מנחת חינוך · סימן רפ״ב, ה׳

ודע דמבואר בש"ס ור"מ דערל וטמא שאינם אוכלים אבל נשיהם ועבדיהם אוכלים ופשוט דה"ה לבהמתם וה"ה כל הנאות של כילוי כגון להדליק בשמן תרומה טמאה או להסיק דהנאה של כילוי אינו אסור אלא לזרים וא"צ לראיה אם כן ממילא לא קשיא קושית המ"ל בפ"ב מה' הנ"ל למה אצטריך ולא יחללו לרבות את הסך תפ"ל דהוי הנאה של כילוי ובאמת לפמ"ש לא קשה דאצטריך לרבות הסך דהיינו לכהן טמא וערל דלדידיה מותר הנאה של כילוי וסך כמו שתיה וכמו שמבואר כאן דערל אסור לסוך רק שלא בזמנה ועיין בנדה דל"ב ברש"י ד"ה ולא יחללו ובד"ה לרבות כתב בפי' דולא יחללו באזהרת טמאים כתיב ע"ש אם כן כיון דלהם אינו אסור בהנאה של כילוי אצטריך לרבות את הסך ובזה גם כן ל"ק קושיתינו שהקשינו במצוה הקודמת דד' ר"ת סתרי אהדדי דלדבריו ביבמות נראה דס"ל דהנאת כילוי מן התורה אסור לזרים וכאן ביומא ובנדה כ' דריבוי לסך הוא רק אסמכתא ואינו אסור אלא מדרבנן וקשה ות"ל דאסור מטעם הנאת כילוי ובמ"ש ניחא דכאן ביומא ובנדה רוצה לומר דהוי אסמכתא דסיכה אינה כשתיה אם כן לטמא ולערל מותר מן התורה דלהם אינו אסור הנאה של כילוי אבל לזרים נהי דלא אסור מן התורה מטעם סיכה מכל מקום אסור להם מטעם הנאת כילוי. אך לכאורה צ"ע דר"ת ביומא מביא ראיה דסיכה אינו איסור תורה מהא דכריתות דכהן הסך בשמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל ע"ג כמ"ש למעלה ואי סיכה היא איסור תורה לא היינו מקילין בכך ע"ש ולפמ"ש דבזר מודה ר"ת דאסור מן התורה מטעם הנאת כילוי ושם דבן בתו מיירי מחמת איסור זרות אם כן היאך הקילו בכך באיסור תורה לדבריו. אבל באמת גם זה ניחא דעיין בר"ש בסוף תרומות הקשה ע"ד ר"ת מהמשנה דמבואר דמדליקין במבואות האפלים כו' והנה לדעתו ל"ק כי הוא סובר דברשות כהן אכולהו קאי ע"ש ובמ"ל ועוד מקשה עליו מהירושלמי דבת ישראל טובלת פתילה אצל כהן ע"ש. והנה לדעת ר"ת צריך לתרץ כיון דמותר לזר הנאת תרומה אך לא בהנאת כילוי כגון להדליק או להסיק אם כן נוכל לומר דדעתו דוקא דאם הישראל מכלה אותו אבל אם הכהן הדליק דבלאו הישראל הי' ג"כ כלה מותר לישראל וזה לא מיקרי אצלו הנאת כילוי וער"מ כ' דכהן שהדליק נר ויצא מותר הישראל להנות ג"כ הטעם כיון דהוא אינו מכלה אותו ע"כ בכהן שסך עצמו בשמן של תרומה דבלאו הכי הי' נתכלה ע"ג כהן ע"כ אין אסור לישראל להתעגל מטעם הנאת כילוי כי הוא אינו מכלה דבלאו הכי היה מכלה וק"ו מאשה הטובלת פתילה דשם אפשר הכהן הי' מכבה את הנר אם כן הישראל גורם הכילוי ומכל מקום מותר מכ"ש כאן דהיה מתכלה ממילא וזה דרך רחוק דהי' מנגב מאתו השמן והי' ראוי לדברים אחרים אם כן בכה"ג לא אסור לישראל מטעם הנאת כילוי ואין האיסור אלא מחמת סיכה שהישראל ניסך ממנו וסיכה כשתיה וע"ז מביא ר"ת דסיכה היא רק אסמכתא ע"כ בן בתו מתעגל כיון דאינו אלא דרבנן ומחמת הנאה של כילוי אינו אסור בכה"ג דהיה נכלה מאליו כנ"ל נכון בעזה"י. אך מכל מקום בעיקר דין הסיכה דלדעתו אסור מדרבנן סוער עליו הקושיא של בעל כפ"ת שהבאנו לעיל וב"כ וב"כ קושי' צ"ע ואין ענין לדברינו דוקא.