מנחת חינוך · סימן רפ״ו, ב׳

מדיני כו'. המומין הם ע"ג כו' עי' דינים אלו בר"מ פ"ב מה' איסורי מזבח. והביא הרהמ"ח דאין המומין פוסלין בעוף והוא מהש"ס כ"פ אין תמות וזכרות בעוף מכל מקום מן הע"ג מומין יש שהם פוסלים בעוף ג"כ כגון טומטום ואנדרוגינוס אף על פי דאינו פוסל בהם לא תמות ולא זכרות מכל מקום פסולים כמבואר פ"ג מהלכות אלו ה"ג וע"ש בכ"מ ולחם משנה ועיין פ"ב מהלכות הנ"ל שמנה בין המומין ידו או רגלו קלוטה כשל חמור. ובמ"ל הביא בשם ירושלמי סוטה דנסתפקו אי פוסל משום מום או משום מחוסר אבר ונ"מ דאף עוף פסול בקלוטות. והרהמ"ח לא הביא דגם חסרון בפנים שאינה מטריף פוסל ג"כ לקרבן ממ"ע זו תמים והאי לאו תמים הוא כגון שנטלה הטחול או הכליות או שני טחולים או שלשה כוליות כ"ז פסול ממצוה זו. וז"ל הר"מ פ"א מהלכות הנ"ל הי"א וכן אם נמצא א' מאברים הפנימים חסר אף על פי שאינו טרפה כגון שנמצאת בכוליא א' או שנטל הטחול ה"ז אסורה למזבח ותשרף לא מפני שהוא בע"מ שאין חסרון מבפני' מום אלא מפני שאין מקריבין חסר כלל שנאמר תמימים יהי' לכם וכל היתר כחסר לפיכך אם נמצא שלשה כליות או שני טחולים פסולה עכ"ל. והנה דבריו המה מש"ס דבכורות דל"ט ומלשון הר"מ שכ' נמצאת בכוליא אחת משמע דנבראת כך מתחלת ברייתה ועיי' בלחם משנה פ"ח מה"ש שכ' דלשון נמצאת משמע מתחלת ברייתה ואח"ז כתב הטחול שניטלה וניטלה היינו אח"כ ביד או בחולי כמבואר בה' שחיטה כ"פ וביו"ד ולמה שינה בלשונו. ומכל מקום מלשון נמצאת וגם מדלא חילק בפי' בין ניטל לחסר מתחלת ברייתו נר' דבכ"ע פסול ובאמת ד"ז צ"ע ע"ש בבכורות דרמי שתי ברייתות אהדדי דבברייתא א' מבואר שתי הכליות ולא בעלת כוליא א' ולא בעלת שלש ובברייתא א' מבואר יסירנה לרבות בעלת כוליא א' ואמרינן שם סברוהו דכ"ע אין ברי' בא' והא מיחסר חסר ופירש"י דסוברים דא"א לברוא בכוליא א' אם כן בודאי חסרה אח"ז ע"כ פליגי בחסרון בפנים דברייתא ראשונה ולא בעלת כוליא א' פוסלת חסרון בפנים ובבריית' שני' מכשרת חסרון מבפנים ומתרץ ר"ח בר יוסף דכ"ע יש ברי' באחת ולא פליגי דהברייתא ראשונה מיירי בנבראת בשתים וחסרה ע"כ פוסל וברייתא השניה דמכשרת מיירי מתחלת ברייתו וכשר ואח"ז אוקמינן דבהא פליגי בריית' ראשונה סוברת אין ברי' בא' ע"כ הוי חסרה ופסול וברייתא שני' סוברת יש בריה באחת וכשר כיון שנבראת כך ור' יוחנן מתרץ דכ"ע אין ברי' באחת אלא בחסרה קודם קבלה פסולה ע"ש על כל פנים לכולהו מ"ד אינם פסולים אם נבראת כך והר"מ פ"ח מה' שחיטה הכ"ה כ' וכן אם נבראת בכוליא אחת כו' אם כן הוא פוסק דיש בריה באחת על כל פנים נהי דהוא פוסק והכריע כאיכא מ"ד דסוברים יש בריה באחת על כל פנים מאין יצא לו לפסול אם נברא בא' כיון אם יש ברי' באחת אינו נפסל לשום מ"ד ועש"ס ותראה ולפסק שלו דפוסק יש ברייה באחת עכצ"ל שני הברייתות דמכשרת מיירי דחסרה מתחלת בריית' והפוסלת מיירי דנחסר' אח"כ כאוקמתי' דר"ח בר יוסף ואף דיכול לאוקמי כאוקמתי' דרבי יוחנן דחסרה קודם פוסל והברייתא השניה מיירי דחסרה אחר הקבלה מכל מקום כיון דר"י אמר דכ"ע אין ברייתא באחת אלא כאן קודם כו' ולא אמר אפילו יש ברייה באחת מכל מקום פסולה כיון דהיא קודם השחיטה עכ"ל דאין סברא כלל לשום מ"ד אם נבראת כך יהיה פסולה אם כן כיון דהר"מ פסק דיש ברי' באחת ה"ל לפרש כאן דוקא אם נחסרה אח"כ אבל אם נבראת כך כשרה ולא די שלא פי' בפי' אלא כתב שנמצאת נראה שפוסל אף בנבראת כך וגם בה' שחיטה כתב הר"מ שכל יתר כחסר דמי דהיינו כחסר מתחלת ברייתו וכמבואר בב"י סי' מ"א ביו"ד דלהר"מ דכל שניטל טרפה נחסר מתחלת ברייתו כשר ולדידיה שני כבדים כשר דיתר כחסר היינו מתחלת ברייתו ועיין ביו"ד סי' נ"ד. אם כן כאן כ' דשלשה כוליות פסולה דהרי הוא כחסר ראינו דסובר דחסר מתחלת ברייתו פסולה ובש"ס מבוא' להיפך גם מבואר בגמ' דלא כהב"י כי לאוקמת' הגמ' דברייתא דפוסלת בעלת א' מיירי שחסרה אח"כ אבל אם נבראת כך מודה הברייתא זו דכשר אם כן למה פסולה בעלת שלש הא הו"ל כחסר מתחלתו ברייתו אע"כ צ"ל דיתר הוי כניטל ביד. ומצאתי בפרי מגדים סי' מ"ד התעורר בזה ובכו"פ ועיין פרי חדש הביא מכאן ראי' דאמרי' כל יתר כנטול לא כשיטת הרמב"ן והרשב"א. והנה לפמ"ש דמוכח בש"ס דאף דחסרון בפנים פסול דלאו תמים הוא מכל מקום בנברא כך כשר והוי בכלל תמים אף דהר"מ לא פסק כך מכל מקום כיון דבש"ס מבואר כך לא נוכל לדחות סוגיא ערוכה ולפי זה נראה לי דהרהמ"ח שהביא במצוה זו דמחוסר אבר פוסל בעוף ונראה ג"כ דטעמו מחמת דצריך להיות תמים אם כן אפ"ל דוקא חסרון אבר פוסל שנעשה כך כמו שמבואר שייבש גפו או נקטעה רגלו או נסמית עינו דמשמע דנעשה בידי אדם או ע"י חולי אבל אם נבראת בגף אחת או בלא רגל אפשר דכשר כי זה מיקרי תמים אם נבראת כך וכן אם יש חסרון בפנים בעוף ג"כ פסול דלאו תמים הוא כ"נ לכאורה. אך באמת בר"מ פ"ג ה"א כתב אין המומין פוסלין בעוף כו' שלא נאמר תמים זכר אלא בבהמה לבד בד"א במומין קטנים אבל עוף שייבש גפו כו' אסור שאין מקריבין חסר כלל. והוא בכ"מ בגמרא עי' בכ"מ על כל פנים מלשון זה נרא' דהתורה דהקפידה על תמים אינו בעוף אם כן בעוף דפסול מחוסר אבר אינו מטעם תמים דא"צ תמים בעוף אלא מלימוד אחר מן העוף ולא כל העוף מכאן שאם ייבש כו' פסול. אם כן אפ"ל דאף אם נברא כך פסול כמו במומין הקטנים בבהמה אף שנולד במומו דינו כבע"מ גמור וכן אפ"ל דחסרון מבפנים אינו מזיק דבבהמה מטעם תמים פסול אבל בעוף דממעטינן מתיבת מן כו' מסתבר לאוקמי במומין גדולים וממילא בפנים דלא הוי מום אפילו בבהמה מכ"ש דאינו מזיק בעוף כלל. ובפרט מדנקט יבש גפו ונקטעה רגלו ונסמית עינו אלו חסרונות שבגלוי נראה דחסרון בפנים אינו מזיק כלל. ונראה להביא ראיה דבעוף חסרון בפנים כשר ע' תוס' ע"ז ד"ה ע"ב ד"ה מנין למחוסר אבר כו' ועוד בכ"מ הנרשמים שם הקשו ל"ל קרא מן העוף דמחוסר אבר פסול בעוף הא מבואר שם דמחוסר אבר אסור לב"נ ומי איכא מידי דלב"נ אסור ולישראל שרי ע"ש מה שתירצו. והנה מחוסר אבר שפוסל בב"נ נפקא לן מקרא מכל החי כו' דהקב"ה צוה לנח ליקח שחיים ראשי איברים דגלוי וידוע הי' לפניו ית' שעתיד נח להקריב קרבן. וא"כ בודאי נח שלקח אותם שחיים ראשי אברים היינו חסרון בחוץ לא לקח אבל חסרון בפנים מנא הוי ידע. אם כן לא מוכח דאסור לב"נ רק חסרון אבר מחוץ אם כן מאי מקשים התוס' דל"ל קרא מן העוף בישראל דלמא אצטריך קרא לאסור אפילו חסרון אבר בפנים דבב"נ אינו מזיק ובישראל פסיל. אע"כ דבישראל נמי כשר ובפרט לפי פירש"י דמח"א פסול דהקריבהו נא לפחתך ע"ש באותן מקומות ובע"ז זה שייך בגלוי יותר ובפרט כיון דמום אינו פוסל [בעוף] רק מום גדול אם כן בפנים אין פוסל כלל מק"ו דבהמה כמ"ש ותמים לא קאי על עוף כלל רק הלימוד מן העוף וראיתי בפרי מגדים סי' מ"ד דנראה דמיישב ק' התוס' בזה אם כן לדעתו פסול בעוף ג"כ מח"א בפנים ולענ"ד נ"ב דאין פוסל כיון דלאו מטעם תמים הוא כנלע"ד. ויצא לנו מזה עוד דבב"נ אינו פוסל מח"א בפנים בין בבהמה בין בעוף ודין זה דמחוסר אבר דאסור לב"נ היא הלכה פסוקה והר"מ לא הביא דין זה בשום מקום וע' ספי"ט ממעה"ק במ"ל שהביא זה. ובמ"ל פ"י מה' מלכים עמד בדברי התוס' בע"ז הנ"ל ופלפל בזה ע"ש: