מנחת חינוך · סימן רפ״ב, ג׳

והנה בדינים המבוארים ביו"ד היכי שנימול שלא כדין דמבואר דבקצתם צריכין הטפת ד"ב כיון דהי' להם ערלה אם כן קודם שהטיפו מהם אסורין בתרומה ג"כ ולשיטות אלו אפשר אף מדאורייתא ע' בשו"ת ש"א באריכות ומבואר כאן בהרהמ"ח ובר"מ והוא מהש"ס דיבמות דמשוך היינו שנמשכה ערלתו ונתכסה מן התורה אוכל בתרומה רק מדרבנן אינו אוכל ע"ש וכ"ה בר"מ ה' מילה אם חזר ונתכסה אף בעת הקישוי צריך לחזור ולמול וד"ז מד"ס אבל מן התורה אף על פי שהוא נראה כערל הואיל ומל א"צ למול פעם שניה והנה כאן שכ' דמשוך אינו אוכל בודאי הדין כמו שם דוקא אם בעת הקישוי לא נראה מהול אבל אם בעת הקישוי נראה מהול מתקנו רק מפני מ"ע וסמך כאן אהא דמבואר שם כי דין א' לשניהם וע"ש בה' מילה בכ"מ שכ' דיצא להר"מ דאף אם אינו נראה מהול בעת הקישוי דא"צ למול אלא מדרבנן דמבואר במשנה שם ואם הי' בעל בשר צריך לתקנו מפני מראית העין והמשנה איירי דלא נראה מהול בשעת קישוי ע"ש ולא הבנתי דאדרבא המשנה מיירי שנראה מהול בשעת קישוי ע"כ מתקנו מפני מראית עין אבל אם [אינו] נראה מהול צריך מדרבנן מן הדין למול ואי מיירי המשנה בלא נראה מהול בעת הקישוי אם כן מהיכן יצא להר"מ דאם נראה מהול מתקנו מפני מראית עין כמבואר שם בהדיא ובר"מ וש"ע ע' באחרונים ותראה דבנראה מהול ג"כ צריך לתקן מפני מראית עין ובאין נראה מהול צריך מן הדין למולו ולהר"מ יצא דין זה דאם אינו נראה מהול א"צ למול מן התורה מסוגיא דיבמות דמבואר דמשוך אינו רק מדרבנן אף שכסה ערלתו לגמרי כי אינו מבואר חילוק כלל הן לענין תרומה והן בברייתא לענין מילה וז"פ לע"ד ודברי הכסף משנה צ"ע. ובסוגיא זו א"א לומר דר"ה דאמר משוך מדרבנן מיירי בנראה אבל בלא נראה אפשר דהוא מן התורה אם כן מאי מקשה מברייתא דמשוך דמייתי מקרא אלמא דהוא דאורייתא דלמא הברייתא מיירי בלא נראה מהול אז הוא מדאורייתא אע"כ דאין חילוק ועיין בסוגי' וז"פ. והנה לשון הר"מ בה"מ כיון שמל א"צ מן התורה למול שנית ועט"ז בי"ד סי' רס"ד נסתפק דאפשר דוקא במל ואח"כ נתכסה ערלתו א"צ מן התורה למולו כיון שמל פ"א אבל אם נולד מהול דלא מלו אותו ואח"כ נתכסה ערלתו כיון דלא מל עצמו בשום פעם אפשר דמה"ת צריך למולו א"ד דהתורה לא חייבה כלל בערלה הבאה אחרי כן למול רק הערלה הבאה בתולדה ע"ש והנה הט"ז נקט נולד מהול והטיפו ממנו ד"ב ונראה דכה"ג אף לפי הצד שצידד דצריך למול מחמת שלא מל מכל מקום בכה"ג א"צ למול אלא מפני הספק דלמא לא היתה ערלה כבושה אם כן לא נימול כלל וצריך עתה למול אבל אם אז היתה ערלה כבושה ונסתלקה ע"י הטפת ד"ב כמ"ש לעיל אם כן נימול ערלתו מן התורה וא"צ למולו עוד. אך כיון דנולד מהול הוא ס' ערלה כבושה ודלמא לא הי' ערלה כלל וצריך למולו לפי צד הזה דאם כצד השני דערלה הבא אח"כ א"צ למול גם בהטיפו ממנו א"צ למול דממ"נ אם לא הי' ערלה כבושה אם כן א"צ למול דבאה אח"כ ואם הי' אז ערלה כבושה אם כן ממילא נימול כדין כי נסתלקה הערלה לגמרי. ואם נימול תוך ח' או בלילה או שאר דינים שלא נימול כהלכתו והטיפו ממנו ד"ב כיון דהטפת ד"ב לא הי' מחמת ערלה כי לא הי' לו שום ערלה אם כן אם אח"כ נמשכה לצד הזה דערלה הבאה אח"כ הוי ערלה בודאי צריך למולו ול"ש כיון דנימול דהיינו דהטיפו ד"ב כיון דהטפה לא הי' מחמת ערלה כלל רק גזירת הכתוב אם כן בודאי ה"ל כאילו לא נימול כלל וצריך לימול לצד הזה אך אם ערלה הבאה אח"כ א"צ ג"כ א"צ. הכלל דאם לא הי' לו ערלה והי' צריך הטפת ד"ב אם כן הטפה לא מעלה ולא מוריד לענין הערלה כלל בודאי דינו כאילו לא נימול אבל בנולד מהול דהטפה היא מחמת ערלה כבושה דאם לא הי' לו לא הי' צריך הטפה כיון דלא הי' לו בשום פעם כדעת הרא"ש שכתבנו אם כן הטפה הי' מחמת הערלה בודאי צ"ל דנסתלקה הערלה ע"י הטפה דבערל ודאי לא מהני כלל הטפה ואיך מחללין את השבת לדברי האומר ודאי ערלה כבושה אלא צ"ל דנסתלקה הערלה אם כן ה"ל נימול כראוי אם כן לצד הזה אף דנמשך אח"כ א"צ למול וא"כ אם נמשך אח"כ בנולד מהול אף לצד דצריך למול ערלה הבאה אח"כ מכל מקום אינו אלא מטעם ס' דלמא לא הי' ערלה כבושה אבל אם הי' אז ערלה כבושה ה"ל נימול כראוי ובודאי א"צ למול עוד הפעם. ומכל מקום לדעת הרא"ש בשבת שהקשה על הר"ש דאי נימא דנימול תוך ח' צריך להטיף ד"ב אמאי במל של שבת בע"ש לא ניתנ' שבת לדחות יהי' נדחה מפני הטפת דם ברית ובש"ך השיג ע"ז דד"ב אינו דוחה שבת ובש"א השיג על הש"ך דוקא הטפת ד"ב מספק א"ד שבת כמו ס' מילה אבל אם נימול תוך ח' דצריך הטפת ד"ב מחמת ודאי דגזירת הכתוב כך ע"ש באורך אם כן נוכל לומר בנולד מהול למ"ד דהיא ודאי ערלה כבושה מכל מקום לא נסתלק' הערלה ע"י הטפת ד"ב אך דגזירת הכתוב היא במי דאין לו ערלה צריך להטיף כן אם יש לו ערלה אך אינו יכול למולו כגון ערלה כבושה ג"כ די בהטפת ד"ב אם כן לכך דוחה שבת כיון דהוא משום ודאי אבל מכל מקום לא נסתלקה הערלה וכן בס' ערלה כבושה דהטפה מחמת ספק על כל פנים אין הערלה מסתלקת. אך ד"ז צ"ע אם באמת יש לו ערלה רק דאינו יכול למולו דמועיל הטפת ד"ב ויאכל בתרומה אם כן ערל שמתו אחיו מחמת מילה דג"כ א"צ למול יהי' חייב להטיף ד"ב וגם יאכל בתרומה בודאי ואם לחלק בין אינו יכול למול ויש לו ערלה כבושה ובין ערלה כבוש' זה אינו נראה כלל דמ"מ ערלה היא ומכל מקום צ"ע בדינים אלו ואי"ה אשנה פ"ז. ועיין בש"א ה' מילה הכריע אף בלא נימול בזמנו או נולד מהול ואח"כ נמשכ' ערלתו אינו חייב מדאורייתא ובכל ענין דרבנן מסוגיא דיבמות כאן דנראה דבכ"ע משוך הוא רק מדרבנן.