מנחת חינוך · סימן רפ״א, ד׳

עוד רגע אדבר דהנה מבואר בכ"מ בש"ס ובר"מ פ"ד מה' תרומות דתרומה איתא בשאלה ובר"מ פ"ו פסק כאמימר גבי נדרים ושבועות אפילו אכלה כולה נשאלים עליה דבמזיד מחוסר מלקות ובשוגג מחוסר קרבן ואם נשאל עליה פטור מן המלקות ומן הקרבן אם כן ז"פ דאם אכל כזית תרומה שהפריש ואין שם יותר מתרומה זו אם במזיד נשאל עליה קודם המלקות בודאי אין לוקין ואם בשוגג נראה ג"כ דאם נשאל עליו קודם שהפריש החומש ג"כ יכול לשאול ופטור מן החומש כיון דבגמר' אמרינן דחומש במקום קרבן קאי דינו כמו דיכול לשאול קודם הקרבן ה"נ קודם החומש יכול לשאול על התרומה דאכל ואינו חייב חומש אך להשיטות שכתבנו לעיל דהפרש' מקדשתו ובהפרש' בלבד נתכפר נראה תיכף כיון שהפריש אף שלא נתן עדיין לכהן ה"ל אינו מחוסר כלום אם כן א"י לשאול ולמ"ד דנתינה ליד כהן מקדשתו אם כן אף על פי שהפריש מכל מקום מחוסר נתינה ויכול לשאול על התרומה למפרע ויהיה פטור מחומש. ונראה דאפילו לשיטת הר"ש שהבאתי לעיל דחומש אינו מטעם כפר' מכל מקום נראה כיון שמחוסר מידי העונש יכול לשאול כמו שמחוסר מלקות דיכול לשאול ואם בשוגג אכל בשגגת מיתה והתרו בו למלקות לשיטת התוס' שלוקין ומשלם כיון דכפרה היא אם כן אפילו אם הפריש חומש ואפילו נתן ליד כהן מכל מקום כיון דמחוסר מלקות יכול לשאול על התרומה שאכל וממילא יצא החומש לחולין ואם הוא ביד כהן צריך להחזיר ול"ד למה שמבואר בש"ס דתרומה ביד כהן א"י לשאול ז"א דוקא אם הדבר אשר היא רוצה לשאול עליו הוא ביד כהן א"י לשאול עלי' מטעמים המבוארים שם בראשונים אבל כאן הוא שואל על התרומה שאכל ואם התרומה שאכל עדיין לא בא ליד כהן יכול לשאול וממילא פטור מקו"ח ולא חלה הקדושה והכהן צריך להחזיר כי לא היה חייב כלל בקו"ח וז"פ. אך אם לא התרו בו למלקות והפריש חומש אי אמרינן הפרשה מקדשתו אם כן אינו מחוסר כלום וא"י לשאול ודעת הרא"ש דאפילו לא התרו בו כיון דאיכא עליו עונש מלקות ה"ל מחוסר ויכול לשאול וד' הרא"ש הם בשבועות ועשעה"מ פ"ו דשבועות פלפל בד"ז דאם אכלה נשאל עלי' וג"כ מובא שם ד' הרא"ש ועוד שיטות. והנה הבאתי לעיל כ"פ ממשניות דתרומות וכ"פ הר"מ ואין חולק דאם אכל תרומה בשוגג שחייב לשלם קו"ח והתשלומין נעשין קודש כתרומה ואם אכל התשלומין מוסיף ג"כ חומש הכלל גזירת הכתוב דהתשלומין כתרומה לכל הדינים וכ"ה לשון הר"מ הט"ו כל המשלם קו"ח התשלומין כתרומה לכ"ד חוץ אם נזרעו הגדולין חולין וכבר הבאתי לעיל ג"כ דדעת התוס' דתיכף בשעת הפרשה נתקדשו וכ"נ דעת הר"מ וכבר הארכתי לעיל. ונ"ל ברור כשמש דכמו דעל הפרשת תרומה יכול לשאול כמו כן אם הפריש תשלומין ולא בא עדיין ליד כהן בוודאי יכול לשאול ונעשין חולין והוא מפריש חולין אחר לתשלומין כמו כל תרומות ומעשרו' והקדשות וא"צ לראיה לפ"ד כי הוא לדעתי דבר פשוט ומכל מקום אביא כדמות ראיה בנדרים דנ"ט דמקש' הש"ס למה תרומה תעלה בא' ומאה כמבואר במשנ' והא הוי דשיל"מ דאי בעי אתשיל עלי' ומתרץ דמיירי בתרומה ביד כהן ופריך אימ' סיפא כו' ואי נימא דתשלומי תרומה אינו בשאלה הו"ל להש"ס לאוקמי' בפשיטות דמיירי בתרומ' כה"ג שהם תשלומין ולא קשה מסיפ' ע"ש ואם כי יש לדחות אך נ"ל כמ"ש. והנה גבי תרומה אם שואל עלי' ממילא אין שם תרומה והדר' לטבלי' וגם הטבל שהפריש התרומה עליו נעשה טבל כיון דפקע שם תרומ' נעשה כמו שלא הפריש מעולם כמבואר כ"פ בש"ס אבל התשלומין דקודם הפרש' הוא חולין מתוקנים אם עכשיו שואל עליהם נעשים חולין כמו דנשאלין על הקדש ונעשין חולין וז"פ. ולפי זה צריך עיון גדול בעירובין למ"ד ע"ב שם במשנ' מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה סומכוס אומר בחולין ופריך הש"ס ואילו לנזיר ביין לא פליג מ"ט ומשני דאפשר לאתשולי ופריך הרי תרומה נמי אפשר לאתשולי ועתו"ס שם ד"ה תרומה דלא מצי לאוקמי בתרומה ביד כהן דלא מצי לאתשולי מדקתני בחולין משמע דבתרומה בכל גווני לא אף אם היא עדיין ביד הישראל ומשני דאי מתשל מהדר לטבלי' ולא חזי לאכילה ופריך ולפרוש עליו ממק"א כו' אלא סומכוס סבר כרבנן דכ"ד שהוא משום שבות גזרו עליו בה"ש אם כן תהדר לטבליה לא חזי לתקוני ולפמ"ש אם כן היאך אמר סומכוס בחולין משמע דבתרומה בכל גווני לא הא משכחת לה אפילו בתרומה דמערבין כגון בתשלומי תרומ' דהם תרומ' לכ"ד ויכול לערב דאי בעי מתשל ואי מתשל תיכף חזי לאכילה ולא הדר לטבלי' והיאך סתם ואמר סומכוס בחולין הא בתרומה כה"ג יכול לערב דאי מתשל עלי' הוי חולין מתוקני' וא"כ אמאי אמר סומכוס בחולין ולא מפליג בין תרומ' לתרומה דתרומה כי האי יכול לערב ולכאורה צריך עיון גדול. אך לפמ"ש לעיל לפי גירסת המ"ל וכ"ה בת"כ דר"מ סבר דאין הפרש' מקדשתו רק הנתינה אם כן לר"מ קודם שנתן ליד כהן אינה קודש ולאחר שנתן ליד כהן דחל עליו קדושה שוב א"א למתשל דתרומה ביד כהן לית' בשאלה וידוע דסומכוס הוא תלמיד ר"מ אם כן ניחא דסומכוס סובר דבחולין אבל לא בתרומ' דבכה"ג בא ליד כהן ובשלא בא ליד כהן לא משכחת רק בתרומה שהפריש מטבל ל"ש אי בעי מתשל עלה דהדר לטבלי' וסבר דשבות גזרו עליו בה"ש כמבואר שם ובתשלומי תרומה לא משכחת דלאחר שבא לכהן לית' בשאלה וקודם שבא ליד כהן אין קדוש כלל. ובזה ניחא לי תשובת הרשב"א הובאה באו"ח סי' תרמ"ט שכתב דהמודר הנאה מלולב אינו יוצא בו ול"א הואיל ואי בעי מתשל עליו ה"ל כדידיה והביא ראיה מהמשנה דפ' לולב הגזול אתרוג של תרומה טמאה אינו יוצא בו משמע אפילו אם הוא ביד ישראל עדיין ואמאי אינו יוצא נימא הואיל ואי בעי מתשל עלה והקשה בשער אפרים הובאו ד' בשער המלך החו"מ פ"ז ה"ח מאי ראיה שאני התם דאי מתשל עלה הדר' לטבליה ע"ש והשעה"מ מביא ד' רשב"א עצמו שדחה ראייתו מכח זה ולדידי ראיית הרשב"א נכונה דכבר כ' דנראה דהלכה דהפרשתו מקדשתו אם כן אמאי מסתם סתים דתרומ' טמאה אינו יוצא הא בתרומה טמאה כה"ג כגון תשלומין למה לא יצא בו אם נימא הואיל ואי בעי מתשל כמסקנת הרשב"א. ובעזהשי"ת עוד יש לעורר שם בסוגיא ואני לעורר לב המעיין באתי. (וע"ש בפ' לולב הגזול דהש"ס לחד מ"ד לא יוכל לאוקמי המשנה כר"מ רק כרבנן דמע"ש ממון הדיוט הוא). וכן הראי' מפ' מפנין דווקא תרומה טהורה אבל תרומה טמאה אף בכה"ג בתשלומין דל"ש הדרא לטבליה מכל מקום אין מטלטלין אע"כ דמחמת אי בעי מתשל עלי' לא מתירין בטלטול ואע"ג דסתם משנה ר"מ הוא ולר"מ אין ראיה מכל מקום לא ניחא לאוקמי הך סתמא כר"מ כיון דבש"ס דילן ביבמות וש"מ כמ"ש לעיל סוברים דהפרשתו מקדשתו וא"כ אמאי לא יטלטל תרומה טמאה בכה"ג אע"כ צ"ל כסברת הרשב"א כנ"ל נכון בעזה"י.