מנחת חינוך · סימן רפ״ב, ב׳

וכתב המעתיק כו' נאמר תו"ש כו'. הנה ביבמות הוא פלוגתא ר"א סובר ילפינן דערל אסור בתרומה מג"ש מפסח ורע"א מרבינן מאיש איש דערל כטמא והנה הר"מ בס' המצות חלק ל"ת מצוה קל"ה לא הביא אלא דברי ר"א דמג"ש יליף וכן כאן בה' תרומות כ' ג"כ רק דברי ר"א דמחמת הג"ש ויש נ"מ בין ר"א לר"ע עיין בש"ס. ובלחם משנה פ"ט מהק"פ ה"ז הקשה היאך פסק כר"א נגד ר"ע וע"ש שתי' כיון דר"א גבי ערל שהזה לא ס"ל כותי' דר"מ ע"כ פסק הר"מ דלא כותי' וע"ש שהקשה הרבה קושיות על הר"מ וגם בלחם משנה ה' חגיגה הקשה פסקי הר"מ ואי"ה יבוארו לפנינו כ"א במקומו. והנה אנדרוגינוס מבואר בר"מ שם דמל ואוכל ואם לא מל לשיטת הר"מ דאנדרוגינוס בכ"מ הוי ספק וכן בה' מילה שכ' דהוי ספק בפ"א ופ"ג בודאי אין לוקין כי הוא רק ספק ערל ובטומטום כת' הר"מ דאינו אוכל מפני שהוא ספק ולפי זה אם ביציו מבחוץ דהוי ודאי זכר אפשר דלוקין. ואני כתבתי לעיל דבר חדש בעזהשי"ת דאף דביציו מבחוץ אינו זכר ודאי לשיטת הר"מ אם כן נראה דאין לוקין ועיין לעיל. והנה הר"מ שם פסק דנולד כשהוא מהול אוכל בתרומה והיא ברייתא יבמות דע"ב ולדידי מאוד צ"ע פסק הר"מ ועי' בשבת פר"א דמילה גבי קטן דאיכא פלוגתא רב סובר קטן שנולד מהול א"צ להטיף ממנו ד"ב והרבה פוסקים כרב עי"ש בתוס' וברא"ש והרי"ף פוסק שם כרבה דצריך להטיף ד"ב מחמת ס' ערלה כבושה והר"מ בהל' פוסק ג"כ דצריך להטיף ד"ב ואינו דוחה את השבת ע"ש בראשונים ואחרונים ביו"ד אם כן היאך פסק כאן הר"מ דנולד מהול אוכל בתרומה והלא ס' ערלה כבושה היא והוא ס' ערל כמו טומטום והברייתא בגמרא בודאי היא כרב שם דא"צ להטיף דלאו ערלה היא אבל לפסק הראשונים והרי"ף והר"מ דפסקו כרבה אם כן בודאי אסור לאכול מטעם ספק ערל אם כן דברי הר"מ סתרי אהדדי ולומר דלאו מטעם ערלה כבושה צריך להטיף בקטן הנולד מהול לדעת הר"מ אלא כמו בגר שנתגייר כשהי' מהול דצריך להטיף אף ע"פ דבודאי אין לו ערלה כלל ז"א דע"ש בראשונים דלדעת זו דא"צ להטיף בקטן ובגר צריך הטעם כיון דהי' לו ערלה פ"א אבל בקטן אי לאו מטעם ערלה כבושה לכ"ע א"צ להטיף עיו"ד ובש"ך ובשו"ת ש"א באורך אבל ד' הר"מ צ"ע גדול ולא ראיתי מי שהתעורר בזה וכן ראיתי בס' יש"ש כאן שכ' מהך ברייתא דקטן שהי' מהול אוכל בתרומה היא ראי' לשיטת התוס' והרא"ש שפסקו שם כרב וכ' וכ"פ הר"מ כאן ע"ש וצ"ע שלא הביא סתירת דברי הר"מ דהרי דעת הר"מ נמי כהרי"ף רבו וכאן פסק דאוכל וצ"ע. ובלחם משנה הק"פ הקשה היאך פסק הר"מ דילפינן תרומה מפסח בג"ש דתו"ש הא מבואר שם ביבמות דלר"ע אצטריך תו"ש על גר שמל ולא טבל ועל קטן שנולד כשהוא מהול דאינו אוכל דצריך להטיף ממנו ד"ב אך ר"א ס"ל דגר שמל ולא טבל גר מעליא וקטן שנולד כשהוא מהול א"צ להטיף ממנו ד"ב אם כן הר"מ דפסק דגר שמל ולא טבל אינו גר וקטן צריך להטיף ממנו ד"ב אם כן אצטריך תו"ש לזה והיאך פסק הר"מ דילפי' תרומה מג"ש זו ע"ש ועי' במלחמות ה' לרמב"ן פראד"מ מבואר דל"ק דהא דגר שמל ולא טבל אינו גר ס"ל להר"מ דלא מתו"ש גמרינן רק כרבי יהושע ביבמות מ"ו דמאבות גמרינן אם כן נכרי גמור הוא ע"ש דמ"ו ע"ב בתוס' ד"ה כי פליגי כו' ועל קטן שנולד מהול ג"כ א"צ קרא כיון שהוא מטעם ערלה כבושה אם כן הרי הוא ערל ואי לאו א"צ להטיף וא"כ להר"מ דצריך להטיף מטעם ס' אבל א"צ קרא דהוי ס' ערל. (ואפשר לדעת הר"מ דכל ס' הוא דרבנן ומה"ת לקולא אם כן כיון דנולד מהול הו"ל ס' ערלה כבושה והי' לו לאכול הפסח ומיעטה אותו התורה בפירוש. והנה לכאורה דברי ר"ע אינם מובנים דצריך קרא לנולד מהול ממ"נ אי סובר דנולד מהול ודאי ערלה כבוש' אם כן הרי הוא בכלל ערל ואי סובר דלאו ערלה כלל אם כן אמאי לא יאכל ואי ספק הוא אם כן אצטריך קרא למעוטי ספיקא הלא בלאו הכי אינו אוכל מס' כקושית הש"ס בכ"מ וכאן ל"ש סברת התוס' דקמי שמיא גליא דודאי כל הנולדים מהולי' אין שוים כמו טומטום ואפשר דמוכח כשיטת הר"מ דספיק' מן התורה שריא אם כן אצטריך קרא למעוטי ע' במהרי"ט ובקונטרס כפות תמרים. אך באמת אף דהוי ס' מן התורה מכל מקום גילתה התור' כאן דאין נידון משום ספק רק גזירת הכתוב דלוקין ודאי וכבר הארכנו בענין זה בכ"מ ואין כאן מקומו) אך מכל מקום קשה אדרבא כיון דלהר"מ הוא ס' ולדידי' מן התורה שרי לאכול ע"כ צריך קרא דגזירת הכתוב הוא כאן דאינו אוכל ע' בסוף כפ"ת ובאחרונים בענין ספיקות. והנה בנולד מהול דמבואר בשבת דצריך הטפת ד"ב משום ס' ערלה כבושה ולשמואל מחללין את השבת דודאי ערלה כבושה היא עכצ"ל דבהטפה נסתלק הערלה כבושה דאי הערלה נשאר מאי אהני הטפה ואמאי מחללין את השבת וגם לא הי' לו לאכול בתרומה אף בהטפה דודאי ערל ממש אינו מועיל כלל הטפה לשום ענין עכצ"ל דקים להו לחז"ל דבהטפה נסתלק הערלה כזו לגמרי וא"ד לקטן שמלו אותו קודם זמנו דג"כ צריך הטפת ד"ב שם אין לו ערלה אבל ביש לו ערלה פשוט אצלי דאין הטפת דם ברית מעלה כלל עכצ"ל דנסתלק הערלה עי"ז כנ"ל פשוט. ועי' ברא"ש פר"א דמילה כ' שם הטעם דקטן א"צ להטפת ד"ב לשיטת הבה"ג ובגר דצריך כיון דהי' לו ערלה ע"כ אם נימול בגיותו צריך להטיף ומקשה שם לפ"ז אם קטן נימול תוך ח' ימים יהי' צריך הטפת ד"ב וע"ש שמקשה ע"ז וכתב טעם. וקצ"ע דבאמת קטן שנימול שלא כמצותו כיון שעכ"פ אין לו ערלה למה צריך הטפת ד"ב כיון שלא מוזכר בתורה אבל גר דצריך ליכנס לדת ישראל וילפי' מאבות ע"כ צריך הטפת ד"ב ועי' ברשב"א כ"כ וענינים אלו צריכים אריכו' רב והרבה דברים אני נבוך אך אין כאן מקומו.