מנחת חינוך · סימן רפ״ג, ה׳

ובאמת מצדה תברא דמזה גופא יצא להר"מ דב"כ שנפסלה אינה חייבת מיתה כי לא אהדרי' לאיסורא קמא כיון דחזינן דאינה חייבת חומש חזינן דהפשט קבלו חכמינו זכרונם לברכה דוכל זר לא יאכל קודש היינו זר מעיקרו אם כן לענין חיוב מיתה גם כן אינו בכלל זר כמו לענין חומש ע"כ דהוא הטעם האיסור מחמת הלאו ובת כהן כו' אבל לא נוכל לומר דהיא בכלל זר דאם כן למה לא תתחייב חומש ע"כ דהוא מחמת לאו אחר וכ"ז אי אמרינן דהטעם של חכמים דסברי כר"י דבעינן זר מעיקרו אם כן אינו חייב מיתה גם כן דלאו זר מעיקרו הוא אבל אי אמרינן דחכמים ס"ל דלא כר"י רק אפילו לאו זר מעיקרא הוי בכלל זר רק כאן פטורה מחומש מחמת דאינה חייבת מיתה זה אינו דאם נימא דלא בעינן זר מעיקרו גם כן היתה חייבת מיתה כיון דנתחללה היא כזרה כמבואר במקומות הנ"ל אך כיון דחזינן דהתורה הקפידה בכאן כמו גבי שמן המשחה דבעינן זר מעיקרו אם כן נהי דנתחללה מכל מקום לא הוי זר מעיקרו אם כן ע"כ פסק הר"מ דאינה חייבת מב"ש דלא נוכל לומר אהדרי' לא"ק כיון דלאו זרה מעיקרא היא ומכאן יצא לר"מ ד"ז דכל הנבעלת לאיזה מהפסולין אינה רק בלאו ולא בכלל איש זר כמו דלענין חומש לא הוי' כזרה כ"כ לענין מב"ש ולפי זה אף כהנת בעודה תחת בעלה הזר אינה רק בלאו וכל זר יתירא מיתרי' הקרא אבל לא לענין מיתה כי לא הוית זרה מעיקרו כמו דמה"ט כהנת הנשאת לזר לכ"ע א"ח חומש וכ"כ הפר"ד אח"ז אלא שהוא מסתפק וכאן במצוה זו בד' הרהמ"ח בסוף דבריו שכ' דחללה ונשאת לזר חייבים מלקות נראה מפורש דרק מלקות חייבת כמו החללה והרהמ"ח לא הזכיר כאן מב"ש כלל כמו במצוה ר"פ גבי זר כו' וג"כ לא קשה מה שהקשה מאי טעמא דר"מ דסובר בנשאת לפסולים דמשלמת את החומש הא אין חיוב מיתה ז"א דלר"מ כיון דלדידי' א"צ זר מעיקרו והכל הוי בכלל זר אם כן באמת נשאת לפסולים חייבת מיתה. הכלל דדין זה שכ' הר"מ דכל הנהו רק בלאו הוא מחמת דין זה דמבואר דאינה משלמת את החומש אם כן חזינן דלאו בכלל זרים נינהו רק הוא גזירת הכתוב ובזה נדחה נמי מ"ש לחלק לענין חיוב מיתה בין פסול לה לחלל'. הכלל כל הנבעלת נהי דנתחללה לגמרי והוי כמו זרה מכל מקום כמו דאינה משלמת את החומש דלא נכללה בכלל הלאו כ"כ לא נכללה בלאו דזר לענין חיוב מיתה כמו גבי סיכת שמן המשחה דג"כ לא הוי זרים פטורים מכרת ומקרבן ה"נ ע"כ דברי הר"מ מדויקים בפ"ו בין הזונה ובין החללה וכן בפי"ט דסנהדרין שכ' חללה וכל הנבעלת היא בכלל הזה א"ח מב"ש אך מלקות מלאו ובת כהן או לאותן שאינה אלא בעשה כגון לעכו"ם כמו שהארכנו לעיל אך מה שהקשינו לכאורה מאיזה לאו מלקין הנבעלת לחלל כיון דמבואר בש"ס דלאו בכלל איש זר או אלמנה לכה"ג גו"ח לכה"ד דלא הוי זרים מעיקרו אך מלא יחללו אם כן נהי דנתבטל קדושתה מכל מקום לאו זרה היא כיון דלא הוי זרה מעיקרו ובכלל ובת כהן כו' ג"כ לא הוית כי לאו איש זר הוא ד"ז צ"ע. והנה כוונת הרהמ"ח ג"כ זה דבסי' ר"פ כ' דזר או אפילו כהן או כהנת שנתחללו במיני חילול הידועים חייבים מב"ש היינו חללה שנולדה מפסולי כהונה דומיא דחלל זכר דזכר לא משכחת לה חלל בענין אחר רק שנולד בפסול וכאן כ' הרהמ"ח עברה הכהנת כו' והיא חללה כלומר שנבעלה למי שהוא פסול לה כ' בפי' חללה כה"ג דלא תטעה וכן אם אכלה תחת בעלה ישראל חייבת מלקות ולא הזכיר מב"ש כלל כמ"ש בכל הנהו דנתחללו דאינם חייבים מב"ש רק משום לאו דכאן ובת איש כהן אף דכתב הרהמ"ח קודם לזה דהיא א' מצלעותיו היינו שהיא בכלל וכל זר יתירה אבל לא לענין חיוב מיתה והרב הפר"ד נסתפק בזה ולא הביא דברי הרהמ"ח שמבואר להדיא דא"ח מב"ש אך דברי הר"מ קצ"ע שכתב וכללי' בהדי זר ומכל מקום דעתו כן ואין להאריך. ונלע"ד פשוט דבת ישראל שאוכל' משום בעלה או משום בנה ונבעלה לפסולים דג"כ אסורה מלאו הזה כמבואר בש"ס ובת יתירה קדריש מכל מקום בכה"ג אהדרי' לא"ק דבאמת הוי זרה אך דהתורה התירה לה לאכול אם כן כשנעשית זונה הדר הו"ל זרה וכן כתבתי לעיל וכ"נ שם מד' הפר"ד וג"כ משלמין את החומש דהוי זרים מעיקרו והארכתי לעיל ופשוט. ובגוף הדין שהבאתי בשם המ"ל דכ"ה דלא מחייב מב"ש אינו חייב חומש כבר כתבתי לעיל דלהר"מ יש דינים דא"ח מיתה ומכל מקום חייב חומש כגון סיכה או שלכד"א ע' לעיל והארכתי שם. ואם אלמנה נתארסה לכה"ג או גו"ח לכה"ד אפילו היא כהנת אין אוכלת בתרומה וכן אם ב"כ נתארסה לכהן פ"ד וכ"ש מכל מקום אין אוכלים דמשתמרת לביאה פסול' פסול' מן התרומה כ"ה בר"מ בפרק זה מסוגיא דיבמות ומשתמרת לביאה פסולה דאינה אוכלת הוא רק מדרבנן ע"ש בסוגיא ובתוס' ואפילו אם הי' חופה בלא נשואין מכל מקום אינה אוכלת כרב דאמר יש חופה לפסולות עפ"י השיטות שם וכ"פ הר"מ. ואם נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין יאכלו דלא נתחללו בקידושין לבד ואם מן הנשואין לא יאכלו כן מבואר שם ובר"מ וכן בחופה בלא קדושין להשיטות שם דיש חופה לפסולות ואם היתה חופה ובודאי לא נבעלה לשיטת הר"מ נראה דלא נתחללה ולדעת התוס' דבחופה לחוד נתחללה ע"ש בב"ש ובשער המלך קונטרס חופת חתנים ולפלפל בזה הוא אריכות גדול. ואם כהן נשא אשה ואח"כ נעשה פ"ד וכ"ש כיון דכבר אכלה מותרת ג"כ לאכול עתה כ"ז שלא ידעה אבל משידעה נפסלה מחמת ביאת פסולים כ"ה בש"ס ובר"מ. וכהן פ"ד שנשא גיורת אוכלת בתרומה כי מותרת לו דלאו בקדושתי' קאי כמבואר לעיל וגם קהל גרים לא איקרי קהל ואינו אסור מחמת פ"ד וכ"ש בקהל ה'.