מנחת חינוך · סימן רפ״ג, ז׳

והנה בהכ"ג מבואר דכהן שקידש חלוצה או שניה בת כהנת אוכלת בתרומה וכתב הכסף משנה דכבר נתבאר דמשתמרת לביאה פסולה דרבנן אוכלת והקשה למה כ' נתארסה הא כתב לעיל אפילו נשא שניה אוכלת ע"ש. דע דקושייתו אינו אלא על לשון הר"מ שכתב אירס שניה תיפוק ליה אפילו נשא שניה אבל על חלוצה לכהן ל"ק כלל דדוקא באירוסין אכלה מחמת דמשתמרת לביאה פסולה דרבנן אבל בנשאת נתחללה מדרבנן כמבואר בר"מ פי"ט מהא"ב וזרעו ממנה חללים דרבנן דחז"ל עשאוה כמו גרושה אם כן הויא חללה מדרבנן ואסורה בתרומה מדרבנן כמו חללה דאורייתא כ"כ עשאוה חכמינו זכרונם לברכה חללה מדרבנן כן נ"פ. עוד מבואר בר"מ והוא מהש"ס שם דכהן יבם שנתן גט ליבמתו כהנת אוכלת בתרומה דהיא משתמרת רק לביאה פסולה מדרבנן והנה לעיל במצות איסור גרושה נסתפקתי שם אם גט יבמין פוסל לכהונה אין להביא ראי' מכאן דקרי לה משתמרת לביאה פסולה מדרבנן אם כן הפסול מחמת שהיא גרושה לכהן ז"א דהפסול מחמת דאסורה לו ולאחיו מחמת גט יבמין גזירה אטו חלוצה והו"ל משתמרת לביאה פסולה דחלוצה לכהן דחז"ל עשאוה כאילו נחלצה אך אף על פי שאין ראיה מכל מקום נראה כיון דגט יבמין חמור בודאי פסולה לכהן וכבר כתבתי לעיל דאף גט אחר מאמר דאמרי' דמותרת לאחין דס"ל דמאי דעביד שקיל מכל מקום אסורה לכהן. ודע דלשיטת הראשונים דכהן פ"ד וכ"ש מותרים אפילו בממזרת וגרושה עיין ר"מ פט"ז ובאה"ע סימן ה' ואם כן משכחת לה דפסולי קהל יאכלו בתרומה כגון כהן פ"ד שנשא ממזרת או א' משאר פס"ק אוכלת בתרומה עבורו ואם ממזרת או שאר פס"ק נבעלו לאסור להם כגון ח"כ או לעכו"ם ועבד ואחר כך נישאו לכהן פ"ד והוא מותר בה לשיטות אלו דלאו בקדושתו כלל אפ"ל אם נבעלו לאותן שהם בכלל איש זר או לח"כ ועכו"ם דמחמת אלמנות וגירושין פסולין מן התרומה אם כן בודאי נפסלה דהיא ג"כ בכלל הלאו הזה אבל אם נבעלה לאותן שאינם זרים לה כגון ע"י קדושין לשיטת הר"מ שהבאנו לעיל ודעתו אסורה בתרומה מפני שהיא זונה ואתקש לחללה וכבר הארכנו לעיל אם כן לפי מה שנסתפק המ"ל פי"ג מהא"ב דאפשר דבפסולי קהל ל"ש כלל שם זונה אף לכהן אם כן לתרומה ג"כ לא נפסלה דאם לכהונה לא נפסלה מחמת זונה ומכ"ש לתרומה דיש חילוק בין הני דפסולי לכהונה ובין לתרומה ויש דנפסלו לכהונה ומכל מקום לתרומה לא נפסלה כגון גרושה אבל כשרה לכהן ונפסלה לתרומה לא מצינו אם כן נראה דאוכלת עבור בעלה הכהן פ"ד וע"ש שהניח ד"ז בספק אם שייך זונה בפסולי קהל. ומסופק אני אף אי נימא כצד הזה של המ"ל דגם בפס"ק שייך זונה אם שייך חללה וגם על הבנים אם שייך שם חללים בפס"ק כגון כהן שבא על גרושה ממזרת והוליד ממנה בן אם כן הבן ממזר וחלל או ממזרת לחוד ונ"מ אם הבן הזה בא על הממזרת דזר לא הוי כי היא מותרת לו ואי אמרינן דאין שם חלל עליה אם כן לא נתחללה ואח"כ אם נשאת לכהן פ"ד לשיטות אלו שכהן פ"ד מותר בממזרת אוכלת בתרומה אבל אם שם חלל על הבן אם כן נתחללה מחמת ביאת חלל ואסורה בתרומה אף שנשאת לכהן פ"ד כי הנבעלת לחלל פסולה לתרומה דחללה אסורה בתרומה כמבואר כאן. או אפשר דאין שייך לא על הבן שם חלל ולא עליה כיון דהם פס"ק ומותרת לאכול בתרומה ובאמת ממזרת גרושה אפשר דאין אחע"א רק דמשכחת שהיא זונה וזנות הוי א"מ כמבואר בקדושין ובל"ז הוי איסור מוסיף כיון דנתוסף עליו איסור לתרומ' אם תנשא לפ"ד לצד הזה דגם בפס"ק שייך איסור זונה. אך אני מסתפק אף דשייך איסור זונה מכל מקום אפשר דחללה וגם הבנים דיהיו פס"ק וגם חללים אפשר דאין חל שם חללים כיון דהם זרים גמורים בל"ז דממזר הוי מום זר כמו שהארכנו במצות דלעיל וצ"ע. עוד כתבתי לעיל בלאו דזונה אם כהן בא על השפחה אי חייב משום לאו דזונה וע"ש שהבאתי פלפול בשם המ"ל בה' עבדים ואם נאמר דשפחה הוי כמו עכו"ם דהוי זונה כמ"ש הר"מ בפ"י בהא"ב דכהן הבא על העכו"ם חייב משום זונה ואם [כן] שפחה היא ג"כ זונה ואי נימא כשיטת ר"י דזונה פסולה לתרומה דאתקש לחללה אם כן כל שפחה הקנוי' לכהן אסורה בתרומה אף דהוי קנין כספו מכל מקום אסורה מטעם זונה ובאמת בקדושין דף י' מבואר שם מה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה כספה מאכילה בתרומה כו' וכן מבואר בהדיא בכמה מקומות דש"כ אוכלת בתרומה וגם לאותן השיטות שהבאנו לעיל דגבי עכו"מ יש חילוק אם נבעלה בזנות ע"ל ועבאה"ע סי' ו' אם כן לדעת זו אפשר בשפחה נמי יש חילוק אם זינתה ואם נאמר דאף בלא זינתה הוי זונה אם כן שפחה לא אכלה בתרומה ובאמת מבואר בש"ס דש"כ אוכלת בתרומה וצ"ע ואני לומד כעת בלא עיון וכתבתי רק למזכרת. ודע דכל אלו שנבעלו מחמת ביאות אסורות אף עבדיהם לא יאכלו בתרומה וא"ד לערל וטמא דהתם פומי' כאיב לי' דאית להו תקנתא אבל הנהו שנתחללו דלית להו תקנת' אף עבדיהם אינם אוכלים והיא גמר' מפורשת בפ' אלמנה לכה"ג וכ"פ הר"מ פ"ו הט"ז. ונראה דאף שביארנו לעיל דכל הנהו שנתחללו אינם בכלל זרים לחיוב מיתה רק בלאו דבת כהן ע"ש שהארכנו בזה מכל מקום נראה דאם עבדיהם אוכלים חייבים מב"ש כיון דגזירת הכתוב דעבד אוכל מחמת קנין כספו וקנין כסף של הפסול לא ריבתה התורה אם כן כיון דהתורה אמרה דאין בו כח להאכיל הדר הו"ל העבד כזר גמור כי העבד באמת הוא זר רק מחמת קנין כספו אוכל אבל היכא דהתורה לא התירה לו הו"ל זר גמור כנ"ל ברור ופשוט: