לשעתה וקדשה גם לע"ל כפסק הר"מ פ"ו מהבהב"ח שהבאנו לעיל ומקריבין אף על פי שאין בית. ועיין ר"מ פרק י"ט ממעה"ק דפוסק כר"י דהשוחט קדשים בחוץ בזה"ז חייב כי ראוי להקריבו היום ג"כ אף שאין מזבח וע' תוס' יומא וזבחים האריכו בזה אם כן בודאי אסור להטיל מום כי ראוי להקרבה היום ג"כ שיבנה מזבח כמו ש"ח. אבל בסוגיא שם דפריך תחלה ונשחטי' משחט וע"ש בתוס' דאינו חייב משום ש"ח דאינו ראוי לפתח אה"מ אם כן סובר הר"מ דסוגיא זו ע"כ אזלא לשיטה דקדושת המקדש וירושלים בטלה דלא קידשה לע"ל ע"כ אין איסור תורה להטיל מום ג"כ או מחמת שמחוסר מזבח ועדיף לומר כיון דפלוגתא דתנאי בכ"מ אי קידשה אי לא סוגיא אזלא אף למ"ד ל"ק אם כן אינו חייב אבל הר"מ פ"ו מהבהב"ח דסובר דקידשה לע"ל וסובר דש"ח בזה"ז חייב אם כן אין סברא כלל דלא יהי' אסור להטיל בו מום ע"כ סובר דעובר בל"ת. אך מכל מקום צ"ע אמאי אין לוקין ואפשר הי' להר"מ מצד הסברא איזה חילוק ובגמרא אינו מבואר להדיא דלוקין בזה"ז ע"כ אינו מחייבו מלקות ומכל מקום צ"ע. ולפי זה לדעת הראב"ד שם דאין מקריבין עתה נראה דאין איסור הט"מ מן התורה רק מדרבנן. שוב מצאתי בספרי האחרונים הרגישו בזה ופלפלו באורך וכבר כתבתי לעיל פ' אחרי דלענין שחוטי חוץ א"ח אף לשיטת הר"מ דמחייב בזה"ז מכל מקום בבכור הנולד בח"ל כיון דאינו ראוי להקרבה אפילו בזמן המקדש כמבואר בפ"א מה' בכורות אם כן אינו ראוי לבא בפנים א"ח משום ש"ח ואפילו בזמן המקדש ולפי זה נמי בכור במדינות אלו דהיינו ח"ל אינו אסור להטיל בו מום מן התורה אף לדעת הר"מ ואפשר לענין מום חמור כמ"ש לעיל בשם מהריט"א. ומדי עברי בזה תמיה לי טובא על פסק הר"מ כאן כר"ע דאין מקריבין בכורות הבאים מח"ל כר"ע בתמורה כ"א וכמשנה דחלה בן אנטיגנוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו ודריש זה מהיקישא ואכלת לפני ד' כו' מעשר כו' מקיש בכור למעשר במקום שאתה מביא מעשר כו' וממקום שאין אתה מביא מעשר כגון בח"ל אי אתה מביא בכור וכ"ה בבכורות נ"ג דר"ע סובר כן אף במעשר בהמה דאינו קרב הבאים מח"ל. אך הר"מ בחיבורו לא הביא הדין זה גבי מעשר בהמה דאין מקריבין בבא מח"ל וע' לח"מ פ"א מהלכות בכורות עמד בזה ומביא בשם סמ"ג שפסק ג"כ במעשר בהמה כר"ע. והנה הדין שוה למעשר דגן דממקום שאי אתה מביא כו' ולעתיד כשיתקדש הארץ אפילו ח"ל יהיה חייב במעשר ובכור ומע"ב יהיו נקרבים וז"פ. והנה לדעת הר"ם שכ' פ"א מהל' תרומות דגם בימי עזרא הי' תרומות ומעשרות נוהג אף בארץ רק מדרבנן וא"כ לפ"ז אף בכורות לא היו נוהגים בזמן בית שני אף בזמן שבהמ"ק קיים. וכן מעשר בהמה לדעת הסמ"ג ועיין בסמ"ג בעשין ה' תרומות הביא שיטת הר"מ והביא ראיה לדבריו דתרומה אינו נוהג אלא מדרבנן אם כן גם מעשר בהמה לא היה נקרב. וזה תמיה לי מאוד לומר דבב"ש לא היו מקריבין בכורות במקדש. ע' בבכורות נראה כ"פ דבפני הבית אף בב"ש היו מקריבים בכורות. וגם במשנה דבן אנטיגנוס היה מביא בכורות מח"ל נראה בודאי דזה הי' בב"ש כי רוב המשניות מיירי בב"ש. וא"כ נראה דוקא דמח"ל לא הקריבו ולדעת הר"מ לא היו מקריבין בב"ש בבהמ"ק שום בכור אף הנולד בא"י. וכמה דינים מביא הר"מ בה' בכורות ומחלק בין בזה"ז ובין בזמן שבהמ"ק היה קיים ועכ"ז צ"ל דב"ש בכלל בזה"ז וצ"ע מאוד. אך מכל מקום כיון דשיטת הר"מ כן דלא היה חייב במעשרות בזמן ב"ש ע"כ צ"ל כן. וגם בש"ס דבהמ"ק קאי על הבית דלעתיד אבל בב"ש הוא נכלל בזה"ז ושבקי' ודחיק ומוקים אנפשי'. אך בזה אפשר ליישב קושית הלחם משנה שלא הביא דין דר"ע גבי מעשר בהמה. ובאמת הי' לו ראיה לפי שיטתו דלא כר"ע דמבואר שם בש"ס דבכורות דמעשר בזה"ז בטולי בטלי' ומקשה הגמ' אם כן מעיקרא נמי כו' ומתרץ מפני התקלה כו' כיון דאינה קריבה אתי לידי תקלה דגיזה ועבודה או לשחטה בחוץ כו' ע"כ לא גזרו בזמן שבהמ"ק קיים כיון דהוי ראוי להקרבה ומבואר בש"ס דראב"ע היה מעשר תריסר אלפי עגלי נראה דבב"ש היה נוהג והיה ראוי להקרבה ע"כ הי' מעשר ולהר"מ הי' דוחק תי' התוס' דהי' מעשר ארנונא למלך כמ"ש התוספות בעצמם וסובר כפשוטו דהאפטרופוס היה מעשר או דלא בטלו סמוך לחורבן ע"ש. אם כן כיון דמעשה רב דראב"ע הי' מעשר נראה דהי' נוהג והיו מקריבין בב"ש מע"ב ע"כ אינו פוסק כר"ע במע"ב דלשיטתו אי הלכה כר"ע לא היו מקריבין בב"ש מע"ב כיון שלא נהג מעשר דגן. ובבכור דלא מצא סתירה לזה בפירוש פוסק כר"ע. אך מכל מקום צ"ע מאוד לומר דלא היו מקריבין בכורות כלל בזמן בית שני. וכפי העולה על זכרוני יש כמה ראיות דהיו מקריבין בכורות בזמן ב"ש וצ"ע מאד. ועי' מ"ל הביא דברי הרשב"א שהקשה על הר"ח דפוטר כהנים ממע"ב מראב"ע דכהן הוי והי' מעשר. נראה ג"כ דסובר כפשוטו שהי' מעשר לגבוה: