מנחת חינוך · סימן רפ״ב, ד׳

והנה בר"מ מבואר בפי"א מה' הנ"ל דקטן תוך שבעה ימים מותר לסוכו בשמן של תרומה דלא חשיב ערל שהנולד כל שבעה אינו חשוב ערל והוא שם בהלכה י"ז ועיין בכסף משנה כתב שהיא אבעיא דאפשיטא בר"פ הערל וע' תוס' ריש הערל ד"ה הערל כתבו שהיא אבעיא דלא אפשיטא אך בירושלמי מתיר בערלה שלא בזמנה ובאמת עי' בש"ס נראה דלא אפשיטא ולעיל כתבתי דלדעת הר"מ סיכה אסורה מן התורה אם כן כיון דלא אפשיטא הו"ל למיזל לחומרא אך כיון דבירושלמי מבואר כן סמך הר"מ על הירושלמי ופסק להתיר. ודע דז"פ דערלה שלא בזמנה לא נקרא אלא תוך שמונה אבל לאחר שמונה אם אין יכולין למולו ל"מ כשהוא חולה בודאי אינו אוכל בתרומה כמו ערל שמתו אחיו מכל מקום אינו אוכל ואף לדעת ר"ת מכל מקום זה דוקא אם בשום פעם לא הי' ראוי למול כגוונא דכ' ר"ת במתו אחיו כו' אבל בלא נימול בזמנו כיון שהגיע השעה שראוי למול ואח"ז אינו ראוי למול בודאי הרי הוא כערל לכ"ד הן לענין תרומה והן שהוא מעכב אביו מעשיית ומאכילת הפסח דאלת"ה ותרצה לחלק בין שהי' חולה שראוי למול שכנגדו ע' תוס' ר"פ הערל וברשב"א ובין אין ראוי למול אף בשכנגדו אם כן יהי' ערל כהן מותר לאכול תרומה בלילה כי אז לאו זמן מצוה כלל. ועש"א הכריע דמותר למול בלילה אם צריך לפ"נ אפילו ע"י הפסולים למול אע"כ דערלה שלא בזמנה אינה רק קודם שמונה שלא יצא לשעה שמצוה למול אבל תיכף לאחר שמונה שהוא יצא לשעה הראוי למול ואח"ז ל"מ חולה דראוי למול בשכנגדו אלא אפילו אינו ראוי למילה כלל כגון בלילה מכל מקום הרי הוא ערל ואסור לאכול תרומה ומעכב את אביו מלעשות ולאכול הפסח וראי' דהתורה הקפידה דאסור לאכול הפסח ביש לו זכרי' ערלים וזמן אכילת הפסח הוא בלילה ובלילה אינו זמן מילה עכצ"ל כיון שיצא לזמן הראוי למול אף שאח"כ אינו ראוי מכל מקום יש לו דין ערל גמור וזה נ"ל פשוט. ואם תוך ח' חלה ונמשכה חולי' דבאמת הוא לאח"ז ומכל מקום לא הפסיק שעה שראוי למול י"ל לענין תרומה תלוי בשיטת רש"י ור"ת לשיטת רש"י אף דמתו אחיו מחמת מילה מכל מקום לא אכיל כיון דעבר הזמן רק מעוכב למול מצד אחר בודאי כאן אינו אוכל דמעוכב מחמת החולי אבל לדעת ר"ת בודאי אכיל כיון דא"י למול מפני הסכנה וה"ל כמתו אחיו מחמת מילה אבל ביצא לשעה א' שראוי הי' למול בודאי אינו רשאי ומעכבת העשייה והאכילה כי אכילה היא בלילה כמ"ש. ואם הוא לאח"ז אך לא הפסיק שעה שראוי למול שכתבנו דלדעת רש"י אינו אוכל זה דוקא לענין תרומה אבל לענין עשייה ואכילת הפסח אינו מעכב אם לא הפסיק שעה הראוי בינתיים וראיה מדמוקי הש"ס דראוי בעת העשייה ואינו ראוי בעת האכילה כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורים ע"ש. והנה דין זה לא משכחת דאם הגיע זמנו קודם שהיו חבושים בודאי מחמת האונס דבה"א אסורים לעשות הפסח דחזינן דאף האכילה דהיא בלילה דאינו זמנו כלל מעכבת אם קודם הגיע הזמן מכ"ש דבה"א דהגיע הזמן אך שהוא אנוס דגרע בודאי מעכבת ואי לא הגיע הזמן בער"פ אם כן זה קושית הש"ס היאך משכחת דבלילה יגיע הזמן אע"כ צ"ל כיון דהגיע הזמן בער"פ אך הם חבושים מבערב דהיינו קודם הגעת הזמן אז אינו מעכב העשייה כיון דא"י למולו וכן אינו מעכב האכילה אבל אם הגיע שעה שראוי למול בודאי מעכב האכילה דהיא בלילה עכצ"ל כמ"ש וכן תי' הש"ס טומטום שנקרע ע"כ מיירי דעבר הזמן מכל מקום כ"ז שלא נקרע לא הי' מעכב כיון דלא הי' שעה הראוי למול אך לאכילת תרומה אסור בכ"ע אף דלא הגיע השעה לשיטת רש"י וע' רשב"א דתרומה חמירי לשיטה זו ממילת בניו ועבדיו לענין הפסח ולפמ"ש האוקימתא בש"ס כגון דשלמו ז' מעל"ע בין שחיטה לאכילה או כגון דכאיב ליה עיניה ונתפח בין שחיטה לאכילה נהי דהוא לאחר זמן ולא הפסיק מכל מקום צ"ל דהמל"ע או דנתפח הי' אח"ז שחיטת הפסח בעוד יום אבל אם נמשך עד הלילה אף דבלילה שלמו הז' מעל"ע או נתפח מכל מקום אינו מעכבתו האכילה דאכילת הפסח הוא בלילה ולילה לאו זמן מילה בודאי אינו מעכב כמו דחולי אינו מעכב אף לאחר הגעת הזמן אם לא הי' שעה הראוי בינתיים כן לילה דעדיף דאינו ראוי למול בשכנגדו ולא זמנו כלל וכ"נ מלשון הר"מ דנתפח אחר שחיטה והכוונה בעוד יום כנ"ל נכון וברור בעזהי"ת ולפמ"ש זה מבואר בגמר' בהדיא דלא משכחת שלא הגיע זמן בע"פ ובלילה יגיע הוא בודאי נכון דאם יום ח' חל ביום א' של פסח אם כן בלילה הקודמת לא יצא לזמן שהי' ראוי אם כן אין מעכבת ע"כ צריך הש"ס לאשכוחי ולצייר דמשכחת לה ע"ש. ולפמ"ש לענין תרומה דתיכף בהגיע הזמן מכל מקום אוכל מחמת אונס אף שלא הי' שעה הראוי מפסיק נוכל לומר דהא דמבואר בש"ס קטן תוך זמנו מותר לסוכו היינו דוקא שבעה ימים זה נקרא תוך זמנו אבל תיכף תחלת ליל שמינית אסור לסוכו והוי כהגיע הזמן ואך א"י למולו מחמת הלילה וזה מבואר בשו"ת ש"א שמסתפק לדידן דקיימא לן אפילו מילה של"ב אינו נימול בלילה אם כן אפשר הא דבליל שמינית אינו נימול הוי כהגיע זמן ואינו מעכב רק מחמת הלילה או אפשר דעדיין הוא מחוסר זמן ע"ש באריכות ולפי הצד הזה דלא הוי מחוסר זמן רק דהוא ככל הלילה אם כן ערלה שלא בזמנה לא נקראת רק עד תחלת ליל שמיני ומותר לסוכו אבל בתחלת ליל שמיני אסור לסוכו והשי"ת האיר עיני דכן מבוא' בר"מ שהבאתי וז"ל אבל סכין את הקטן בשמן של תרומה בתוך שבעה שהנולד כל שבעה אינו חשוב ערל. והנה לכאורה לשונו תמוה מאד במ"ש כל שבעה אי כוונתו ימים אם כן דר"מ אם נולד בשבת כלו הז' ימים בתחלת ליל שבת וגם אז אינו זמן מילה אפילו לאחר שבעה אם כן מותר לסוכו בלילה ואי דכוונתו מעל"ע אם כן אפילו בתוך ז' מעל"ע אסור דאם נולד בשבת קודם הלילה זמן המילה הוא בשבת הבאה בשחר ועדיין לא שלמו ז' מעל"ע עד קודם הערב ודאי אסור לסוכו תיכף בבוקר אבל לפמ"ש בעזה"י דבריו נכונים בעזה"י דדעת הר"מ דלדידן לא הוי ליל שמיני מחוסר זמן רק מחמת הלילה כשאר לילות ע"כ אם נולד בשבת תיכף בתחילת ליל שבת דשלמו ז' ימים תיכף אסור לסוכו דהוי הגיע הזמן רק הלילה מעכבו ואסור בתרומה כיון דהגיע הזמן אף שלא הפסיק בינתיים זמן הראוי כמ"ש ובעזה"י דברים הללו בכוונת הר"מ נכונים ואמת. ויש לפלפל בד' הש"א ואין כאן מקומו. על כל פנים נ"מ החקירה שלי לנ"ד ודעת הר"מ כמ"ש בעזה"י והש"י יעזרני לשנות פ"ז.