מנחת חינוך · סימן רפ״ד, ה׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

והנה דעת התוס' ביבמות נראה דפסקו דהיא חיוב מיתה עי"ש בד"ה (אי מהתם) שהקשו נהי דהיקשא הוי לענין מע"ר מ"ע מנלן דבמיתה כו' נראה מדבריהם דנוטים להלכה כן וע"ש מה שתירצו תי' אחד אפשר דאין בטבל למ"ע מיתה א"נ כיון דלענין האזהרה הם שוים אם כן לענין מיתה נמי אף דהיקישא לא הוי אלא במע"ר. והנה לתי' השני אם כן טבל הטבול למע"ש נמי חייב מב"ש כיון דנכלל באזהרה ולתי' הראשון ק"ל למה נקטו בלשונם מ"ע מנלן ולמה לא הקשו מע"ש מנלן כיון דהיקישא אינו אלא במע"ר וגם לתירוצם שכתבו דטבול למ"ע אינו אלא בלאו אם כן נראה ודאי דגם טבול למע"ש ג"כ אינו אלא בלאו כיון דגם מע"ש נפקא מאזהרה דלא תוכל ע"ש בגמ' וההיקש קאי למע"ר. ואפ"ל כיון דעיקר הלימוד דבשעריך נפקא לן מ"ע נקטו התוס' מ"ע אבל באמת מע"ש ומ"ע שוים לדין זה וא"כ למאי דלא ברירא להתוס' אם מהיקישא דמע"ר ילפינן חיוב מיתה למ"ע ג"כ למע"ש נמי אם כן נראה דעת התוס' דטבל הטבול למע"ר כיון דנפקא בהיקישא סוברים דחייב מיתה אף דניטל הת"מ כמ"ש לעיל אך טבל הטבול למע"ש ולמ"ע ספוקי מספקא להו אבל להחמיר במע"ש ומ"ע מן התורה כיון דאצל הגמרא שוים הם דאינם נלמדין מולא יחללו כו' רק מלא תוכל אם כן שוים הם ובסברא כיון דחמור דאיקרי קודש אין בנו כח לחייבו אם אין מבואר בש"ס בהדיא. והנה לדעת הר"ם והסמ"ג והרהמ"ח אם אכל ח"ז מטבל הטבול לתרומה או לת"מ או לחלה וח"ז מן טבל הטבול למעשרות בודאי אין מצטרפין כיון דהם משני שמות כמבואר בהמ"א וכן אם אכל זית מטבל הטבול למע"ר וזית מטבל הטבול למע"ש ומטבל הטבול למ"ע אין לוקין אלא א' כיון שהם מש"א ואם אכל ח"ז מטבל הטבול למע"ר וח"ז מטבל הטבול למ"ע או שני מצטרף לכזית כיון שהם מש"א. וכן נ"פ אם אכל זית מטבל שלא הורם ממנו כל עיקר לוקין שני מלקיות חדא בלאו דלא תחללו דחייבי מב"ש לוקין וכן לוקין מלאו דלא תוכל כי הם שני שמות ואע"פ שאינו מבואר בפירוש בר"מ מכל מקום הדבר פשוט וא"צ לבאר וכ"נ לדעת התוס' אף על פי דאתקש לתרומה מכל מקום כיון דכ"א באזהרה מיוחדת בודאי הוי כמו שני שמות והטבול למעשרות דינם כשם א' אך להתו' בתי' א' ביבמות שם דטבל למע"ר נפקא בהיקישא והפסוק לא תוכל ילפינן מיני' מ"ע אם כן בודאי טבל הטבול למע"ר וטבל הטבול למע"ש ולמ"ע אינו מצטרף אם אכל ח"ז מזה וח"ז מזה כיון דהם שני שמות כי הטבול למע"ר לא יליף מקרא דלא תוכל וג"כ אפשר כיון דאתקש לתרומה לענין אזהרה ג"כ אם כן הו"ל שם א' עם טבל הטבול לת"מ אך לתירוץ הראשון בתוס' דלא היה יליף בהיקש כלל טבל הטבול למע"ר אם לא מחמת שמצינו אזהרה דלא תוכל ע"ש בתוס' ד"ה אי מהתם כו' אם כן כיון דאזהרת הטבול למע"ר נמי מקרא דלא תוכל אם כן בח"ז מטבול למע"ר וח"ז מטבול למע"ש מצטרף כיון דהם מש"א אך אין מצטרף לענין מיתה כי אין הקל משלים את החמור אך מצטרף החמור לקל וחייבים מלקות כיון דהם מש"א וכל שהוא משני שמות אינו משלים אפילו חמור את הקל כמבואר במעילה. והנה א"ד לפיגול ונותר דמצטרפים דשם היא באזהרה א' אך דחלוקים בעונשים אבל אם הם חלוקים בלאו אף דאינם חלוקים לעונשים הוי שני שמות ע"ש במעילה ועי' פח"י מה' מעה"ק ה"ד באריכו' דין אם חלוקים בלאו או בעונש ולענין היקישא וצריך אריכות גדול לברר עיין בכל הענינים ואי"ה אשנה פ"ז בעזר הגומר עלי. ועי' בבכורות נ"ח ובמנחות ועוד בכ"מ בתוס' ושם בבכורות מבואר מע"ר תרומה קריא רחמנא:
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.