והנה הגמרא יליף דבטבול למע"ר או למע"ש או למ"ע מלא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר ואכלו בשעריך מה להלן מ"ע אף כאן מ"ע ואמר רחמנא לא תוכל. אף דלא מוכח רק הטבול למ"ע מג"ש זו מכל מקום המעשרו' הללו שוים הם ברוב דיני המעשרות אתקש זה לזה עיין ר"מ ה' מעשר לכמה ענינים שוים. ועיין בלחם משנה ה"כ נראה מדבריו דמע"ש נפקא מהאי קרא דלא תוכל כו' דמיירי במע"ש. אם כן קשה לפ"ז מע"ר מנלן. אלא באמת דמעשרות שוים לרוב דינים. ומכל מקום היא הקל שבכל המעשרות כפירש"י דאינו אלא צדקה בלבד ע"ש ועיין בה' מע"ש להר"מ פ"א הי"ב ובמ"ל שם וכ"נ מלשון הר"מ בהמ"א אזהרה לאוכל טבל שלא הורמו מעשרותיו בכלל שנא' לא תוכל לאכול בשעריך כו'. ולכאורה איני מבין לשיטת הר"מ והרהמ"ח דפסקו כר"י דטבל הטבול למעשרות חוץ לתרומות אינו אלא בלאו אם כן כיון דהם משני שמות דטבל לתרומה מהלאו דלא יחללו וטבל למעשרות מלא תוכל וגם הם חלוקים בעונשים דזה מב"ש וזה מלקות. אם כן אמאי אין מונין אותם בשני לאוין כ"א בלאוין המיוחדים ואי דהלאו דלא תוכל הוי לאו שבכללות דג"כ נכלל כמה ענינים דמע"ש מכל מקום בלאו הזה דלא תוכל מונין כ"א ללאו בפ"ע כמבואר בר"מ ובס' המצות באורך ואם אך לאו א' יצא מכלל ונמנה מונין כל הנכללים אחד א' לבד ובפרט דכאן נמנו הרבה לאוין אם כן אמאי אין נמנה זה בפ"ע דלא תוכל לאכול טבל הטבול למעשרות עיין בס' המצות להר"מ וברמב"ן בכלל זה דלאו שבכללות באריכות ותבין ולכאורה צ"ע. וכ"ז היא שיטת הר"מ והרהמ"ח וכן הסמ"ג בלאוין דטבל הטבול למעשרות אינו רק בלאו ולא במיתה אבל דבריהם צ"ע דמבואר להדיא ביבמות דף הנ"ל דר"מ סובר דמע"ר אסורה לזרים אף מהיקש כי את כל מעשר כו' תרומה אתקש לתרומה מה תרומה אסורה לזרים אף מע"ר אסורה לזרים ורבנן סברי דהיקישא אצטריך דמה תרומה טובלת אף מע"ר טובל וסברי לה כר"י דתניא יכול כו' ת"ל לא תוכל ואי מדר"י ה"א דוקא ללאו ע"כ אצטריך היקישא דחייב מב"ש על הטבול למעשרות והר"ם פוסק פ"א מהלכות מע"ר מותר לזרים ע"כ היקישא כמו דסוברים רבנן אם כן אמאי אינו מחייב מב"ש על הטבול למעשרות ועיין בב"י יו"ד סי' של"א מביא ד' הסמ"ג וכתב דבפ' יש מותרות כתבו התוס' דגם הטבול למ"ע ח"מ ובאמת צ"ע למה לא הקשה עליו דבש"ס מבואר על כל פנים במע"ר וגם לא הביא ד' הר"ם ולהקשות עליו מהש"ס דילן ואפשר כיון דהוא סתם במשנה במכות דדוקא טבל לתרומה ח"מ אבל לא למעשרות וה"ל סתם במשנה ומחלוקת בברייתא ביבמות פסק כסתם משנה ומכל מקום צ"ע דאינו דורש ההיקש הו"ל למפסק כר"מ וצריך עיון:
מנחת חינוך · סימן רפ״ד, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
