מנחת חינוך · סימן רפ״ג, ט׳

והנה הר"מ לא הביא דין טומטום שנבעל ונלע"ד פשוט דהנה אצל טומטום ל"ש שבעל אשה כי אין לו זכרות אך אם נבעל מאיש הפסול דרך זכרותו של הטומטום נפסל הטומטום מספק דלמא אשה הוא ונפסל מחמת שנבעל שלכ"ד מן הפסול אבל אם ביצי' מבחוץ דודאי זכר הוא אינו נפסל דאין זכר נפסל אך לפמ"ש במצוה הקודמת דגם ביצי' מבחוץ לאו זכר ודאי הוא אם כן נפסל וע' לעיל שהארכנו בזה. ואם נבעל מאנדרוגינוס לשיטת הראב"ד דגזירת הכתוב דאנדרוגינוס פוסל או להשיטות שיש לו זכרות ונקבות דהוא חצי זכר וחצי נקבה אם כן הטומטום נפסל דלמא אשה הוא אבל אם הוא זכר אינו נפסל וא"כ ספק הוא אף דבלאו הכי הוי ערל מכל מקום ערל עבדיו אוכלים ואם נפסל גם עבדיו אינם אוכלים כמבואר בר"מ כאן ולשיטת הר"מ דאנדרוגינוס ס' זכר או נקבה הוא אם כן מכל מקום פוסל הטומטום דלמא האנדרוגינוס הוא זכר והטומטום הוא נקבה אם כן נפסל אפילו דרך זכרותו כמו אשה שנבעלה שלכ"ד. אך אפ"ל דהוי ס"ס שמא האנדרוגינוס נקבה ואינה פוסלת הטומטום ואת"ל דהוא זכר דלמא ג"כ הטומטום זכר ואינו נפסל אך דהוי ס"ס בתרי גופין ועיין בר"ה גבי טומטום אינו מוציא את מינו דהקשו למה לא יוציא מטעם ס"ס ובפר"ח תי' דהוי ס"ס בתרי גופין ועיין בט"א תי' תי' אחר ויש לפלפל כאן בתירוצו אך איני לומד כעת בעיון. ואם אשה נבעלה מאנדרוגינוס הפסול לה אם כן לדעת הראב"ד דגזירת הכתוב או שהוא ח"ז וח"נ נפסלה בודאי ולוקין ולדעת הר"מ אינה נפסלת אלא מספק שמא האנדרוגינוס זכר הוא ונפסלה ואין לוקין וע' ראב"ד פ"ב מה' שופר בהשגות שם מביא בעצמו השיטה זו שאנדרוגינוס ח"ז וח"נ ומכל מקום אינו מוכרח דס"ל כן ואין כאן מקומו. ויש עוד שיטה ומובא בתוס' פ' הערל והוא דעת הרמב"ן דאנדרוגינוס הוא ברי' בפ"ע לא איש ולא אשה ולשיטה זו אפשר נשתנו הדינים דכאן ואין כאן מקומו. והנה כל פטפוטי בישין כו' ואפשר דד"ז מביא לידי גיחוך מכל מקום לא אמנע לכתוב כי תורה היא. הנה בדיני ח"ש וחב"ח כ' דמשכחת לי' חצי ממזר וחב"ח ושאר ענינים כמבואר בחיבור אם כן נרא' לשיטה זו שסוברים דאנדרוגינוס הוא ח"ז וח"נ אם כן אפשר דהח"נ הו"ל דין אחות אצל חלק הזכר והוא כ"ש מאח ואחות דזו נולדו בב"א אם כן אין לך אחוה גדולה מזו. ונ"מ דהנה מבואר בסנהדרין דנ"ה אבעיא המערה בעצמו מהו אם חייב משום משכב זכר ואמרינן התם דבקושי לא משכחת שיערה בעצמו רק באבר מת ולמ"ד משמש מת בעריות פטור ה"נ דפטור ולמ"ד משמש מת בעריות חייב ה"נ דחייב משום שוכב ומשום נשכב היא בענין דבא על עצמו אם משכחת לה חייב כמו בא על זכר דעלמא והנה אם אנדרוגינוס בא על עצמו דרך נקבותו נהי דמשום זכר לא מחייב לפסק הר"מ דהבא על אנדרוגינוס אינו חייב משום זכר דרך נקבותו ואפשר דאליבא דכ"ע כי לא דריש משכבי מכל מקום אפשר דחייב משום בא על אחותו ואתי חלק הזכרות ומשתמש בצד נקבות כמו ח"ע וחב"ח כו' דאתי צד זה ומשתמש בצד זה וכאן אפשר דמשכחת לה בקישוי כי אי אפשר לכוף את האבר דרך זכרותו אבל כאן דרך נקבותו אפשר לכוף אם כן בכה"ג אפשר דחייב משום אחותו ואי נימא דגם בדרך זה לא משכחת לה בקישוי מכל מקום לפי מה דקיימא לן דהמשמש באבר מת נפסלה מן התרומה אם כן בכה"ג דבא על עצמו אם נאמר דחלק הנקבות אשר בו הוי כאחותו והבא על אחותו ה"ל ח"כ ונפסלה מן התורה אפילו באבר מת והן אם בא דרך נקבותו או דרך זכרותו דמשכחת לה בא"מ כמבואר בש"ס ולדעת זו דהוי חצי כו' ואתי ומשתמש אם כן אפילו על צד זכרותו חייב משום נקבות וא"כ חייב משום אחותו אך אין חיוב כרת וחטאת כי פסקינן דהמשמש מת בעריות פטור אבל לתרומה נפסל אם כן ה"נ אנדרוגינוס הזה נפסל לתרומה מחמת חלק הנקבות שנבעלה לחלק הזכרות שבו וא"כ נפסלה חלק הנקבות שבו לתרומה אם כן אסור לאכול כמו ח"ע כהן וחב"ח דאסור בתרומה ה"נ ועתו"ס חגיגה לענין פרידה כו' ובאתי רק לעורר אך להר"מ דס"ל דהו"ל ספק בודאי אינו פוסל דאי זכר אינו נבעל לפסול ואי נקבה אין נקבה פוסלת נקבה ול"א כמו בנבעל לאנדרוגינוס דשם האנדרוגינוס הוא ספק אבל כאן הפסול מחמת אחותו ואיסור אחות אין כאן להר"מ. והנה במצוה זו נכלל ג"כ דנבעלה לפסול או אפילו נשאת לישראל ומת או גירשה ואין לה בנים ממנו דחוזרת לתרומה אבל חזה ושוק אסורה לאכול ועוברת בלאו כמבואר כאן בד' הרהמ"ח ובר"מ פ"ו ומה שסיים כאן הרהמ"ח דאם אכלה חזה ושוק תחת בעלה ישראל חייבת מלקות ל"ד כמבואר בתחלת דבריו וכן מבואר בפי"ט מה' סנהדרין להר"מ דמנה כהנת אשת הזר אף לאחר מיתה וגירושין דלוקין אם אכלה חו"ש וז"ל הר"מ כאן ה"ז ובת כהן כי תהיה כו' שני ענינים נכללו בלאו זה שאם כו' ואם תנשא לישראל הרי היא אסורה לאכול במורם מן הקדשים שהוא חו"ש לעולם אף על פי שגירשה או מת עכ"ל ובה"ח כ' אבל התרומה אוכלת כו' ובה"ט כ' מפי השמועה למדו מלחם ולא כל לחם חוזרת היא לתרומה ואינה חוזרת לחו"ש עכ"ל ולכאורה צ"ע דביבמות פ"ז אמרי' על דין זה דאינה חוזרת לחו"ש מאי קרא אר"ח כו' היא בתרומת הקדשים לא תאכל במורם מן הקדשים כו' היינו מהאי קרא ורבה ב"א אמר מלחם ולא כל לחם פרט לחו"ש וח"א מלחם ולא בשר וח"א בניך ובנותיך אתך כ"ז שהם אתך ע"ש אם כן למה נקט הר"מ השני לימודים הלימוד דר"ח והלימוד דרבה ולא הסתפק בלימוד דר"ח לבד כיון שמביא דברי ר"ח. ולכאורה הטעם דפסק כר"ח כיון דבש"ס דס"ח מקשה סתמ' דש"ס האי מבע"ל כשהיא חוזרת כו' דהיינו קרא ובת כהן וכו' ובאמת לכאורה נ"מ גדולה בין האמוראים דלמאן דיליף מהאי קרא מובת כהן כו' אם כן לוקין כי הוא לאו כמ"ש הר"מ ולשאר אמוראי דחד מפיק מלחם וחד מלחם ולא בשר וחד מן אביה וחד מן אחיך ע"ש הוא רק לאו הבמ"ע ואין לוקין אם כן לדברי הר"מ דפוסק דלוקין כדברי ר"ח אמאי לא הסתפק בלימוד הזה לחוד והרהמ"ח כאן לא הביא אלא דברי ר"ח בלחוד ואם כי אין נ"מ לדינא מכל מקום אם באפשר ליתן טעם בודאי טוב כי דברי רבינו הר"מ מזוקקים כזהב ונ"ל דהר"מ ס"ל דבאמת כולהו אמוראי לא פליגי על ר"ח ומודים דנכלל בלאו הזה. אך הם מפורשים דמוכח דנכלל בלאו דלר"ח אין מפורש דמיירי בחוזרת לאח"מ וגירושין וצריך לדחוק כמו שפירש"י דסמוך ליה פסוק אלמנה וגרושה כו' נראה דמיירי דהיא אלמנה וגרושה או כמ"ש התוס' ד"ה התם כתיב כו' ע"כ מפרשי הנהו אמוראי דמצינו בקרא הזה ושבה דמיירי בחוזרת דהיינו מלחם כו' ולא בשר. אם כן ראינו דהתורה כתבה בפירוש דחוזרת אסורה בחו"ש אם כן ממילא האי קרא דכי תהי' כו' בתרומת הקדשים דהיינו המורם מן הקדשים מיירי בכ"ע אף לאח"מ וגרושין דהיינו חוזרת אבל כולם סוברים כיון דחזינן דגילתה התורה דחוזרת אינה אוכלת בחו"ש אם כן נכלל ממילא בלאו ג"כ ולוקין. ע"כ מביא הר"מ לימוד זה לפרש דהלאו מיירי אף בחוזרת וכ' מקרא דרבה ב"א. ולא הביא ד' האמוראים כיון דאין נ"מ חדא מינייהו נקט ותדע דהא רב ספרא אמר התם מלחם ולא בשר אם כן לפ"ז וכי סובר ר"ס דמותרת לאכול המורם מלחמי תודה ומלחמי נזיר זה אין סברא כלל אלא כיון דמוכח מקרא הזה דחוזרת אינה אוכלת בחו"ש אם כן קרא דבת כהן דכתיב בתרומ' היינו מורם מן הקדשים איירי נמי בחוזרת כי בכלל מורם מן קדשים בשר נמי בכלל וא"כ כיון דבקרא דתרומות מיירי בחוזרת והתורה כתבה דמורם מן הקדשים לא תאכל ובכלל מורם מן הקדשים הוא לחמי תודה ונזיר אם כן ממילא הלחם ג"כ בכלל הלאו הזה רק דדייק מלחם ולא בשר דחו"ש אסרה התורה בפירוש ובחוזרת אם כן האי קרא נמי בחוזרת מיירי ואסורה לאכול כל המורם דכאן כתיב בתרומות ואסורה לאכול ועוברת בלאו כנלע"ד ברור בעזה"י: