מנחת חינוך · סימן רפ״ה, ו׳

ואם הקדיש בע"מ ותכ"ד חזר בו והנה לדעת הר"מ דמקדיש תכ"ד לאו כד"ד עש"ך ח"מ סי' רנ"ה ובבה"ז פשיטא דלקי אלא אף אם נאמר דתכ"ד יכול לחזור מכל מקום כבר עוררתי לעיל דבעבירה לא מצינו דיכול לחזור תכ"ד כמו שלא יוכל לחזור אם נשבע לשוא או לשקר אך בגמ' מצינו חוץ ממגרש נראה דבשאר דיבור אף אם הוא עבירה מכל מקום יוכל לחזור ואינו חייב כמ"ש לעיל. והנה אם המיר בהמת הקדש בבהמת חולין בע"מ אף דלוקין על התמורה ונתפס בקדושה כמבואר במס' תמורה וכ"מ ויבואר לקמן מכל מקום אין לוקין ג"כ מחמת הלאו דמקדיש בע"מ וזה מבואר בהדיא בש"ס תמורה דף ז' ע"א שמא לא שנינו אלא בתמורה כו' ע' שם ברש"י אמר לי' ר"י נמנו וגמרו דהמקדיש בע"מ עובר משום חמשה שמות ואי בתמורה נמי ששה הוויין דאיכא נמי לאו דתמורה וע"ש ברש"י שדקדקו ולא מצאו יותר וכן הר"מ בה' תמורה שכתב דתמורה חל על בע"מ לא כתב דלוקה שנים משום מקדיש בע"מ ג"כ. ולכאורה טעמא בעי למה יגרע ממקדיש וצ"ל כיון דהתורה כתבה בתמורה לא ימיר רע בטוב ניתקו מלאו דבע"מ רק על הלאו דתמורה ומקדיש בע"מ אוקמי' בלא תמורה וכה"ג כתבו התוס' גבי מחוסר זמן בחולין ד"פ ע"ב ד"ה הנח למח"ז ע"ש. ואם נפל מום בבהמת הקדש דנפדית וחללו על בע"מ אחר דיצאה הראשון לחולין ונכנסת השניה תחתיה מבואר בגמ' והבאנו לעיל כאן בתמורה כגון שהומם השעיר וחללו על אחר בע"מ דעובר משום בל תקדיש על השני וע' רש"י ותוס' ובחללו א"ע על לאו דתמורה כמבואר בש"ס. אך תמוה לי מאוד לפירש"י ותוס' דאם חללו על בע"מ עובר משום בל תקדיש הא מבואר בתמורה דף כ"ז ע"א בעי אביי כו' הי' לפניו שני בהמות של הקדש א' תם וא' בע"מ והי' לפניו שני בהמות של חולין א' תם וא' בע"מ ואמר הרי אלו תחת אלו מהו מי אמרינן תמימה תחת תמימה לאתפוסי ואין לוקין אלא א' על התמורה תם בתם ומום בבע"מ לאחולי א"ד תמימה דחולין תחת בע"מ דהקדש בעלת מום דחולין תחת תמימה דהקדש ותרווייהו לקי ע"ש ברש"י ותוס' אם כן מבואר להדיא דאי בעל מום בבע"מ לאחולי ותמימה תחת תמימה לאתפוסי אין לוקין אלא א' משום התמורה דתמימה בתמימה אבל בע"מ על בע"מ דאחולי אין לוקין אם כן מבואר בהדיא דאי חילל בע"מ על בע"מ אין לוקין ע"ש בסוגיא היטב ותבין. וא"כ תמיה גדולה דבסוגיא דידן גבי שהומם שעיר וחללו מבואר דאי מחלל על בע"מ לוקין משום בל תקדיש ועיין ר"מ פ"ב מהלכות תמורה ה"ג הביא דין זה וז"ל ב' בהמות של הקדש וא' מהם בע"מ וב' בהמות של חולין וא' מהם בע"מ ואמר הרי אלו תחת אלו הרי התמימה תמורת התמימה ולוקה אחת ובע"מ מחוללת על בע"מ שאין מניח ההיתר ועושה איסור נראה מדבריו דהוא היתר גמור לחלל בע"מ על בע"מ וכאן בסוגיא דידן מבואר דעובר בלאו ובאמת מצד הסברא למה לא יהיה עובר בכה"ג למה יגרע ממקדיש על כל פנים וצריך עיון גדול. ועיין בגמ' במקומות הללו ותבין והר"מ פסק שם בדין זה כאת"ל ומבואר בגמרא להדיא את"ל כ"ה דאיכא היתירא לא שביק היתירא ולאחולי קא מכוין היינו בע"מ תחת בע"מ ולא לקי ע"ש מבואר להדיא בש"ס דאף איסורא ליכא וצריך עיון גדול כעת. אך לפמש"ל לדעת הר"מ דאפשר בבע"מ עובר א"ע משום בל תקדיש אם כן ניחא נהי דבהמת הקדש עכצ"ל דמיירי במום קבוע כי במום עובר אינה מתחללת כמבואר כאן בר"מ מכל מקום הבהמת חולין היא בע"מ עובר ואי אמרינן דבע"מ תחת בע"מ א"ע על לאו דבל תקדיש ע"ש ברש"י [ניחא] אבל לדברי הרמב"ן דגם בבע"מ עובר [עובר] בודאי צ"ע ואי"ה אשנה פ"ז. ואם טעה וסבר שמותר להקדיש בע"מ למזבח והקדיש אינו לוקה מכל מקום הוא קדוש כה"ד הר"מ כאן ולא הוי הקדש טעות בכה"ג כיון דרצה להקדישו אבל דעת הראב"ד כאן דכה"ג אינו קדוש כלל דהוי הקדש טעות ועיין בה' תמורה ובכ"מ ולחם משנה ולקמן בה' תמורה יבואר.