מנחת חינוך · סימן רפ״ו, ג׳

והנה אם קדשים הם טרפה מבואר בש"ס בכ"מ דפסולים דמן הבקר להוציא את הטרפה ובר"מ פ"ב כ' דטרפה אסורה מטעם הקריבהו נא לפחתך וע"ש בכ"מ ונראה דאינו עובר בעשה דתמים אעפ"י שבגמרא מבואר גבי נח דלא הוי טרפה דתמים כתיב ביה מכל מקום לא ממעטינן טרפה ע"ש בתוס' בע"ז ד"ה תמים עמדו בזה ל"ל קרא מן הבקר להוציא טרפה הא לא הוי תמים ותירצו ע"ש ודבריהם צע"ק ואין כאן מקומו. ונ"ל דשעיר המשתלח כיון דמרבינן בתמורה מפרשה זו נ"ל ג"כ דעובר בעשה דתמים יהי' ונ"מ דאם נעשה מחוסר אבר בפנים לאחר הגרלה פסול כמו קרבנות ומכל מקום צ"ע דהר"מ בה' עיוה"כ פ"ה הי"ז כתב המום פוסל בשעיר המשתלח בין קבוע ובין עובר ולא כתב דאפילו מחוסר אבר בפנים דלאו בכלל בע"מ הוא דפסול נראה דאינו פסול ול"ד לקרבנות ע"ש דפוסל מח"ז מטעם דמרבינן ביומא הא לא"ה לא דמי לקרבנות וכ"ה שם בר"מ דטרפה פסול בשעיר המשתלח מטעם דכתיב יעמד חי הא לא"ה היה כשר וכן כאן בה' א"מ כתב דאסור למזבח דאין מקריבין חסר כלל נראה דוקא למזבח ואפשר דחסרון מבפנים כיון דבע"מ מרבה אני מפרשה זו מרבה אני על העשה ג"כ וצ"ע. וגם פרה אדומה אני מסופק אף דמבואר בחולין י"א דחטאת קריא רחמנא לענין טרפה מכל מקום בדבר דאינו מפורש אפשר כיון דחסר בפנים הוא מגונה רק למזבח אבל בפרה כיון דלאו למזבח הוא כשר. ונראה עוד להביא ראיה דמח"א בפנים כשר בפרה אדומה דיליף שם הש"ס דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה ושחט ושרף כו' ודלמא טרפה היא ולמה לא הקשה הש"ס ודלמא מחוסר אבר היא ונשתכר דלא יקשה קושית התוספות דאטרפה לא מוכח לכאורה דפרה בת שתי שנים וטרפה אינה חי' ע"ש ולמה לא אמרו בפשיטות מחמת מח"א בפנים ולא תקשי קושית התוס' אלא מוכח דאין מח"א בפנים פוסל בפ"א ותמימה דכתיב בפרשה חוקת אצל פרה אדומה דרשינן מיניה תמימה באדמימות. אך מדברי הר"מ פ"א מה' פרה ה"ז נראה מדבריו דמטעם חטאת קרי' רחמנא פוסל כל הדברים הפוסלים בקדשים וצ"ע. ומצאתי בכו"פ סי' מ"ד התעורר בזה ונראה במסקנתו כמסופק בדבר והביא ג"כ ד' הש"ס הנ"ל וע"ש שכתב דגם עגלה ערופה כיון דכתיבה בה כפרה כקדשים כמבואר בש"ס שם פוסל מח"א בפנים. ולדידי צ"ע בדין זה כיון דפסקינן דאין מום פוסל בעגלה ערופה עיין ר"מ פ"י מה' רוצח ומום בודאי לאו תמים הוא אם כן לא דרשינן כלל רק לענין טרפה הוי דומיא דקדשים או לשאר דברים המפורשים בגמרא וע"ש בכ"מ שהביא בשם הירושלמי דגבי עגלה ערופה פוסל מח"א וע"ש שהקשה על הר"מ שהשמיט דין זה ונראה מבואר דהר"מ מכשיר אפילו מח"א בחוץ ומכ"ש בפנים ואף להירושלמי יכול להיות דוקא בחוץ דהוי מומים גדולים כמו גבי עוף אבל מח"א בפנים לא שמענו דיפסול גבי ע"ע ואין הירושלמי בידי. ועמ"ש הר"מ שם דאעפ"כ טרפה פסול בעגלה ערופה דכפרה כתיב ביה כקדשים ציין בכ"מ שהוא ירושלמי ובאמת הוא גמרא ערוכה בחולין דיליף משם דאזלינן בתר רובא מע"ע דלמא טרפה היא וכ"ת מאי איכפת הא אמרי דבי ר"י כפרה כתיב ביה כקדשים ע"ש בדי"א וצ"ע. ולכאורה צ"ע על פסק הר"מ שפסק חסרון מבפנים שמי' חסרון ואם נמצא חסר פסול נראה דודאי פסול דאי הוי ספק הרי דרכו של הר"מ במקום אבעיא או פלוגתא לכתוב בפירוש שהוא ס' וכאן סתם. והנה בבכורות ל"ט הוא אבעיא בש"ס ואמרינן שם ת"ש ואת שתי הכליות וכו' ותניא אידך יסירנה כו' מאי לאו בהא קמפלגי מ"ס חסרון מבפנים שמי' חסרון ומ"ס ל"ש חסרון והאמוראים שם מתרצים דכ"ע סובר חסרון בפנים שמי' חסרון ולא קשיא ע"ש. והנה נראה דמחמת דאמוראי בתראי אמרי דכ"ע סברי חסרון מבפנים שמי' חסרון ע"כ פוסק כן אך להכלל שכתבו חכמי צרפת בברכות דכ"ג גבי תפלה אם שהה כדי לגמור את כולה דהוא פלוגתא אם חוזר לראש ואר"א דכ"ע חוזר לראש ע"כ פוסק שם ר"ה גאון דחוזר לראש וחכמי צרפת אומרים כיון דלא יכול לומר צד השני דכ"ע ס"ל דאינו חוזר לראש לא מוכח דקיימא לן כן רק במקום דנוכל לומר דבר והיפוכו מדחזינן דאומר הצד הזה בודאי קי"ל כן אבל במקום דלא נוכל לומר הצד השני לא קי"ל כצד שאמרו ע"ש בתוס' ובתר"י אם כן כאן לא נוכל לומר הצד השני דכ"ע חסרון בפנים ל"ש חסרון דא"כ מ"ט פסלה הברייתא בעלת כוליא א' ע"ש ועכצ"ל כצד הזה דשמי' חסרון ומיושבים שני הברייתות ע"ש בגמרא ותבין אם כן לא מוכח דקיימא לן דשמי' חסרון. אך באמת הר"מ שם פ"ד מה' תפלה פוסק ג"כ דחוזר לראש כבה"ג והרי"ף רבו אם כן אפשר לית ליה כלל זה וכ"ה דקאמר הש"ס דכ"ע ס"ל הלכה כן (ואם כי אינו מוכרח גם שם ע"ש בתוס') אך זה ק"ל על הר"מ דהנה אח"ז אמרינן לימא כתנאי ומעוך וכתות ונתוק וכרות כולם בביצים דר"י היינו אף בביצים ע"ש ראב"י אומר כולן בגיד ולא בביצים ר"י אומר מעוך וכתות אף בביצים ונתוק וכרות רק בגיד מאי לאו בהא קמיפלגי ר"י סובר חסרון מבפנים שמי' חסרון וראב"י סובר ל"ש חסרון ואמרינן ותסברא ר"י מאי סבר כו' ואמרינן דכ"ע חסרון מבפנים ל"ש חסרון (כן הגי' בס' צאן קדשים ובודאי לא נוכל לומר דשמי' חסרון דא"כ מאי טעמא דראב"י ומוכרח דהגי' ל"ש חסרון ואין הספר צ"ק ת"י כעת) אלא במומין שבגלוי קמפלגי ע"ש אם כן חזינן דסתמא דגמרא אוקמי' להנהו ג' תנאים דסוברים ל"ש חסרון ופליגי על הברייתא דאת שתי הכליות אם כן מאי פסיקא להר"מ לפסוק דשמי' חסרון כיון דהנהו תנאי סוברים דל"ש חסרון ובתוכם ג"כ ראב"י דמשנתו קב ונקי אם כן על כל פנים היה להר"מ לכתוב שהוא ספק וא"י מאין יצאה לו הכרעה זו וער"מ פ"ז מהב"מ שפוסק דמעוך וכתות ונתוק וכרות אף בביצים כר' יהודא והנה לא נוכל לומר דע"כ פוסק כר"י דאזיל לטעמי' דסובר חסרון מבפנים שמי' חסרון ז"א חדא דהא מומין אלו מנה שם דנוהג באדם ובבהמה ומטעם חסרון באדם כשר כמבואר בר"מ פ"ו שם ה"ז אם ניטל' הטחול או הכולי' באדם הוא כשר לעבודה ועוד דנמנו שם בכלל הנ' מומין ובפ"ב מהא"מ כתב דעל הנ' מומין ועוד כ"ג המנויים אם נפל בקדשים תפד' ותצא לחולין ע"ש ועל חסרון בפנים לכ"ע אין פודין כמבואר כאן בגמ' לאשחוטי ולאפרוקי לא קא מבעיא לן דלענין זה בודאי לא הוי מומא ע"ש והנה פסק כר' יהודא דכולהו הוי מום ובכ"מ נ"ט דלא פסק כראב"י משום דרבים פליגי עליו ובאמת לפי דבריו פ"ב מה' בית הבחירה הח"י שכתב דכללא דמשנת ראב"י קב ונקי אינו בבריית' ל"צ לטעם זה אך שם כתב בדרך אפשר וע"ש במ"ל ובשו"ת ח"צ סי' יו"ד ובתורת חסד מהגאון שמן רוקח כלל ד' בקיאות בכלל הזה ומביא שם דברי רמב"ן דהלכה כראב"י אף בברייתא ואף נגד רבים אם כן דין זה צ"ע לשיטות אלו אם נסמוך להקל לשחוט קדשים בחוץ כיון דראב"י לא ס"ל כן וסובר דלא הוי מומא וצ"ע ע"ש במחברים הנ"ל וגם בדין חסרון מבפנים ודאי הי' לרבינו הר"מ איזה הכרעה ואנחנו לא נדע: