מנחת חינוך · סימן רפ״ד, י״ב

ועיין בכ"מ מה שתי' בתי' הב' כתב מיהו ה"מ שנכנסו לארץ קודם שנגמרו דומיא דחלה שנכנסו לארץ קודם גלגול כו' ונראה דפשיטא לי' דבחלה מיירי שנכנסו קודם גלגול ואמאי פשיטא לי' בחלה יותר מבתרומות ומעשרות ונראה דדייק מלשון המשנה פירות כו' ונראה דבלא נתגלגל מיירי דאי אפילו בנתגלגל ה"ל למתני עיסה וזה כוונת המ"ל שכתב דקודם גמר מיירי דתו"מ דומיא דחלה ומיירי קודם גלגול מדלא נקט עיסה אבל באמת אין ראיה דמאי דמבואר במשנה דפירות ח"ל שנכנסו לארץ חייב היינו אפילו לאחר גלגול ע"ש בר"ש שמביא הירושלמי דר"א פוטר ברישא ג"כ ור"ע השיב לו דישראל בעת כניסתן לארץ שמצאו בציקות כו' ע"ש שהקשה דבצקות העכו"ם בודאי פטורים אפילו בארץ וע"ש דר"ע אזל לשיטתו בפ"ג דגמר מלאכה דחלה אינו לאחר גלגול רק אחר קרימת פנים ע"ש אם כן דין זה המבואר במשנה מיירי אפילו בעיסה לר"ע ומכל מקום קרי התנא בלשון פירות כי כל הנצמחים אף לאחר אפיה ובישול נקראים בשם פרי הארץ עי' בברכות ובערובין ועיין פ"ג דחלה מ"ו בפי' הר"מ שם אם כן צ"ע כמ"ש לעיל דנראה מדברי הר"מ דפירות היוצאים פטורים אף בנגמרו ואם נאמר בתו"מ אף לאחר שנגמרו יצאו פטורים א"י אמאי בחלה חייבים לאחר גלגול דלרוב דיני' שוים ותרווייהו יליף משמה ע"ש וצ"ע. והנה לפמ"ש דממשנתינו אין הכרח דאפשר אפילו בנגמר היינו בנקבע נמי הדין כן צ"ע גדול מהיכן יצא לרבותינו הר"מ והראב"ד לחלק לדעת הר"מ כפי התי' הראשון בכ"מ אם נאמר ג"כ שסובר כמו הראב"ד בפירות היוצאין דוקא אם נקבעו בח"ל פטורין דהולכין אחר מקום שנקבע ובפירות הנכנסין סובר לפי תי' הא' דאף בנקבעו בא"י פטורים מן התורה ולפמ"ש בפירות היוצאין אפילו לאחר שנקבעו בא"י פטורים כיון דהם עתה בח"ל. ובפירות הנכנסין אפילו בנקבעו בא"י מכל מקום פטורים מן התורה ולפי תי' ב' בכ"מ ג"כ ולפי דברינו שכתבנו פירות היוצאין אף שנקבעו בא"י פטורים ופירות ח"ל אם נקבעו בח"ל פטורים רק אם נקבעו בא"י חייבים או אם נימא כסברת הראב"ד אם כן הכל שוים דתליא במקום שנקבעו וכן סובר הראב"ד מנ"ל לרבותינו כיון דבמשנה סתמא תנן פירות הנכנסין חייבים ופירות היוצאין פטורין אפשר דבכ"ע ואין הולכין אחר מקום הקביעות אלא במקום שהן עכשיו. ונהי דלשיטת הראב"ד נוכל לומר דלמד זאת מסברא דאם נגמרו בחיוב אין סברא לפטור ביצאו. וכן אם נגמרו בפטור אין סברא לחייב אף שכתבנו לעיל דמצינו כיו"ב מכל מקום אפשר היה להראב"ד איזה טעם שם אבל להר"מ בתי' ב' של הכסף משנה ולפי דברינו שכתבנו בפירות היוצאים לא אזלינן בתר מקום קביעות ופטור בכ"ע ובפירות הנכנסין אזלינן בתר קביעות ואם נקבע בח"ל פטורים מן התורה בכ"ע מהיכן יצא לרבינו כמו דפירות היוצאין פטור הפי' דפטור בכ"ע כמו כן בפירות הנכנסין חייבים הפשט דבכ"ע חייבים אף דנגמרו ונקבעו בח"ל. וכן לפי תי' הא' דבכ"מ דפירות היוצאין פטור מן התורה ובפירות הנכנסין אפילו אם נקבעו בא"י מכל מקום מן התורה אין הולכין אחר א"י ופטורים מנ"ל לרבינו לחלק הדינים במשנה ואם כמ"ש הכסף משנה דהי' נראה לרבינו אין דרך רבינו לחדש דין בעצמו לכתוב הלכה פסוקה על כל פנים הי' כותב בלשון יראה לי כדרכו וצריך עיון גדול על הכסף משנה לפ"ז. ועוד אני תמה תמי' גדולה על הראב"ד ולהכסף משנה בתי' הב' אם נאמר דסובר הר"מ כדעת המ"ל דא"כ לסברתם אין חילוק כלל בין פירות הגדלים בא"י לבין פירות הגדלים בח"ל רק העיקר הולכין אחר מקום הקביעות ותלוי בחילוק המקומות א"י וח"ל דפירות אפילו נתגדלו בא"י מכל מקום אם נקבעו בח"ל פטורים ופירות שגדלו בח"ל אם נקבעו בא"י חייבים אם כן היאך יפרנסו משניות מפורשות ומביאם הר"מ תיכף אחר דין זה. וז"ל שם הכ"ג עפר ח"ל שבא בספינה לארץ בזמן שהספינה גוששת הצומח בו חייב במעשרות כצומח בא"י עצמה אבל בזמן שאין הספינה גוששת הוי כח"ל והוא משנה מפורשת בחלה ולדעת זו למאי נ"מ אם היא כא"י או כח"ל. ממ"נ היכן עתה הפירות הללו והיכן יקבעו למעשר אם נקבעו בא"י אפילו אינה גוששת והיא בח"ל מכל מקום חייבים במעשרות ואם הם עתה בח"ל ונקבעו בח"ל אפילו גוששת מכל מקום פטורים דהוי פירות היוצאין והפירות ע"כ היו צריכין לקבע באיזה מקום כי בלאו הכי פטורים ממעשרות כ"ז שלא נקבעו פטורים מן התורה אם כן לאיזה תכלית נחשב כא"י או כח"ל וכן בהכ"ד אילן העומד בח"ל ונופו נוטה לא"י או להיפך הכל הולך אחר העיקר דהיינו אם העיקר בא"י חייב ואם בח"ל פטור. ולמאי נ"מ דאפילו העיקר בא"י מכל מקום אם נקבעו בח"ל פטורין ואם נקבעו בא"י אף העיקר בח"ל חייבים (ואין לפרש דהפשט לענין המקום כמו במע"ש במשנה עי' במשנה שם דא"א לפרש כן). וכ"ה שם הי' מקצת שרשי' בא"י ומקצת שרשי' בח"ל טבל וחולין מעורבין. וע' רש"י גיטין דכל פרי ופרי הוי מקצת טבל ומקצת חולין ע"ש וקשה נראה היאך נקבע הפרי הזה אם בא"י אפילו חלק הח"ל חייבת ואם נקבע בח"ל אף החלק של א"י יהי' פטור וכן בהכ"ה דבעציץ נקוב הכל הולך אחר הנוף לאיזה ענין הוא נ"מ כיון דלא תלוי כלל בגידול רק במקום הקביעות ופרי זה ע"כ נקבע באיזה מקום כמ"ש. ולומר דדינים אלו מיירי בלא נקבעו כלל וא"כ הוא רק איסור דרבנן לאכול בלא מעשרות כמבואר בכ"מ ובר"מ וע"ז דנין אם דינו כא"י חייבים מדרבנן ואם כח"ל חייבין מדאורייתא זה דוחק גדול. הן אמת דלדעת כמה שיטות דמעשר אילן הוא דרבנן מיירי כאן לענין דרבנן מכל מקום לדעת הר"מ כל אילנות חייבים במעשרות מן התורה ובפרט אפילו לאלו השיטות מיירי באילן גפן או באילן זית דלכ"ע חייבים בתו"מ מן התורה וכן לפמ"ש דלהר"מ בפירות היוצאין אף שנקבעו בא"י מכל מקום פטורים ובפירות הנכנסין אם נקבעו בא"י חייבים לשיטת הכסף משנה ג"כ קשה קושיא זו היכן נקבעו אם נקבעו בא"י אפילו אם העיקר בח"ל מכל מקום חייבים ואם נקבעו בח"ל אפילו אם העיקר בא"י פטורים ואפילו נקבעו בא"י מכל מקום כיון שיצאו ח"ל פטורים אך לפי תי' הא' בכ"מ דפירות הנכנסין בכ"ע אף אם נקבעו בא"י פטורים מן התורה אם כן דינים הללו ניחא מאוד דאם נאמר דהם כפירות א"י ונקבעו בא"י חייבים מן התורה ואם הם כפירות ח"ל אף על פי שנקבעו בא"י מכל מקום פטורים מן התורה ע"כ אם נימא כתי' א' שבכ"מ ניחא מאוד דיצא להר"מ לחלק בין פירות היוצאין לפירות הנכנסין אף שבמשנה אינו מוכרח החילוק מכל מקום ממשניות אלו מוכרח שיש חילוק בין נתגדל בא"י ובין נתגדל בח"ל ומסברא הכריע דפירות היוצאין יהיו פטורין דאזלינן אחר מקום הקביעות ובפירות הנכנסין אזלינן בתר מקום שנתגדל ולא איפכא כיון שיש יותר סברא לפטור מלחייב כמבואר בכ"מ אבל לפי התי' הב' בין אם סובר כדעת הראב"ד ובין אם סובר כדברינו צ"ע מאוד מהמשניות הללו דמוכח דע"כ יש חילוק בין נתגדלו בארץ ובין נתגדלו בח"ל כמ"ש ואם הראב"ד בפירות הנכנסין סובר כתי' א' של הכסף משנה ג"כ ניחא המשניות הנ"ל אך מהיכן יצא לו לחלק בפירות היוצאים אם נקבעו יהיו חייבים ואפשר דמסברא כמ"ש לעיל אבל לתי' השני וכפסק המחבר ביו"ד צ"ע מאוד מהיכן יצא לרבינו דינים אלו לחלק וגם המשניות הללו תמוהים מאוד לפ"ז וצריך עיון גדול ולא הבאתי בכור הבחינה ויבואר אי"ה במצות הפרשה לקמן: