מנחת חינוך · סימן רפ״ג, ג׳

והנה מחזיר גרושתו מבואר גם כן בגמרא בהדיא דלא נפסלה לתרומה דלא הוי זר מעיקרו ועיין בהה"מ פח"י מהא"ב שכתב דהר"מ גבי פסולי כהונה אין צריך להביא דמחזיר גרושתו כשרה לכהונה מחמת דלאו זר מעיקרו היא כי בלאו הכי פסולה לכהונה מחמת גרושה ע"ש ועמ"ש לעיל. והנה בשער המלך שם הקשה אמאי לא הביא רבינו הר"מ כאן בה' תרומות דין זה דמחזיר גרושתו לא נפסלה מתרומה וע"ש פלפול ארוך ובמסקנתו דעתו דהר"מ לא ס"ל כסוגיא זו דבעינן זר מעיקרו ע"ש הטעם באריכות וע"ש עוד דבריו דמתרץ שם דהר"מ ס"ל כהרשב"א דקושית הגמ' כאן מה"מ דנפסלה בביאת האסורים היא רק אליבא דס"ד זונה כשמה אבל לדברי חכמים דסברי דזונה היינו גיורת ושנבעלה ב"ז אינו צריך ללימוד רק מחמת זונה אסורה אם כן אפילו לאו זר מעיקרא אסורה והנה באמת זו מתורץ גבי פסול נשואין אבל לענין תרומה בודאי מוכח מהאי קרא דמנא ידעינן דזונה אסורה בתרומה כמו שפלפלו בתוס' פ' החולץ ומסקי דמאיש זר מפיק ואף לסברת הר"י דזונה אתקש לחללה מכל מקום הר"מ בעצמו מביא כאן לתרומה הפסוק כי תהיה לאיש זר ול"ל להביא מקרא אם סובר כסברת ר"י הנ"ל ללקות בתרומה מחמת חללה וצע"ק. והנה אם נבעלה לפ"ד וכ"ש מבואר בר"מ פ"ז דאם לא ידע את אשתו משנעשה פ"ד וכ"ש יאכלו אבל אם ידעו לא יאכלו אף דלא הוי זר מעיקרו אפ"ל דס"ל כסברת הרשב"א והבאנו לעיל דגבי פסולי קהל לא צריך לזר מעיקרו והוי בכלל איש זר והוא בפ' הערל ואפ"ל דהר"מ ס"ל כסברת ספר יראים כיון דמשכחת לה זר מעיקרו הוי זר מעיקרו אם כן ביבמה לשוק כיון דמשכחת דנתקדשה פחות מבג"ש או גבי פ"ד וכ"ש דמשכחת לה דנולדה לאחר שנעשה פ"ד וכ"ש הוי בכלל איש זר רק מחזיר גרושתו לא הוי בכלל איש זר מיבמות דט"ו כבר הובאו תירוצים באחרונים והבאתי לעיל. והנה להסוברים דיבמה לשוק לא חשיב זר מעיקרו וכן ח"כ הבאים על ידי קדושין כמבואר בתוס' יבמות דל"ה אם כן אלמנה לכהן גדול או בעולה לכ"ג נמי לא הוי זר מעיקרו כיון דקודם שנשאת או נבעלה היתה מותרת לו אם כן ק"ל מאי הקשו התוס' דף ס"ט ע"א ד"ה כי תהי' כו' דהגמרא שם מקשה דלר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל האי קרא כי תהיה כי תבעל אלמנה וגרושה למאי אצטריך ומקשים שם התוס' דלמא אצטריך לאלמנה לכה"ג לר' סימאי או בעולה לכה"ג לר' ישבב דהם סוברים בהנהו קידושין תופסין אף לר"ע וע"ש מה שתי' ואח"ז הקשו דנוקמי' לר"ע כגון שבא עליה בעלה בדרך ותירצו דאף לר"ע בעי זר מעיקרו והיא לא הוית זר מעיקרו וקשה אמאי לא תירצו ג"כ הך תירוץ על הקושיא דאלמנה לכ"ג דלא יוכל לאוקמי' כר"ע דלא הוי זר מעיקרו אלא נראה דהתוס' ס"ל כסברת בעל יראים דכ"ה דהוי על ידי קידושין מכל מקום הוי זר מעיקרו רק מחזיר גרושתו או בא עליה בדרך דלא משכחת לה שתהא זר מעיקרו ומה שהביאו התוס' בדף ל"ה בשם ר"י דכ"ה דהוא ע"י קדושין לא הוי זר מעיקרו הוא דעת ר"י אבל התוס' ס"ל כסברת בעל יראים. אך מדהתו"ס ביבמות דט"ו נראה כסברת הר"י דשם ס"ל ביבמה לשוק כרש"י דלאו זר מעיקרו הוא ואפשר ליישב כמו שתירצו האחרונים. והנה התוס' תי' על קושייתם מאלמנה לכה"ג וכתבו דפסולי כהונה נפקא לן דפסולין לתרומה מלא יחללו אם כן נר' כמ"ש לעיל דאלמנה לכה"ג וכל דפסולי כהונה ג"כ לדידן לאו בכלל איש זר הוא רק מחמת דנתחללו כמ"ש כנ"ל ברור בס"ד. והנה בנבעלה לעכו"ם ולעבד ג"כ בר"מ אינו מבואר וכבר כ' לשיטת רש"י ותוס' אינו אלא בעשה דאלמנה וגירושין כי לאו בני הווי' נינהו ולשיטת הרשב"א דהש"ס דילן קאי אליבא דמ"ד דזונה כשמה אבל לרבנן הכל הוי בכלל זונה ולשיטת הראשונים כיון דעכו"ם ועבד לא תפסי קידושי היא בכלל זונה ולסברת ר"י דזונה אתקש לחללה אם כן הרי היא זונה ואסורה כמו חללה. ואשה אחר קינוי וסתירה מבואר בש"ס דאסורה מטעם ונטמאה אם כן עוברת רק באיסור עשה אך אם זינתה ודאי אם כן לקצת שיטות הוי' זונה או מחמת ח"כ הוי בכלל איש זר אבל בספק אינה עוברת רק בעשה ונטמאה ע' ברא"ש ביבמות ואפילו אם בעלה בא עליה בדרך מכל מקום אינה פסולה מחמת איש זר דלא הוי זר מעיקרו לכולי עלמא וכ"ה בתוס' יבמות דף ס"ט. הכלל ממה שכתבתי בסימן רס"ו וכאן תוכל ללמוד כל השיטות אימתי הוי בכלל זונה או בכלל איש זר או בכלל עשה ע"כ אין רצוני להאריך. שוב אח"ז פתחתי ספר פר"ד דרך מצותיך וראיתי שכ' כדברינו. והנה בנבעלה לפסול לה כתב דודאי אינה עוברת רק בלאו ול"ש אהדרי' לא"ק כי א"א למכללי' בכלל זר כי לאו זרה היא. אח"כ חקר בנבעלת לחלל אם חייבת מב"ש ודעתו בתחלה לחלק בין חלל שנולד בפסול הרי הוא כזר ובין שנתחללה אינה כזרה ובאמת כבר כתבנו דאם אינה כזרה מאיזה לאו לוקין ומאיזה לאו מוזהרת כיון דל"ש איש זר אע"כ ולא יחלל דאמרינן שני חילולין א' לה וא' לזרעה מה זרעה חלל כזר אף היא ובפרט כי הלשון חילול מורה שנתחללה לגמרי מקדושת' כמ"ש לעיל וא"צ לכפול. וכבר כתבתי לעיל במצוה רס"ו דיש הרבה שיטות דבאונס לא נעשית זונה רק משום איש זר הוא אפילו בממזרת וגרושה אם כן אפילו באונס אם כן תבין בעצמך מתי מחמת הלאו איש זר דאסורה אפילו באונס ומתי מחמת זונה דהוי דוקא ברצון עפ"י השיטות שכתבנו. גם כת' לעיל דדעת הר"מ והובא כאן דאפילו באבר מת נפסלה מן התורה והבאתי שיטות לעיל פי' אחר בענין שחוף ע"ש ומשם תלמד לכאן.