מנחת חינוך · סימן רפ״ד, ג׳

ועוד אמרו בגמרא מכות כו'. זה מבואר במכות ט"ז ע"ב והובא ביבמות ומבואר בר"מ פ"י מהמ"א והנה הרהמ"ח הוסיף מה שאינו מבואר בברייתא וז"ל הברייתא אר"י יכול לא יהיה חייב אלא על טבל שלא הורם כל עיקר הורם ממנו ת"ג ולא הורם ממנו מעשר ראשון כו' ואפילו מעשר עני תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך וזה שהביא הרב המחבר הורם ממנו ת"ג ולא הורם ממנו ת"מ אינו מבואר שם וכ"ה מבואר ביבמות דפ"ו וכ"ה האמת כי תרומת מעשר אם לא ניטל לא ילפינן מלאו דלא תוכל דמלאו הזה אינו רק חיוב מלקות ובלא ניטלה ממנו תרומת מעשר הוא בחיוב מיתה ע"כ הוא בלאו הזה דלא יחללו וא"ת כיון דבש"ס מבואר דלא הורם ממנו מעשר ראשון ילפינן מן הלאו לא תוכל כו' ובאם לא הפריש מטבל מע"ר אם כן ממילא הוא טבול לת"מ כי אם לא הפריש המעשר היאך הפריש הת"מ וכ"נ מכמה משניות בסדר זרעים במסכת דמאי וכ"ה בפ"ט מהלכות מעשר ה"ט דאינו רשאי להפריש ת"מ קודם מעשר לכתחלה ע"ש בכ"מ זה אינו חדא דר"מ כתב בפי' תיבת לכתחלה מבואר דבדיעבד אם הפריש ת"מ קודם המעשר שפיר דמי ואם תרצה לחלק דשם מיירי בדמאי אבל בודאי אפילו בדיעבד אינו תרומה ז"א חדא מנלן זה דלא אשכחן כלל אפילו בהקדים מע"ש קודם לראשון דעובר בלאו מלאתך כו' מכל מקום מה שעשה עשוי כמבואר בש"ס ור"מ הל' תרומות פ"ג הכ"ג. ונ"ל ברור מדחשיב המקדים מעשר לתרומה ושני לראשון ולא חשיב ת"מ למע"ר נראה דבכה"ג אינו עובר בלאו כלל ואף דאפ"ל דהוא בכלל שלא נקדים המאוחר מכל מקום כיון דקיימא לן דאף ישראל יכול להפריש ת"מ אפשר אין קפידא בתורה להקדים המעשר ומ"ש הכסף משנה פ"ט מה' דמאי דכן בדין כיון שלא הפריש מעשר אם כן היאך הפריש מעשר מן המעשר אין ראיה כ"כ דאם יודע שיש לו מאה כורים טבל טבול למעשר יכול להפריש א' והוא ת"מ אך לכתחלה בל"ז הוא מצוה בודאי להפריש המעשר קודם שיתן הלוי ת"מ. אך באמת בר"מ פ"ג מה' תרומות הי"ב שכתב ויש לישראל להפריש ת"מ ונותנה לכהן משמע אף לכתחלה אך מכל מקום אפשר דמצוה איכא להפריש מעשר ואח"ז ת"מ אבל בדיעבד לא מצינו שלא יחול שם ת"מ אם הפרישו קודם המע"ר ומה שמבואר ברש"י מכות ד"ה קורא שם בסוגיא בודאי ג"כ כוונתו על לכתחלה וכן מה שמבואר בסוטה דף מ"ח ג"כ לכתחלה וכ"ה להדיא בד' הרהמ"ח כאן שכתב דאם אכל הטבל לאחר שהופרש ת"ג ות"מ כגון שהקדים ת"מ למע"ר אף על פי שעדיין טבול לשני המעשרות דהיינו מע"ר ומע"ש או מ"ע אינו בחיוב מיתה אבל הוא בחיוב מלקות מבואר בפי' דאם לא ניטל מהטבל הת"מ חייב מב"ש כמו שלא ניטל הת"ג אך לאחר שניטלו שני התרומות ולא נשאר טבול אלא למעשרות זה לא ילפינן מלאו הזה דלא יחללו לחיוב מיתה רק מן לא תוכל כו' ואינו חייב אלא מלקות מבואר בפי' דאם ניטלה הת"מ קודם המע"ר נתקן הטבל מת"מ ובודאי חל קדושת ת"מ וכ"ה להדיא ג"כ בדברי הר"מ וז"ל בהי"ט האוכל כזית טבל קודם שיפריש ת"ג ות"מ חייב מב"ש שנא' ולא יחללו כו' אבל האוכל מדבר שניטלה ממנו ת"ג ות"מ ועדיין לא הפריש ממנו המעשרות כו' הרי זה לוקה כו' והנה כתב דאם ניטלה ת"ג ות"מ ועדיין טבול למעשרות לשון רבים ע"כ בטבול לשני מעשרות ובאם שניטלה ת"מ אחר מע"ר לא משכחת לה טבול לשני מעשרות כי השני מעשרות הם מע"ר ומע"ש בשנה אבד"ה ובג' ובוא"ו הוא מע"ר ומע"ע ע"כ מבואר דהפריש הת"מ קודם המע"ר ומכל מקום נתקן הטבל לענין חיוב מיתה ורק טבול למעשרות לענין חיוב מלקות ואם אכל הטבל קודם שהפריש הת"מ חייב מב"ש אף שעדיין לא הפריש המע"ר כ"נ בבירור מדברי הר"מ והרהמ"ח. אם כן מה שהוסיף הרהמ"ח ניטלה ת"ג ולא תרומת מעשר אשגירת לישנא הוא דטבול לת"מ זהו בכלל הלאו דלא תחללו כמו טבול לת"ג. והנה ביבמות שם מבואר דרבנן סברי מה תרומה טובלת אף מע"ר נמי טובל למיתה לדברי חכמים ופירש"י דתרומה טובלת דהאוכל תרומה חייב מב"ש ה"ה אם אוכל הטבל בעוד התרומה בתוכה כו' אף מע"ר אף דליכא מיתה מכל מקום טובל ע"ש. והקשו התוס' ד"ה מהתרומה הא מע"ר נמי כתיבא ביה ת"מ כו' וכוונתם אם כן א"צ לימוד דמע"ר טובל דהוי כמו ת"ג ע"ש. ובאמת איני יודע מאי קשיא לר"י על רש"י לפמ"ש בודאי הכוונה דמע"ר טובל היינו בהורם הת"מ קודם המע"ר אם כן א"ח מחמת הת"מ בתוכו ורק חייב לדברי חכמים החולקים על ר"י מחמת דמע"ר בעצמו טובל למיתה כמו מע"ש ומ"ע ע"ש בסוגיא. והנה גוף הדבר דפשיטא ליה להש"ס דטבל לא הוי רק בתרומה גדולה ולא במעשרות. והנה מרש"י נראה דהטעם דסברא הוא כיון דלאחר הפרשה חייב מיתה על התרומה אם כן בעודו טבל ג"כ. אך התוס' שם הקשו דהא על טבל חייבים גם הכהנים אף דתרומה שרי להו ע"ש. וע' ר"ן נדרים סוגיא דקונם כו' ופי' בתוס' דתרומה טובלת דכתיב ולא יחללו ובסנהדרין ילפינן חילול מתרומה נראה מדבריהם דהיא מחמת הג"ש דמיירי בתרומה. והנה כבר ביארתי לעיל דהר"מ אינו מביא הגזירה שוה כלל וכן מבואר בתרומה גדולה אם כן מנלן דתרומה טובלת ולא מעשר. ולע"ד נראה פשוט כיון דכתיב ולא יחללו את אשר ירימו כו' ודרשינן בעתידין לתרום ולשון ירימו היינו תרומה אם כן בכתוב הזה אינו מבואר רק תרומה או ת"מ וחלה גם כן דכל אלו נקראין תרומה כמבואר כ"פ ובר"מ אבל מעשרות אין נקראין תרומה בלשון הכתוב ע"כ צריך לימוד אחר דהיינו לא תוכל. והנה הר"מ כתב דאם טבול למעשרות אינו רק בלאו כר"י ועיין בהשגות הראב"ד דקלסו וסיים דכתיב בהנהו קראי קודש וע"ש בכ"מ דהבין כוונת הראב"ד דתרומה ותרומת מעשר נקראו קודש ע"כ הם בכלל לאו דלא יחללו כו' ומעשרות אין נקראים קודש וכתב דצ"ע הא מע"ש נמי איקרי קודש ובאמת לא ידעתי היאך יכול ללמוד כיון דכתיב קודש ע"כ כל קודש בכלל כיון דכתיב אשר ירימו וירימו היא בלשון תרומה לא מיירי אלא בלא נתרמה תרומה רק כונת הראב"ד כמ"ש הלחם משנה כיון דבאזהרה דטבל הטבול לתרומה כתיב קודש הוא חמור והוא במיתה אבל בלאו דלא תוכל כו' אינו כתיב קודש ע"כ לא חמור כ"כ ע"ש. ומכל מקום גם דבריו צ"ע למה צריך לטעם כיון דבש"ס מבואר דפסוק זה ילפינן חילול מתרומה אם כן הוא במיתה אבל לא תוכל כל המקרא אינו אלא לאו וא"צ לטעם חדש. ועיין ר"ש כ' כ"פ דאי אפשר לת"מ אם אינו מפריש מעשר היינו לכתחלה כמ"ש לעיל. והנה מלאו דלא יחללו דמיירי בעתידים לתרום אם כן חלה בכלל וגם מע"ר אם הפריש מע"ר והמע"ר טבול לתו"מ ג"כ בכלל הלאו הזה ולא מצאתי כעת ילפותא ממק"א דבכלל אשר ירימו הוא דג"כ נקרא תרומה וכן הר"מ לא הביא פסוק אחר על מע"ר הנטבל לת"מ והרהמ"ח מביא כאן ממה שנא' בצוואת הלוים להוציא מעשר מן המעשר ונאמר שם ואת קדשי ב"י לא תחללו ולא תמותו דזהו מניעה שלא לאכול מע"ר בטבלו וכפירש"י ז"ל ואני א"י היכן מוכח מקרא דמניעה היא על טבל וכאן כתיב ולא יחללו כו' את אשר ירימו ודרשינן דבעתיד לתרום אבל מלשון ולא תחללו כו' אינו מוכח כלל דמיירי בטבל וכן הר"מ בהלכות כלל הכל בכלל טבל ומלאו דלא יחללו כו' את אשר ירימו והפסוק שמביא הרהמ"ח דרשינן מיני' בבכורות כ"ו ע"ש לכהנים הלוים המסייעים בבית הגרנות ואפשר שמצא הרהמ"ח באיזה מקום ומחסרון ידיעתי אני לא מצאתי. וגם ראיתי בספרי פרש' קרח אינו דורש המקרא הזה לטבל למעשר הטבול לת"מ רק על ענין אחר ע"ש וצ"ע: