מנחת חינוך · סימן רפ״ג, א׳

שלא תאכל חללה כו'. והנה הרהמ"ח קורא להנבעלה לפסול לה חללה וער"מ פ"ו מה' תרומות ה"ז כתב בלשון הזה אם נבעלה לאסור לה ותעשה זונה או חללה כו' הרי היא אסורה כו' כדין כל חלל שהחלל כזר לכ"ד נותן לה שני שמות זונה או חללה ומכל מקום נכללים להר"מ בלאו אחד ובת איש כהן כו' וער"מ ה' סנהדרין פי"ט מנה בכלל הלוקין שאין בהם כרת ומב"ש חללה שאכלה תרומה וקורא ג"כ לכל הנבעלת בעילת איסור חללה על כל פנים מבואר מדברי הר"מ דאינ' חייבת מיתה דמנה שם בכלל הלוקין שאין בהם מיתה וגם כאן בה"ו כתב דזר האוכל תרומה חייב מב"ש ובה"ז כתב רק לאו נרא' דאינה חייבת מיתה אך באמצע דבריו כתב דחלל כזר לכ"ד נרא' דדינה כזר אך בה' סנהדרין מבואר בפירוש דאינה רק במלקות והרהמ"ח במצוה ר"פ גבי לאו דזרות כתב ואם עבר זר ואכל או אפילו כהן או כהנת שנתחללו כו' חייב מב"ש נראה בפירוש דחייבין מיתה וכאן כתב בסוף דבריו עברה הכהנת ואכלה והיא חללה חייבת מלקות וכן כו' בעודה תחת בעלה ישראל בכל צדדים אלו חייבים מלקות ולא הזכיר מב"ש כלל ובפרט שכלל עם חזה ושוק ובחזה ובשוק אפילו לזר גמור א"ח מב"ש רק לאו ואפילו קדשי קדשים לזר אינו רק במלקות עיין ר"מ פי"א ממעה"ק וכ"ז יבואר לקמן בעזהשי"ת והנה תלי"ת הארכתי בענין זה לעיל במצו' רס"ו בלאו דזונה לא יקח שים עיניך ותלמד משם לכאן הרבה דברים ואכתוב הדינים והדיעות. והנה לדעת הר"מ והרהמ"ח כל ביאות האסורות הן ח"כ והן ח"ל והן ח"ע או נבעלת לחלל אף על פי שאין איסור מכל מקום נעשית חללה הכל בכלל לאו זה ומתרין בה משום לאו ובת כהן כו' כי כתב כאן כמו שביארנו בהא"ב ועיין פח"י מהא"ב מה דחשיב לענין כהונה והרהמ"ח דכתב כאן דנבעלת למי שאסור לה ולא הביא חלל אף דמותר לה נראה ג"כ דסמך אמ"ש במצוה רס"ו דהנבעלת לחלל פסולה לכהונה והר"מ חשב שם ג"כ כל הפסולים הן עריות והן ח"ל והן ח"ע והן חלל אם כן לשיטות הר"מ והרהמ"ח הכל בכלל לאו זה ועיין בסוגיא דיבמות דף ס"ח וס"ט ושאר מקומות המובאים בתוס' ותראה שם שדעת רש"י אינו כן דהגמרא מביא שם פסוק דנבעלה לפסול פסלה מן התורה ומקשה שם הש"ס דלמא לאיש זר היינו ח"כ ומתרץ דכי תהי' היינו בהני דבני הוי' לאפוקי ח"כ דאין קדושין תופסין ופריך א"ה נכרי ועבד לא לפסול ופירש"י דה"ה דהקושיא קאי על ח"כ דלא לפסול ומתרץ הש"ס דזה נ"ל מדר' ישמעאל כי תהי' אלמנה כו' מלחם אביה תאכל פרט לזו שאין בה אלמנות וגירושין ולדעת רש"י ח"כ ועכו"ם ועבד כל הנהו דלא תפסי קדושין אינם בכלל לאו דובת כהן כו' רק מקרא דאלמנות וגירושין וידוע דמקרא זה הוא לאו הבמ"ע דוקא מי שיש בה אלמנות וגירושין מלחם אביה תאכל אבל הנהו אסורים אם כן לאו הבא מכלל עשה עשה אם כן הנבעלת לח"כ ולעכו"ם ועבד ואכלה בתרומה אין לוקין וקילי מהנבעלת לח"ל ולח"ע וכ"ה בתוס' יבמות דף נ"ד ע"ב ד"ה ה"נ דמחמת לימוד זה דאלמנה וגרושה אין לוקין כן הוא שיטת רש"י שם. ושיטת התוס' שם ובדמ"ד דח"כ דחמירי גם כן בכלל לאו דאיש זר דכי תהיה דממעט אותן שאינם בני הויה אינו בח"כ דחמירי וה"ל בכל ענין בכלל איש זר וע"ש באורך. אך כותי ועבד דלאו ח"כ נינהו לאו בכלל איש זר הם כיון דלאו בני הווי' נינהו רק ממעטינן מאלמנה וגרושה אם כן לדידהו בין ח"כ או ח"ל וח"ע הכל בכלל הלאו הזה חוץ מהנבעלת לעבד ועכו"ם דלאו ח"כ נינהו וכן עוד ויבואר לקמן בעזה"י דאותם דאינם ח"כ ואינם בני קדושין לאו בכלל זר רק מחמת אלמנה וגרושה אם כן הנבעלת לעכו"ם ועבד אין לוקין על אכילת תרומה כי היא רק בעשה. ויבמה לשוק יבואר לקמן בעזהשי"ת. וגם לדעת התוס' אפילו בח"כ דלא הוי זרים מעיקרא כגון ע"י קדושין מכל מקום כיון דחמירי הם בכלל זרים ולוקין מלאו זה ויבואר לקמן בעזהשי"ת. ושיטת הר"י בתוספות ובדל"ה דאותן ח"כ דע"י קדושין כיון דלא הוי זרים מעיקרא לא נוכל למעט מקרא דאיש זר רק הא דזונה אסורה בתרומה מדכלליה הכתוב גבי קדושין בהדי חללה דכתיב אשה זונה וחללה אם כן פסולה לתרומה כמו חללה והנרא' מדברי ר"י דאף באותם שזרים מעיקרא מכל מקום נראה דעתו דעיקר דזונה מטעם דהכתוב כללי' בהדי חללה וזונה מיקרי לשיטת התוס' ח"כ ולא ח"ל כמו שהארכנו לעיל במצוה רכ"ז.