מנחת חינוך · סימן רפ״ג, ח׳

והנה אם כהן זכר נבעל אף שהוא בחיוב סקילה מכל מקום אינו נפסל מן התרומה דאין זכר פוסל זכר והוא מבואר בר"מ פ"ו הט"ז. והנה אם אנדרוגינוס נבעל מזכר הפסול אם נפסל לתרומה מבואר בד' הרהמ"ח לעיל במצוה ר"פ ובאמת ענינו כאן. והרהמ"ח לעיל מביא דאם אנדרוגינוס נבעל בין שנבעל דרך זכרותו (היינו מאחריו כן מבואר בנ"י בשם הרשב"א ומובא בתי"ט ס"פ הערל ועיין סנהדרין דנ"ד) בין שנבעל דרך נקבותו נפסל מן התרומה. והנה הרהמ"ח קיצר בדבר. וז"ל הר"מ בפ"ז הט"ז אנדרוגינוס שנבעל לפסול מן התרומה בין דרך זכרותו ובין דרך נקבותו נפסל מלאכול בתרומה כנשים כו' וכן אם נבעל לאנדרוגינוס אחר נפסל ואינו אוכל והוא שנבעל דרך נקבותו אבל אם נבעל דרך זכרותו אין נפסל דאין זכר פוסל את הזכר עכ"ל. והנה דעת הר"מ שם בכ"מ וגם בפ' זה דאנדרוגינוס ס' זכר או נקבה כי יש פוסקים שסוברים ודאי זכר הוא ע' פ' הערל באריכות ופוסק פ"א מהא"ב דאם זכר בא על אנדרוגינוס דרך זכרותו חייב סקילה כר"א שם בגמר' וע"ש במ"מ וכ"מ שם וכאן דהרשב"א תמה ע"ז כיון דהוא פוסק דאנדרוגינוס ס' נקבה הוא איך מחייב סקילה בבא עליו דרך זכרותו דלמא נקבה הוא וע"ש שתירץ דגזירת הכתוב דרך זכרותו יהיה חייב סקילה אף על פי דספק הוא ע"ש באריכות ובכ"מ תמה על הר"מ איך כתב בהנבעל לזכר בין דרך זכרותו נפסל ובסיפא גבי אנדרוגינוס שנבעל מאנדרוגינוס כתב דלא נפסל דרך זכרותו שאין זכר פסול זכר ומכ"ש כאן שנבעל מזכר ודאי ע"כ דעתו למחוק בר"מ בין דרך זכרותו בין וגורס בר"מ שנבעל דרך נקבותו ע"ש. ואני איני מבין זאת היאך יעלה על הדעת דלא יפסול האנדרוגינוס מפסול דרך זכרותו היינו מאחריו כיון דלהר"מ ספק נקבה הוא הוי כמו שבא על אשה שלא כדרכה ע' ביבמות ולתרומה ולכל הדינים שבתורה פוסל באשה אף שלא כדרכה כמבואר ביבמות פ' הבע"י ובר"מ פי"ט מה' א"ב. רק להבין הסתירה מ"ט אם נבעל מזכר גמור נפסל אף דרך זכרותו ומאנדרוגינוס א"ח דרך זכרותו ע"ש שמביא בשם הר"י קורקס באריכות ובקיצור נ"ל ואפשר שגם כוונת מהר"י קורקס כן דבשלמא אנדרוגינוס שנבעל מזכר ודאי אף אם נאמר אפשר דאנדרוגינוס הוי זכר אינו נפסל דאין זכר נפסל מכל מקום כיון דלהר"מ ה"ל ס' זכר או נקבה אם כן אפשר דנקבה הוא ונפסל מזכר אפילו דרך זכרותו כי האשה נפסלת לתרומ' אף שלכ"ד אם כן בודאי הוי ס' דאורייתא. אבל באנדרוגינוס שנבעל מאנדרוגינוס דע"פ הדין ל"ש למפסל כלל כי מבואר כ"פ בתוס' דכל מין אנדרוגינוס א' וא"כ ממ"נ אם הנבעל זכר אם כן גם הבועל זכר אם כן אין זכר פוסל זכר ואם הנבעל נקבה אם כן גם הבועל נקבה ואין נקבה פוסלת נקבה רק דחז"ל החמירו לעשות הבועל זכר והנבעלת נקבה אפשר שלא החמירו רק במקום נקבות אבל לא במקום זכרות כי היכי דלא תיהוי מילוי דרבנן כחוכא ע"ש במהר"י קורקס. כי כ"ז ע"כ גזרה דרבנן ולא החמירו בכה"ג הם אמרו והם אמרו כי ע"פ הדין אין שום פסול בין דרך זכרות או דרך נקבות כי אפשר שהם זכרים שניהם ואינו נפסל או אם נקבות ג"כ אינם נפסלים רק חכמינו זכרונם לברכה גזרו ולא גזרו אלא בכה"ג. אבל מזכר גמור הוא פשוט דנפסל האנדרוגינוס מכל מקום דלמא הוא נקבה דזכר פוסל נקבה אפילו שלכ"ד כ"ז היא דעת הר"מ אבל דעת הראב"ד בהשגות שם נראה שסובר דגזירת הכתוב דזכרו' שלו פוסל. אם כן אפילו אם בא דרך זכרותו מכל מקום הנבעל ה"ל כאשה אם כן נפסל ג"כ בדרך זכרותו כמו אשה שנבעלה שלא כדרכה. וע"ש בלשון הראב"ד שהאריך ואתי צד זכרות כו' דהיינו שבעלו ברצונו כו' דהיינו כיון דגזירת הכתוב הוא דנפסל ובודאי מכח צד נקבה וא"כ נפסל אף שלא כדרכה כאשה ועיין במהר"י קורקס דהראב"ד ס"ל דיש לו שני צדדים זכרות ונקבות וד"ז צריך אריכות גדול לברר עבב"י ה' שופר וה' מגלה. ונ"ל הא דלהר"מ אנדרוגינוס נפסל מזכר גמור הוא רק ספק כמ"ש וכן אם נבעלה מאנדרוגינוס אינו אלא מדרבנן ולדעת הראב"ד נראה דגזירת הכתוב דנפסל אם כן לוקין באנדרוגינוס (שנפסל) [שנבעל] לפסול בין לזכר ובין לאנדרוגינוס ואין כאן מקומו להאריך בזה וגם לאותן השיטות המובא בב"י ובמ"מ ה' שופר דאנדרוגינוס חצי זכר וחצי נקבה אם כן נפסל בודאי כי אתי צד זכרות כו' וגם אפילו דרך זכרותו דהוי כמו באשה שלכ"ד ולוקין כמ"ש הר"י קורקס: