מנחת חינוך · סימן רפ״ג, י׳

ודע דל"ד חו"ש אלא ה"ה זרוע בשלה מן איל נזיר וכן לחמי תודה ונזיר וכן בכור דשייך לכהנים ובכור תם אתקיש לחו"ש כמבואר בבכורות הכל בכלל מורם מן הקדשים. והנה במנחות דף ע"ז ע"ב שם אבעיא בש"ס אם תרומת לחמי תודה חייבין עליה מיתה וחומש כתרומה כיון דתרומה קריא רחמנא וכן אם מדמעת כתרומה מה"ט ועלתה בתיקו ולא אמר דנ"מ נמי בחוזרת אם היא תרומה מותרת לאכול בחוזרת ז"א דודאי הוי בכלל מורם מן הקדשים רק דהאיבעיא דאפשר דנותנים עלי' חומרת תרומה ג"כ מחמת דהתורה קרי' תרומה אבל מחמת זה דיהיה בכלל תרומה להקל בודאי לא כי בכלל מורם מן הקדשים בודאי היא וז"פ. והנה לא ראיתי כעת בר"מ שיביא הדין אם זר אוכל חו"ש אם עובר בלאו. וגם אינו מונה כלל במנין המצות זר שאכל קדשים קלים רק בתחלת מעה"ק מביא דזר האוכל קדשי קדשים וגם בפי"א מהמע"ק מביא דזר האוכל קדשי קדשים לוקין אבל קדשים קלים מביא בפ"י דנאכל לכהנים אבל לא הביא דין זר האוכלם אם עובר בלאו או עשה ובה' ביכורים וגם בה' סנהדרין מביא דזר האוכל מבשר בכור לוקין אבל חו"ש ושאר דברים המורם אינו מביא כלל ואפ"ל כיון דבבכורות מבואר דבכור תם אתקש לחו"ש אם כן כמו בכור תם עובר בלאו ה"ה חו"ש וחוץ לזה נראה דהוא עובר בלאו דבת כהן כו' דהיא בת כהן אך כיון דנטמאת לזר עוברת בלאו ומכ"ש זר. ולא הוי אין מזהירין מן הדין דהוי גילוי מלתא דחזינן דהתורה הקפידה אף בזרות מכבר וזר עתה בודאי בכלל אבל מב"ש ודאי א"ח הזר דמה"ת אפילו בקדשי קדשים א"ח אלא מלקות. ועוד דהש"ס דקבעי אם לחמי תודה חייב מב"ש כיון דתרומה קרי'. אבל בל"ז מחמת מורם מן הקדשים א"ח מיתה וגם שם עלתה בתיקו אבל חו"ש דלא איקרי תרומה בודאי אינו חייב מב"ש. אח"ז ראיתי במהרי"ט אלגאזי דס"ח פלפל שם אי חייב מב"ש בזר האוכל חו"ש ולא הביא מהש"ס דמנחות שהיא ראיה ברורה וגם הוא מסיק שם דעובר בלאו ולוקין וא"ח מב"ש כמו חוזרת ע"ש. והנה אבעיא הנ"ל אם לחמי תודה חייבים מב"ש או חומש מביא הר"מ פ"ט מהמעה"ק הי"ג וז"ל הלחם המורם מן התודה ס' תרומה לפיכך אינו חייב מיתה כתרומה וגם חומש ואינה מדמעת כתרומה וכ' שם הכסף משנה דהוא אבעיא במנחות ולא אפשיטא ופסק רבינו לקולא אך לא היה לו לכתוב פטור ממיתה דקמי שמיא גליא כו' ע"ש. וכתב שם במ"ל דנ"מ למלקות דכל מב"ש לוקין כו' ע"ש וכיון דהר"מ פוסק דהוא ספק אם כן אין לוקין. ובאמת לפמ"ש לוקין זר על כל המורם מן הקדשים אך כוונתו דאין לוקין אלא א' אבל אם הי' קרוי תרומה היו לוקין שנים משום תרומה ומשום מורם מן הקדשים אך דהוא פוסק לקולא אם כן אין לוקין אלא א' מחמת מורם מן הקדשים. והנה אם זר אכל חצי זית תרומה וחצי זית מורם מן הקדשים לכאורה אין מצטרפין כי הוא משני שמות כאשר הארכנו לעיל דעל התרומה חייב משום וכל זר כו' ועל המורם מן הקדשים חייב משום לאו זה או משום דאתקש לבכור אך באשה דנבעלה לפסול לה דאסורה בתרומה ג"כ מלאו הזה ואינה בכלל לאו דזר ואינה חייבת מב"ש כאשר הארכנו לעיל ומורם מן הקדשים הוא ג"כ מלאו זה אם כן הוי ש"א וא"כ אם אכלה ח"ז תרומה וח"ז חו"ש בודאי מצטרפים כמבואר בר"מ המ"א. ואפשר דאף זר זכר אף דהחמירה תורה עליו בלאו בפ"ע וגם חייב מב"ש מכל מקום כיון דהתורה כתבה הלאו הזה דאשה שנתחללה לוקין אם כן זר גמור נמי בכלל דלא עדיף מנתחללה אם כן אפשר דזר גם כן מצטרף חצי זית תרומה וחצי זית מורם לענין מלקות וצ"ע. ואם זר אכל זית תרומה וזית מורם בודאי חייב שנים דהוא שני שמות אך בנתחללה דאסורה בתרומה ומורם מפסוק הזה ולשיטת הר"מ גבי נא ומבושל ה"ל כהאי גוונא לאו שבכללות ואם אכל נא ומבושל אין לוקין אלא אחת ה"נ באשה כיון דהם בלאו א' אין לוקין אלא א' ולענין לאוין כאלה דברי הר"מ והרמב"ן ארוכים מאוד בספר המצות. עוד כתב המ"ל דהר"מ פוטר מספק באוכל לחמי תודה מחומש אבל צריך להפריש משום כפרה כמבואר בתוס' וכבר הארכנו לעיל בענין זה: