שלא יאכל ערל כו'. עיין ר"מ פ"ז מה' תרומות ה"י. והנה הר"מ סתם וכתב דערל לא יאכל ולא כת' כלשון הרהמ"ח אפילו הוא אונס כגון שמתו אחיו מחמת מילה וכן בה' ק"פ ובה' חגיגה ובה' כה"מ ובה' מע"ש לא חילק כלל ובאמת זו היא שיטת רש"י ותוס' הסכימו לדבריו שם בפ' הערל ובפסחים אבל דעת ר"ת הובא בתוס' זבחים ובחגיגה דמתו אחיו מחמת מיל' כיון דאינו רשאי למול אינו בכלל ערל רק אם אינו מל מחמת יראה אבל במקום שאינו רשאי למול מותר לאכול תרומה דה"ל כמו ערלה שלא בזמנה וברשב"א פ' הערל מביא ג"כ דעת ר"ת והשיג עליו ומסכים לדעת רש"י וכ"ד הרהמ"ח והר"מ מדסתם נראה דעתו ג"כ כדעתו דפוסק הו"ל לפרש:
מנחת חינוך · סימן רפ״ב, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.