מנחת חינוך · סימן רפ״ד, י״א

וכן נוהג האיסור בכ"מ כו'. נראה מדברי הרהמ"ח דגם חיובא איכא כמו בכל המצות שכ' דאיסורו נוהג בכ"מ וצ"ע ד' הרהמ"ח דהלא מבואר במשנה פ"ב דחלה דפירות א"י שיצאו לח"ל דר"א מחייב ור"ע פוטר והלכ' כר"ע נגד ר"א וכ"פ הר"מ פ"א מה' תרומות הכ"ב ז"ל פירות א"י שיצאו לח"ל פטורים מן החלה ומן התרומות ומן המעשרות שנאמר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבים ובחוץ לארץ פטורים ואם יצאו לסוריא חייבין מדבריהם עכ"ל ועי' בכ"מ כתב שרבינו סובר דתרומות ומעשרות שוה לחלה בענין זה והלימוד שכתב רבינו הוא בירושלמי וא"כ היאך כתב הרב המחבר בפשיטות ועל פירות ארץ ישראל חייבין בכ"מ וצ"ל כסברת המ"ל שם דפלוגתת ר"א ור"ע שם אינו אלא אם נגמר מלאכתן בח"ל כגון שנתגלגלה העיס' או נמרח בח"ל אבל אם נתגלגל ונמרח בא"י ר"ע מודה דחייב וד' המ"ל מבוארין שם בהשגת הראב"ד שכ' שם באמצע הדיבור דר"ע סובר דאזלינן בתר קביעת המעשר דהיינו מירוח ע"כ אם כן כוונת הרהמ"ח ג"כ כן ומדקדוק לשונו שכ' ואסור לאכול הטבל של פירות א"י נראה דהיינו דנטבלו בא"י. אבל לי צ"ע דברי המ"ל מנ"ל להעמיס כן בד' הר"מ כיון שאינו מפורש בדבריו ואדרבא יש הוכחה דהר"מ ס"ל בכ"ע פטור בח"ל ודברי הר"מ הובאו במ"ל שם וז"ל פי"ג מה' מעשר ה"ד פירות שידוע שהם מא"י שהוחזקו בה עולי בבל כו' מתעשרין דמאי בכל א"י ובסוריא וכתב הכסף משנה דזה פי' בכ"מ המבואר במשנה אבל בח"ל לא כמבואר פ"א מהלכו' תרומות דפירות א"י שיצאו לח"ל פטורין עכ"ל וז"ל המשנה פ"ב דדמאי ואלו מתעשרין דמאי בכ"מ כו' מחמת דאלו פירות הם ידועים שהם מא"י והנה הרע"ב שם פי' דבכ"מ היינו אפילו בח"ל וכ"כ הר"ש וכתב התי"ט דא"כ פירות א"י שיצאו לח"ל חייבים והר"מ פ"א מן התורה פסק דפירות שיצאו פטורין ולשונו פי"ג מהל' מעשר מתעשרין דמאי בכל א"י עכ"ל ועיין בס' פאת השלחן כתב דגם כוונת הר"מ בפה"מ דכ' ח"ל היינו א"י שלא הוחזקו עולי בבל ואם דעת הר"מ כהראב"ד והמ"ל אם כן למה לא כ' בה' מעשר כפשוטו דמתעשרין דמאי בכ"מ דנגמרו בא"י וחייבים ומי דחקו להוציא לשון המשנה מפשוטו ולפרש בכ"מ היינו בא"י ובסוריא דוקא א"ו נראה דעת הר"מ דפירות א"י שיצאו בכ"ע פטורים והמ"ל בעצמו מביא ד' הר"מ הנ"ל וא"י כי באמת הוא סתירה לדבריו כמבואר בכ"מ. ואל יפלא בעיניך כיון שנתחייבו הפירות שנגמרו בא"י איך יפטרו אח"כ זה ל"ק חדא אם הוא גזירת הכתוב שמה אתה חייב אם כן כך גזרה התורה אבל באמת מצינו כיו"ב דשיטת הר"מ עצמו פ"ב מה' מעשר והיא שי' ר"ת בתוס' ג"כ בכ"מ גבי חניות אושא ובביכורים הא דלקוח פטור מן המעשרות דוקא אם לקחן אחר המרוח שנגמרו מלאכתן ביד המוכר נפטרו אח"כ אבל קודם שנגמרו חייבים ובאמת דעת הרמב"ם שם כתוס' להיפוך דאם לקחן אחר המירוח כיון שנתחייבו לא פקע חיובו אבל לדעת הר"מ ודעת ר"ת דנפקע חיובו וכן דעת הראב"ד בה' כפי מה שפירש הכסף משנה אם כן חזינן דאע"פ דנתחייבו מכל מקום יכולין לבא לידי פטור אם כן ה"נ אף על פי שנתחייבו בא"י מכל מקום כיון שיצאו יהיו פטורין ועי' פ"א דפאה לענין הפקר אחר המירוח בר"ש שם ועיין בשער המלך ה' לולב פלפל דאף לאחר מרוח אם הפקיר פטור מן המעשרות ע"ש שמביא קצת ראיות להיפך אבל על כל פנים מצינו דאף לאחר החיוב נפטרו אם כן מנלי' להמ"ל להעמיס בדברי הר"מ כיון דסתם ובפרט בה' מעשר גבי דמאי נראה מדבריו דאף בנגמרו בא"י פטורין אם כן ה"נ הפי' בדברי הר"מ דאף אם לאחר שנגמרו יצאו מכל מקום פטורים אף דהיא מלחם הארץ מכל מקום ממעטינן מן שמה ועי' בכ"מ אך דעת הראב"ד בהשגות ודאי כן הוא כמבואר בדבריו להדיא. ואין להביא ראי' מרישא דמתניתין ובר"מ הוא סיפא דפירות ח"ל שנכנסו לא"י חייבים וסיים שם הר"מ ואם נקבעו לאחר שנכנסו לא"י חייבים חזינן דהולכין אחר מקום שנגמרו ואם נגמרו בח"ל פטורים מן התורה אף בבאו לארץ וא"כ מכ"ש לחיוב שלא נפטרו ביצאו. אין ראיה חדא כיון דנגמרו בפטור לא מצינו בשום מקום שיחזרו לחיוב כגון גר שנתגייר והי' לו עיסה שגלגלה בגיותו ואח"ז נתגייר מבואר במשנה שהיא פטורה ועוד כ"מ ה"ה כאן אבל בנגמרו בחיוב דמצינו גבי לקוח שנפטרו מחיובם אם כן ה"נ נפטרו. ועוד יש שם סברא דאפילו בנגמרו בא"י לא יהיו חייבים ע"ש בכ"מ בתי' הא' דאע"ג דקרא שמה מועיל לפטור פירות היוצאין מכל מקום לא אהני קרא לחייב פירות הנכנסין כיון דמ"מ לאו לחם הארץ הוא ע"ש וא"כ אף לפי התי' דחייבים מן התורה נוכל לומר דאם נגמרו בח"ל פטורים דדי לאוקמי קרא דחייבים בנגמרו בא"י חזינן דיותר קל לפטור הפירות שיצאו מלחייב הפירות הנכנסי' אם כן נהי דבפירות הנכנסין צריך דוקא להיות גמרו בא"י לענין חיוב אבל בנגמרו בח"ל אין סברא ואוקמינן קרא לדמסתבר אבל בפירוש היוצאין קרא כפשוטו דאף בנגמרו מקרא דשמה עיין בכסף משנה ותראה דיותר יש לפטור פירות היוצאין מלחייב פירות הנכנסין אם כן אין ראיה מסיפא ולא הי' בכח הכתב להאריך יותר אך תבין בעצמך כי אין ראיה מסיפא. ודין פירות הנכנסין יבוארו אי"ה בסמוך. ומ"ש הרהמ"ח אבל חיוב תו"מ מן הפירות ידוע שלא חייבתנו התורה אלא בא"י כוונתו דפירות הגדלים בח"ל פטורים ואם נכנסו לא"י חייבים ומבואר במשנה שם דלכ"ע חייבים ער"ש שם אך דעת הכסף משנה בתי' א' דבין חלה ובין תו"מ הפירות שנכנסו לא"י א"ח אלא מדרבנן כיון דלאו לחם הארץ הוא ובתי' השני הוא דעתו דאם נכנסו ואח"כ נגמרו בא"י חייבים מן התורה ואם נגמרו בח"ל ואחר כך נכנסו א"ח אלא מדרבנן וכ"נ דעתו ביו"ד סי' של"א ע"ש בש"ך והרהמ"ח לא גילה דעתו כלל ונראה דבפירות ח"ל בכ"ע א"ח עליהם משום טבל דסתם הדבר וצ"ע ואי"ה במצות דלקמן לענין הפרשה יבואר עוד.