מנחת חינוך · סימן רפ״ג, ב׳

והנה יש עוד אשה אף שלא נבעלה לפסול לה מכל מקום נפסלה מן התרומה כגון ב"כ שנבעלה לחלל והיא מותרת לו כי לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין מכל מקום פוסלה מן התורה והוא מבואר שם בברייתא ביבמות ולא נוכל לומר ואיש זר כי לאו זר הוא כמבואר שם דמקשה הש"ס חלל דלאו זר הוא לא לפסול וע"ז משני ולא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא פוסל אף זרעו פוסל ופירש"י שם מה כה"ג פוסל את האלמנה כדיליף פרק ע"י ולא יחלל כו' כך זרעו פוסל את האשה בביאתו. והנה צריך לידע מאיזה לאו לוקין כיון דלאו זרה היא וצ"ל כיון דמקיש זרעו לו וכה"ג הבא על אלמנה נתחללה מתרומה כמבואר פ' ע"י ולא יחלל זו שהי' כשרה כו' והנה כה"ג הבא על אלמנה דג"כ לא נוכל להלקות מחמת דנבעל' לפסול לה והוי בכלל זר הא לאו זר מעיקרא הוא לשיטות הרבה אפילו ע"י קדושין לא הוי זר מעיקרא וג"כ לא הוי אלא ח"ל ובעינן זר מעיקרו וג"כ זונה לא הוי ל"מ לשיטת התוס' דלא הוי זונה אלא מח"כ וזו ח"ל היא ולא נעשית זונה אלא אף לשיטת הר"מ פח"י מהא"ב דאף ח"ל וח"ע בכלל זונה והארכנו לעיל ע"ש מכל מקום אלמנה לכה"ג גו"ח לכה"ד אינה נחשבת זונה כיון דלאו שוה בכל הוא ע"ש אם כן כיון דלאו זונה היא וגם כן לאו בכלל איש זר כיון דלא הוי זר מעיקרו אם כן מאיזה לאו לוקין צ"ל כיון דהתורה כתבה ולא יחלל זרעו ע"ש בפ' י"י אם כן הרי כתבה התורה דנתחללת ונעשית חולין אם כן ממילא הוי כזרה לכ"ד כמו דהבן הנולד דהוא חלל ממקרא הזה ולא יחלל זרעו והיא הלכה רווחת דבן הנולד מפסולי כהונה והוא חלל הרי הוא כזר לכ"ד עבכ"מ ובר"מ פי"ט דחלל של תורה נושא גרושה ומטמא למתים והרי הוא כזר ע"ש בלשון הר"מ עכצ"ל דלשון הכתוב דהבן נתחלל אם כן נעשה חולין ואינו קדוש בקדושת כהונה כלל אם כן דהיא עצמה דנבעלה לכה"ג יליף שם ג"כ מקרא זה אם כן כתבה התורה דנתחללה אם כן הרי היא כזרה ואין חילוק כמו הבן הוא חולין כ"כ היא כי מקרא א' ילפינן תרוייהו אם כן כיון דנתחללה הרי היא זרה אם כן לוקין על אלמנה לכה"ג או גו"ח לכה"ד מחמת לאו דזר אם כן כיון דמקיש זרעו לו אם כן חלל הבא על ב"כ ג"כ נתחללה והרי היא כזרה לכ"ד ובע"כ צ"ל כן כי אין מוצא שום לאו שילקה בחללה שאכלה תרומה בחללה שנתחללה מחמת כהן ומכ"ש בחללה שנתחללה מחמת חלל דמותרת לו עכצ"ל כמ"ש. אך לפמ"ש יש נ"מ דאם נבעלה ביאת איסור דנכללה בלאו דאיש זר או לח"כ לדעת רש"י דהיא בכלל אלמנות וגירושין ולדעת התוס' נכללה ג"כ באיש זר ולדעת ר"י דהוי זונה וזונה אתקש לחללה אם כן הנבעלת לפסול לה דהוי בכלל איש זר אינה חייבת רק מלקות כי ובת איש כהן הוי לאו או הנבעלת לח"כ לשיטת רש"י הוי רק עשה אבל אלמנה לכה"ג גו"ח לכה"ד דנתחללה או הנבעלת לחלל כיון דכתבתי דעכצ"ל דהוית כזרה אם כן חייבת מב"ש כזרה דאי לא הוי כזרה מאיזה שם היא אסורה עכצ"ל דנתחללה אם כן בודאי חייבת מב"ש אם כן לדעת ר"י דאותם ח"כ שהן ע"י קדושין ג"כ אינם בכלל זר רק דהוי זונה וזונה אתקש לחללה אם כן הנבעלת לח"כ אפשר דג"כ חייבת מב"ש ולא נוכל לומר דאותן ח"כ דלא הוי ע"י קדושין הם בכלל זר וא"כ אינו אלא בלאו ז"א דלאחר שמצא הר"י פסוק על ח"כ מחמת דאתקש לחללה אם כן לא גרע ח"כ שלא ע"י קדושין מח"כ שע"י קדושין והוי זונה ואתקש לחללה ולא כתב ר"י אלא הכריח כיון דע"י קדושין לא הוי זר מעיקרא עכצ"ל מטעם זונה אבל כיון דח"כ הוי זונה ואתקש לחללה פשיטא דכל ח"כ הוי בכלל זונה ואתקש לחללה אם כן כמו דחללה הרי היא כזרה וחייבת מב"ש אם כן הנבעלת לח"כ ג"כ חייבת מב"ש לשיטת הר"י. אך לשיטת הראשונים מכל מקום חללה או אלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד היא בכלל זרה גמורה וחייבת מב"ש כי איני מוצא לאו אחר בנבעלת לחלל כיון דבש"ס מבואר דלאו בכלל זר הוא וכן אלמנה וגו"ח לכהנים דלאו בכלל זר הוא ע"כ הא דנפסלה היא מטעם זר כמו הבנים שהם חללים מלידה דהם זרים גמורים כמבואר בר"מ שם אך לשון הר"מ בה' תרומות מגומגם קצת דכתב דמלאו זה כי תהי' לאיש זר מפיק אם נבעלה לאסור לה ותעשה זונה או חללה כו' אם כן נראה דחללה ג"כ נכללת בלאו הזה ובאמת נהי דחללה דהיינו אלמנה לכ"ג אפשר דהוי נבעלה לאסור לה אף דלא הוי זר מעיקרא נוכל לומר דסובר הר"מ כסברת ס' יראים שהבאנו לעיל במצוה רס"ו דדוקא מחזיר גרושתו לא הוי זר מעיקרו כיון דלא משכחת לה זר מעיקרו אבל אלמנה לכה"ג משכחת לה דקיבל בה אביה קדושין משנולדה והוי זר מעיקרו עיין לעיל באריכות מכל מקום חללה שנבעלה לחלל דבגמרא מבואר דלאו זר הוא כלל כיון דמותרת לו אם כן היאך נכללה בלאו הזה ובפרט סיום דבריו כדין כל חלל דהחלל הרי הוא כזר מה ענין חלל דנולד מחולל וכתיב ולא יחלל אף אם נאמר דהיא עצמה נעשית חולין מכל מקום באיסורי דלאו מאיסורי כהונה דלא נתחללה דאין חלל אלא מפ"כ כמבואר בקדושין אמאי תהי' כזרה כיון דבת כהן היא רק מחמת הלאו כי תהיה לאיש זר אם כן בודאי אינה חייבת אלא מלקות דל"ש אהדרי' לא"ק כיון דלא אפשר למכללי' בכלל זרה כיון דלאו זרה כמו שהבאתי לעיל בח"ז וכן הר"מ בה' סנהדרין מביא חללה שאכלה תרומה בכלל הלוקין בלא מב"ש וא"כ א"י מאיזה לאו הוא כי מחמת לא יחלל בודאי נוכל לומר דאהדרי' לא"ק דהתורה אמרה נעשית מחוללת מקדושת כהונה אם כן הם בכלל זרים וצ"ע כעת על הר"מ. והנה הר"מ כתב כאן דכל אשה הנבעלת ביאת איסור הרי היא בכלל לאו הזה וכתב כמו שביארנו בהא"ב ושם פח"י מבואר דגם יבמה לשוק נעשית זונה לענין שתנשא לכהן ובאמת יבמה למה לא תאכל בתרומה ואי מאיש זר הא בגמרא מבואר דזר מעיקרו בעינן ויבמה לשוק לאו זר מעיקרו היא כמבואר ביבמות דף ט"ו דיבמה לשוק לא נתחללה כיון דלאו זר מעיקרו היא ע"ש והבאנו לעיל באריכות ונהי דלכהן הוי זונה כמו שתירצנו לעיל דברי הר"מ מכל מקום אף דאסורה לכהן הי' לה לאכול בתרומה כמו גרושה ע"כ צריך לאו מיוחד וכאן אינה בכלל זר כמבואר שם. אך באמת לדברי הר"מ דפוסק דיבמה לשוק הוי ספק אם תפסי בה קדושין אם כן בודאי אם נבעלה אסורה בתרומה דלמא אין קדושין תופסין ונפקא מקרא אלמנה וגרושה כמו ח"כ לשיטת רש"י ועכו"ם ועבד אף לשיטת התו' אך מכל מקום היאך סתם נראה דלוקין והיאך לוקין על הספק דלמא בת קדושין ולא נוכל ללמוד מאלמנה וגרושה וגם בכלל איש זר לא הוי כיון דלא הוי זר מעיקרו. ונ"ל כיון דסמך כאן אמ"ש בהא"ב ושם נר' לדקדק בדבריו דבאמת יבמה לשוק אינו פוסל אותה כלל לתרומ' וז"ל שם בה"ג עכו"ם כו' שבאו כו' עשו אותה זונה ואם הית' כהנת נפסלה מן התורה וכן יבמה שבא עליה זר נעשית זונה עכ"ל ומדחילק ד"ז לשנים ובכל אלו המנויים בברייתא סיים דנעשית זונה וכהנת נפסלה מן התרומה וביבמה לשוק לא כתב אלא דנעשית זונה ולא סיים נפסלה מן התורה נראה באמת דסובר דלא נפסלה נהי דנעשית זונה כמו שהארכנו לעיל אבל לתרומה לא נפסלה כי לאו זר מעיקרו היא כמבואר ביבמות דף ט"ו ויוכל להיות דס"ל להר"מ דאף אם אין קדושין תופסין מכל מקום כיון דלאו איש זר הוא ולא נוכל למעט רק מאלמנות וגירושין אפשר דס"ל כסברת התוס' שם דף ס"ח ע"ב ד"ה נכרי כו' דרק נכרי ועבד הוי בכלל שאין אלמנות וגירושין נוהגת אבל בח"כ כיון דישנן באלמנה וגירושין אצל אחרים לא הוי בכלל זה ע"ש אם כן אפ"ל נמי דגם יבמה לשוק כיון דהיתה לעבר וגם תהי' לאחר חליצה בכלל אלמנות וגירושין ל"ד לעכו"ם ועבד אם כן לא נתמעטה ממקרא הזה וגם לאו זר היא מעיקרא אם כן אפשר דמותרת לאכול בתרומה ובפרט דנראה בפירוש בדט"ו דיבמה לשוק מותרת בתרומה עיין שם ברש"י ותוספות.