מנחת חינוך · סימן רפ״ד, ו׳

והנה כבר הבאתי לעיל דבש"ס מנחות דע"ז היא איבעיא בגמרא אם על תרומת לחמי תודה חייב הזר מיתה וחומש כיון דאתקש לת"מ א"ד ומתו בו ולא במורם מן התודה וכן חמישיתו ממעט בתודה והר"ם הביאו בה' מעה"ק. ולכאורה נ"ל כיון דרחמנא קריא תרומה ואתקש לת"מ נהי דעל התרומה של לחמי תודה לאחר הפרשה א"ח מיתה וחומש דהתורה כתבה מיעוט בתרומה מכל מקום אמאי לא יהי' בכלל הלאו ולא יחללו כו' את אשר ירימו בעתיד להרים אם כן אם אחר זריקת הדם וקודם הפרשת הד' חלות אפשר דאף כהן ח"מ מחמת טבל כי למה לא יהי' בכלל הלאו הזה ואף אם לאחר הפרשה לא יהי' במיתה מכל מקום לדעת התוס' אפילו טבול למ"ע אף דעל מ"ע א"ח כלום מכל מקום גזירת הכתוב כ"ז שלא נתרם ח"מ אם כן כאן לד"ה כיון דנקרא תרומה אם כן הוי בכלל אשר ירימו בעתידין להרים אם כן קודם הפרשת הד' חלות אפשר יהיו חייבים מב"ש בין כהן ובין ישראל ובאמת כעת לא מצאתי דין זה עיין ר"מ ה' מעה"ק ופי"ג מפסהמ"ק ובמנחות דע"ז ובנדרים דף י"ב גבי כחלת אהרן וכחלת תודה ואיני לומד כעת בעיון. והנה כשם שאסור לאכול טבל כך אסור בהנאת כילוי והיא מימרא מפורשת במס' שבת דף כ"ו דאין מדליקין בטבל טמא ופירש"י וכ"ש בטהור וע"ש בתוס' דלא כ"ש אלא ילפינן טהור מטמא וע"כ אסור להאכיל טבל לבהמה ועי' ביבמות דף ס"ז בתוס' ובנדה ובפסחים ועמ"ל פ"ב מה' תרומות דעתו נוטה דאף להסוברים דהנאת כילוי בתרומה לזרים אינו אלא מדרבנן מכל מקום הנאת כילוי בטבל מן התורה אסור ועיין בפ"י בשבת שם וער"מ פ"ו מה' מעשר הביא כלשון הש"ס אין מדליקין בטבל טמא ולא הביא דאף בטהור וע"ש בכ"מ הביא ע"ז פירש"י בשבת דאצ"ל בטהור נראה כונתו דהר"ם ס"ל כרש"י ולא כהתוס' דלדידהו הו"ל להר"ם לאשמועינן אלא דהוא כ"ש ובאמת הר"ם ס"ל דין זה ג"כ כי בפ"ג מה' מעשר בה"ו ובהל' כ' דאסור להאכיל טבל לבהמה ולחי' ולעוף ועכצ"ל הטעם מחמת הנאת כילוי דכאן ל"ש הטעם דקנין כספו שמביא הר"ש והבאנו לעיל דבטבל אין חילוק בין כהן ובין ישראל עיין לעיל שהארכנו וע' תוס' מנחות מביא בשם רש"י דוקא טבל טמא אסור בהנאת כילוי אבל טבל טהור מותר ובאמת בשבת פירש"י דטבל טהור הוא כ"ש וגם לפ"ז אמאי אסור להאכילה לבהמה ואפשר משום הפסד כהן ובאמת ז"א דלא מצינו חילוק דאף כהן אסור בטבל ועיין בכל המקומות שהביא במ"ל שם כיון דילפינן דטבל אסור בהנאת כילוי מהפסוק משמרת תרומותי ואתקש טמאה לטהורה כמו דעיקר התרומה שהיא [תרומה טהורה] דעיקר הנאה שבה היא אכילה לא זיכה הש"י לכהנים אלא משעת הרמה דקודם לכן הוא טבל אף תרומה טמאה דעיקר הנאתה היא הדלקה דהיינו הנאה של כילוי ג"כ אסור קודם והדר ילפי' טבל טהור כו' ע"ש בתוס' וברש"י אם כן אפ"ל לפמ"ש ובפרט לשיטת הר"ם דהטבול לשאר מעשרות ילפינן ממקרא אחר לא תוכל כו' וא"ד כלל לטבול לתרומה דאינו אלא בלאו וגם לדהתו"ס מכל מקום מלאו זה יליף אך כיון דמצינו לאו הדר אתי לי' מהיקישא ומ"ע הניחו בספק וכיון דמעשרות הללו אינו בכלל תרומה אם כן אינם בכלל זה ואם תרמו מטבל ת"ג ות"מ ונשאר טבול לכל המעשרות אפשר דמותר בהנאת כילוי דמה"ת לאסור רק לשיטת התוס' גבי מע"ר כיון דכתיב אשר ירימו ואתקש מע"ר לתרומה אפשר דלענין זה נמי וגם זה צ"ע אבל בשאר המעשרות ומכ"ש להר"מ והרהמ"ח שפסק כר"י אם כן מנין לנו דטבל הטבול למעשרות יהיו אסורים בהנאת כילוי במקום דל"ש הפסד המתנות כגון בלוי עצמו או העני וגם במע"ש ל"ש לומר כלל כמו דמעשר טהור אין לו אלא מהרמה ואילך כך מעשר טמא דהיינו עיקר הנאתו דמע"ר אף בטמא עיקר הנאתו אכילה כי מע"ר נאכל בטומאה וגם במצות עשה ובמע"ש בטומאה לאחר הרמה אין לו הנאה של כלום כי אסור להדליק הנר בתרומה ובפרט דלא מצינו שום לימוד ע"ז נראה דמותר בהנאת כילוי ואין ראיה מהא דמבואר כ"פ דאסור להאכיל עד שיעשר עיין בסדר זרעים דידוע דהרבה פעמים אשגירת לישנא הוא כי ברוב ענינים שוים הם ולדעת המ"ל כפי מה שצידד דהוי דרבנן אפשר דגם ע"ז גזרו אף דטבל הטבול לתרומה מצאו אסמכתא מכל מקום גזרו בכל הנקרא שם טבל אבל אי אמרינן דהוי איסור דאורייתא מן הפסוק הזה נלע"ד דאינו אסור מן התורה רק בטבול לתרומה אבל לא בטבול למעשרות דמה"ת ועיין בחולין ז' גבי רפב"י דשם הי' דמאי וחייב בת"מ וכן במשניות כ"פ אבל למעשרות לחודי' א"י כעת אם יהי' איסור דאורייתא. ועיין בפסחים גבי יכול יצא אדם בטבל שלא נטלה כ"צ שלא ניטלה ממנו מ"ע כו' הא מני ר"ש הוא ובתוס' בלולב הגזול הקשו למה לי היקישא הא הו"ל מהב"ע דקאכיל איסורא ובש"א דיני מצה פלפל דאי לאו היקישא הו"א דאתי עשה דמצה ודל"ת דטבל הטבול למע"ש ולמ"ע ולשיטת הר"מ שסובר דטבל הטבול למעשרות אינו רק ל"ת ואי נימא דהנאת כילוי אסור מן התורה בכ"מ בטבל ומוכח מן ואני כו' משמרת אם כן ה"ל טבל הטבול למ"ע ג"כ עשה ולא תעשה ונוכל לומר כיון דעשה זו באה מכלל והו"ל לאו הבא מכלל עשה ודינו כלאו כסברת הרשב"א הובא במ"ל והובא בח"ז וא"כ הו"ל כמו שני לאוין ואפשר דעשה דוחה שני לאוין כמו שהארכנו בח"ז וער"מ החו"מ לענין שאין יוצאין במצה של טבל ויש לפלפל בזה אך יותר נראה דאין בשום טבל הטבול למעשרות איסור הנאת כילוי כמ"ש וד"ז צריך שקידה וחיפוש ואי"ה אשנה פ"ז: