מנחת חינוך · סימן רפ״ג, ו׳

והנה לשיטת הר"מ דכל הנבעלת לא' מהפסולים היא מן הלאו ובת כהן כו' אם כן גיורת שנתגיירה בעצמה אף שאסורה לכהן מחמת זונה לדעתו בפי"ט מהא"ב אף בנתגיירה פחותה מבג"ש מכל מקום מאיזה טעם תפסל מן התרומה ואי דאסורה לכהונה הא גרושה אסורה לכהונה ומותרת בתרומה אם כן בכהן פ"ד לפסק הר"מ דלאו בקדושתי' קאי ומותר בגיורת כמבואר בפט"ז מה"א אם כן אפילו נשא גיורת שנתגיירה בעצמה מותרת לאכול בתרומה כי אוכלת מכח הבעל. אך לכאורה קשה הסוגיא דיבמות דע"ד ע"ב דמקשה הש"ס גיורת ומשוחררת בנות מיכל בתרומה נינהו בתמי' וכתבו שם התוס' דהסוגיא לא אזל' אליבא דר"ש דלר"ש גיורת פחותה מבת ג' מותרת לכהן ע"ש ולדעת הר"מ משכחת לה בכל גיורת דאוכלת בתרומה דמותרת לפ"ד ולכ"ש ונהי דאסורה לכהן מכל מקום כיון דלא נבעלה לאיש זר אף דאסורה לכהן כמו גרושה דאסורה לכהן מכל מקום מותרת בתרומה אם כן כאן אוכלת מחמת בעלה הפ"ד וצריך לדחוק לדעת הר"מ דהסוגיא קאי אליבא דרבא ביבמות דפ"ד בקדושתי' קאי וכהן פ"ד אסור בגיורת אם כן נתחללה ואינה אוכלת בתרומה אבל לדעת הר"מ בודאי אוכלת כי לא נבעלה לאיש זר כמ"ש וגם לדעת הראב"ד דאסורה לכהן מחמת בתולת ישראל וסובר גם כן דלאו בקדושתי' קאי ומותר אפילו בממזרת וגרושה אם כן אפילו גיורת עצמה שנשאת לכהן פ"ד וכ"ש מותרת לאכול בתרומה והסוגיא ביבמות אזלא אליבא דרבא אך לדעת תוס' יבמות מ"ו דגיורת היא זונה דקרא ולשיטת ר"י דזונה אתקש לחללה ע"כ זונה אסורה בתרומה אם כן גיורת כיון דהוי זונה לא אכלה מחמת בעלה אף דמותרת לו לבעלה כמו דזונה אינה אוכלת אף מחמת בנה כמבואר כאן ובר"מ אך דין זה משכחת לה בבת גר דפסקינן דמותרת לכהן אם כן מותרת בתרומה אך בבת גרים אם כן ל"ד אם נשאת לפ"ד אף אם נשאת לכהן כשר כיון דפסקינן דאם נשאת לא תצא עפי"ט מהא"ב אם כן בודאי אוכלת בתרומה מחמת בעלה ע"כ מדנקט הר"מ הדין בפ"ד צ"ל דמיירי בגיורת עצמה ומכל מקום בת מיכל תרומה מחמת בעלה כמ"ש והסוגיא ביבמות קאי אליבא דרבא. אך קצ"ע על הר"מ שנקט בלשונו דאם פ"ד נשא בת גרים אוכלת בתרומה והיינו הבאה מן הגרים כלשון הש"ס ביבמות ובאמת אמאי לא אשמועינן רבותא אף דנשא עצמה מכל מקום מאכילה כיון דלשיטתו כהן פ"ד לאו בקדושתו קאי ומותר בגיורת וגם קהל גרים לא איקרי קהל אם כן אוכלת בתרומה וגם מה שהקשינו דאם גיורת היא בת גרים אמאי נקט דוקא פ"ד אפילו כהן כשר מותרת לאכול בתרומה ע' ביבמות דנ"ז גבי פ"ד כהן ובתוס' שם ואפשר דבזה ס"ל כשיטת הר"י דגיורת היא זונה ואתקש לחללה אם כן גיורת בעצמה אף דמותרת לפ"ד מכל מקום אסורה בתרומה אך קושיא זו קשה למה נקט פ"ד אפילו כהן כשר מאכילה כיון דלא תצא וכבר כתבנו לעיל דהר"מ לא ס"ל כהר"י אלא כולם אסורים מחמת הלאו דאיש זר כמ"ש לעיל באריכות. ואפשר דמכאן יצא לבעל המאור ז"ל לפסוק דכהן פ"ד בקדושתו קאי ואסור אף בגיורת מסתמא דגמרא גיורת בת מיכל תרומה נינהו ואי לא בקדושתו קאי אוכלת לדידן דפסקינן דקהל גרים לא איקרי קהל אך לשי' ר"י אין ראי' דגיורת זונה היא ואתקש לחללה ואי"ה אשנה פ"ז. ונלע"ד לשיטת הר"מ דאף משמש באבר מת פסול לתרומה כמ"ש לעיל מכל מקום נ"ל דאם הפסול הוא סריס וכבר כ' דהר"מ ס"ל דסריס הוא משמש באבר מת אם כן אפ"ל דאף אם נכנסה לחופה עמו דלשיטת הר"מ נתחללה דבחזקת בעולה היא אפשר בכה"ג לאו בחזקת בעולה היא וגם אם נתייחד ל"א בכה"ג הן הן עידי ביאה לשיטת הרשב"א דהטעם דאמרי' הן הן כו' מחמת כאש בנעורת ובאבר מת ל"ש זה וא"כ נ"מ נמי לענין קדושין לפמ"ש דנקנית באבר מת מכל מקום ל"א הן הן כו' ויש כמה נ"מ ודע דמ"ש לעיל דמשתמרת לביאה פסולה אינה אוכלת זה דוקא במשתמרת לביאה פסולה דאורייתא כגון אלמנה לכה"ג ודומיה אבל השומרת לביאה פסולה מדרבנן אוכלת אם כן חלוצה ב"כ אף דנתארסה לכהן מכל מקום אוכלת או שנתן לה גט יבמין כמו שיבואר מכל מקום אוכלת דאינה משתמרת אלא לביאה פסולה מדרבנן. וזה מבואר בש"ס יבמות נ"ח ע"ב ע"ש ומאי דנקט המשנה גו"ח לכה"ד אף דחלוצה מותרת אגב גרושה נקט חלוצה כמבואר בראשונים דכ"פ נקט חלוצה בגמר' אגב גרושה אבל הר"מ בפ"ז מה' אלו כתב מפורש בהכ"א דאלמנה לכ"ג אינה אוכלת וגם גרושה לכה"ד ושייר חלוצה ואח"ז בהכ"ג כ' מפורש דחלוצה שנתארסה לכהן אוכלת בתרומה דלא הוי משתמרת אלא לביאה פסולה מדרבנן אוכלת ושם בה"כ בנשא שניה אוכלת בתרומה כ' הכסף משנה דאמרינן פ' הבע"י דמשתמרת לביאה פסולה דרבנן אוכלת ומכל מקום איני יודע בנשואין ממש מנין לנו לומר כן ע"ש. ואיני מבין דבריו כלל דמה"ת לא תהיה שניה אוכלת אף בנשאת כיון דהר"מ פי"ט מהא"ב פ' דכהן הנושא שני' לא נתחללה ואין הבנים חללים כלל ואינה נעשית זונה ע"ש במגיד משנה ומ"ל אם כן לא נפסלה כלל ומה"ת לא תאכל בתרומה אחר הנשואין וגם קודם הנשואין מאי ענין למשתמרת לביאה פסולה דרבנן דביאה פסולה הוי דנפסלה בביאה זו ונעשית זונה או חללה ונפסלה לתרומה אבל זו לא נפסלה אף לכהן ומכל שכן דאוכלת בתרומה אם כן לא הוי משתמרת כלל לביאה פסולה וגם לאחר הנשואין אמאי לא תאכל וע"ש דף נ"ו ע"ב דאפילו בת ישראל שנתארסה לכהן והגיע הזמן והיא אלמנה לכהן גדול למאן דסבירא ליה משתמרת לביאה פסולה אוכלת היא ג"כ אוכלת אף דבעמוד והוצא קאי מכל מקום אוכלת מכח הבעל וע"ש בתוספות דלא שייך הגיע זמן דבעמוד והוצא קאי אבל בנשואה אפילו באיסור אם לא נתחללה בודאי אוכלת ע"ש בסוגיא ובפירש"י ועיין ר"מ פי"ט מהלכות אישות: