מנחת חינוך · סימן רפ״ד, י״ג

אלא בא"י ובזמן שישראל שם. אין כוונתו דוקא בזמן שישראל שם לאפוקי אם אין כל ישראל שם א"ח כמו ביובל שמבואר לקמן דתיכף שגלו מקצת עשרת השבטים לא היו נוהגים יובלות דתו"מ אין הדין כך דעד גלות כל הארץ הי' נוהג תו"מ בעיירות שלא נגלו ממנה אלא הכוונה כמבואר בש"ס כ"פ עיין זבחים ס"א ונדה מ"ז ויבמות פ' הערל דפ"א ובשבועות ובמגלה ובביצה ובר"ה ובכ"מ וער"מ כאן פ"א מה' תרומות ופ"ו מה' בהב"ח והכוונה הוא כך כי הר"מ פוסק דקדושה ראשונה היינו בעת שנכנסו ישראל לארץ בימי יהושע והי' אז כיבוש רבים והי' הכיבוש בביאת כל ישראל ונתקדשה כל א"י לענין מצות התלויות בארץ ואם לא הי' הקדושה הזו בטלה הי' א"י חייב בתו"מ ובחלה אף שבעוה"ר היא חריבה מכל מקום כל קדושת א"י עליה חוץ מיובלות שהוא גזירת הכתוב דכל שבט צריך לישב במקומו ואפילו אם היו מעורבים לא הי' נוהג יובלות כמבואר לקמן במצות היובלות בעזהשי"ת וג"כ שמיטות לקצת דיעות שתלוי ביובל כיבואר בעזה"י לקמן אך תיכף שגלו ישראל הן עשרת השבטים ע"י סנחריב אותן העיירות שכבש מהם וישראל גלו נתבטלה הקדושה מהם וכן אח"ז גלו ישראל ע"י נ"נ ונלקחה כל הארץ מידם נתבטלה כל קדושת א"י דק"ר לא קדשה לע"ל כמבואר בר"מ טעם לזה כמשי"ת בסמוך בעזהשי"ת ואח"ז שעלו ישראל מן הגולה ע"י עזרא הסופר החזיקו בא"י וכל הארץ שהחזיקו בה חזרה ונתקדשה לענין מצות התלויות בארץ אך הקדושה ההיא לא היה בביאת כל ישראל רק מקצתם וכתיב בבואכם ודרשינן מיני' דהכיבוש לחלה לד"ה ולהר"מ וסייעתו אף לתו"מ צריך שיהיה בביאת כל ישראל ע"כ לא נתקדשה הארץ לחלה לד"ה ולהר"מ אף לתו"מ אף בימי עזרא ובהמ"ק השני היה קיים מכל מקום לא היתה הארץ חייב בחלה כי העליה והחזקה שהחזיקו בה ישראל לא היה בביאת כולם רק מקצתם עי' במקומות אלו שהבאתי ובר"מ כאן ותבין. והנה בעיקר דינים אלו לענין קדושת המקום נאריך בה לקמן ומכל מקום אכתוב קצת מה שצריך לי עיון הנה דעת הר"מ וכן בתוס' יבמות ובשבועות דלענין כל קדושת א"י נהי דבטלה בגלות ראשון אבל קדושה השניה דהיינו קדושת עזרא לא בטלה בגלות טיטוס וער"מ הבהב"ח נ"ט לזה למה בקדושה ראשונה בטלה בגלות הארץ ובקדושה השניה לא בטלה וכתב הטעם דקדושה ראשונה בימי יהושע דנתקדשה הארץ אינו אלא מפני כיבוש הרבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכיבוש ונפטרה מן התורה מתו"מ ומכל מצות התלויות בארץ שהרי אינה מא"י אבל עזרא לא קידשה בכיבוש רק בחזקה שהחזיקו בה (היינו דהי' ברשיון כורש מלך פרס) ע"כ אעפ"י שנלקחה הארץ מידם היא מקודשת עד היום וחייבת במצות התלויות בארץ ע"ש כי לא העתקתי לשונו הזהב ממש. וע"ש בכ"מ שכתב שאינו מבין החילוק הזה למה יהי' כח חזקה גדול מכח כיבוש ולמה לא נאמר לאחר שנלקחה מידינו בטלה החזקה וגם בכיבוש ראשון אטו לא היה חזקה וכי עדיף חזקה בלא כיבוש מחזקה עם כיבוש ע"ש ועתי"ט סוף עדיות שנ"ט לדברי הר"מ ועיין בס' בה"ז בזבחים. והנה אפילו לשיטה זו פסק כיון דק"ר בטלה וקדושה שניה אף דלא בטלה מכל מקום לא הי' הקדושה בביאת כל ישראל ע"כ פטורה א"י היום ואפילו בזמן ב"ש מתו"מ וחלה וכתב עוד דזה דוקא לענין תו"מ ולשאר מצות התלויות בארץ בטלה ק"ר אבל קדושת ירושלים והמקדש לענין קרבנות ולאכול קדשים לא בטלה הקדושה ראשונה בגלות נ"נ דאם היתה בטלה לא היו יכולים שוב לקדש בימי עזרא כי הוא סובר כמ"ד בשבועות דבכל אלו תנן דהיינו לקדושת המקדש ולירושלים צריכים מלך ונביא ואו"ת וזה לא הי' בימי עזרא אך דהקדושה ראשונה מירושלים ובהמ"ק לא נתבטלה כלל וקדשה לע"ל ע"י קדושה הראשונה והטעם דלא בטלה לפי שקדושת המקדש וירושלים היא מפני השכינה ושכינה אינה בטלה והרי הוא אומר והשימותי את מקדשיכם אף על פי ששוממים בקדושתם קיימי לפיכך מקריבים קרבנות אף על פי שאין בית וכ"כ התוס' ביבמות ונ"ט דכתיב זאת מנוחתי עדי עד ע"ש וער"ם כי לא העתקתי לשונו ממש. והנה ידוע דקדושת ירושלים הוא קדושה גדולה כמבואר במשנה דכלים דירושלים מקודשת ממנו כו' אם כן ק"ל למה לא יהי' קדושה חמורה כזו שקדוש' לענין קרבנות יפעול לענין קדושה קלה למנין תו"מ נהי דבתחלת כיבוש א"י גם ירושלים נתקדש לענין תו"מ ע"י כיבוש כי אז לא נתקדש ירושלים לעבודת המקדש כי לא נבחר אז אבל בימי דהע"ה שנבחרה מקום זה ונתקדשה ע"י קדושת השכינה למה לא תועיל הקדושה חמורה לקדושה קלה וא"כ בגלות הארץ שנתבטל כל קדושת א"י מחמת דהיה ע"י כיבוש והכיבוש של נ"נ ביטל הכיבוש של ישראל אבל ירושלים ובהמ"ק דלא נתבטלה הקדושה נהי דהכיבוש נתבטל מכל מקום למה לא יועיל הקדושה חמורה לקלה כיון דהיו יכולים להקריב קרבנות ולאכול קדשים וא"כ כיון דהקדושה הזאת היא מאז ואז היה ביאת כולם אם כן יהי' ירושלים ומקום המקדש חייב בחלה ובתו"מ מן התורה כמו קודם החורבן ואין הדעת סובל דתהיה קדושה לעבודה ולאכול קרבנות ולא תועיל לקדושה לענין תו"מ ולשאר מצות התלויות בארץ. ועיין בלשון הר"ם שכתב כיון שנלקחה הארץ מידם בטל הכיבוש שהרי אינה מא"י כו' ואיך נוכל לומר על ירושלים שאינה מא"י אם מקריבין קרבנות ואוכלים קדשים אם כן היא בודאי מא"י אם כן מן הראוי כיון שלא בטלה קדושת ירושלים בשום פעם ועדיין היא קדוש מק"ר שהי' בביאת כולם מהראוי לפי טעם זה שיתחייב בתו"מ ובחלה מן התורה עה"ק ירושלים והאיך שייך לומר דקדושה קלה בטלה וקדושה חמורה דלא בטלה דלא יועיל לקלה דמחמת קדושה זו יתחייב במצות תו"מ ואין סברא דבגלות בבל יהיה ירושלים כח"ל לכ"ד ואפילו לענין לשו"פ ולערלה ולכל מצות התלויות בארץ כי אז לא נתקדשה עוד בקדושת עזרא והיתה א"י לכל המצות כח"ל ואם ירושלים ג"כ כח"ל ויהיו מקריבים בה קרבנות ואוכלים קדשים זה דבר שאין הדעת סובלת. ולומר דבאמת ירושלים חייב בחלה ובתו"מ מן התורה לא מצינו זה אדרבא בכל המקומות שאמרו חלה בזה"ז או תו"מ בזה"ז דרבנן לא חלקו כלל ולומר דבירושלים הוי תו"מ דאורייתא. ואין לומר כיון דאינו רק קצת א"י לא נתחייב ז"א דידוע דכל איזה עיר הנכבש אפילו מקצת דינו כא"י ובימי חזקיה המלך אחר גלות עשרת השבטים מכל מקום ערי יהודה נשארו בקדושתן ופשוט א"צ לראי'. וגם בתחלת הכיבוש לקחו אחד אחד כמבואר בפסוק. וראיתי בתוס' זבחים דף ס' ע"ב ד"ה מאי קסבר ובסה"ד בדס"א ע"ב כתבו וא"ת למאן דגרס קידשה הא ר"ל סובר תרומה בזה"ז דרבנן ותירצו נהי דקדושת הבית לא בטלה מכל מקום קדושת הארץ בטלה וכו' וכתבו ותימה לומר כן שקדושת הבית קיימת להקריב קרבן ולא יתחייב בתרומה אבל איפכא שפיר דמצינו כמו בנוב וגבעון ע"ש אם כן נראה דאצל התוס' תימה אפילו על כל א"י ומכ"ש על ירושלים. ואפשר דגם כוונת התוס' כמ"ש דעיקר הקושיא על ירושלים והם אמרו תרומה בזה"ז דרבנן ולא חלקו ומכ"ש לפי מה שהטעים הר"מ צ"ע דהו"ל לחלק בין ירושלים עה"ק ובין שאר א"י. ומכל מקום אפשר לתרץ זה בדוחק קצת דמצות התלוים בארץ דהיינו תו"מ ולשו"פ וערלה וחדש ודומי' זה אינו בגדר קדושה כלל ולא נתחייב א"י בזה אלא מפני שהוא ארצם. והא ראי' דלאחר כיבוש ז' עממין כל הארצות שכיבש מלך ישראל מדעת רבים יש להם כל דיני א"י בזה כמבואר בר"מ כאן וראי' ממשנתינו דכלים דתנן א"י מקודשת מכל הארצות דמביאין ממנה עומר ושתי הלחם ואמאי לא תני דמקודשת מכל הארצות שנוהג בה כל מצות התלויות בארץ תו"מ וחלה ולשו"פ אלא צ"ל דזה לא מיקרי קדושה כלל אם כן שפיר אינו מועיל הקדושה חמורה לזה דלא הוי קדושה רק מצות נוהגים בה. ולפי מה שהבאנו ממשנה דכלים אין ראיה ממ"ש בתחלה מארצות אחרות שכיבש מלך ישראל דג"כ נוהג תו"מ חזינן דלא איקרי קדושה דבארצות שנכבשו הם קדושים כי מביאים מהם ג"כ עומר ושתי הלחם כנראה מדברי הר"מ דלא ירדו משום מעלה מא"י עיין בלשונו כאן פ"א מה' תרומות אך ממשנה דכלים ראי' שאין מצות התלויות בארץ בגדר קדושה כלל אך זה נ"ל דבגלות בבל הי' ירושלים חייב בביכורים וגם אם היו רוצים להקריב עומר ושהל"ח היו יכולים להקריב אז ממה שגדל בירושלים כי זה בגדר קדושה כמבואר במשנה אם כן הי' מועיל הקדושה החמור' לקלה אך אין נ"מ מאי דהוי הוי ועתה בלאו הכי מקודשת בענינים אלו מחמת קדושת עזרא ומכל מקום צ"ע.