מנחת חינוך · סימן רפ״א, ב׳

ועוד אעורר קצת בענין זה אף שהוא אריכות גדול מכל מקום להעיר לב המעיין באתי דלכאורה נראה דתרומה דינו כל איסורי' שבתורה דאינו חייב עליהם שלא כדר"א דכתיב בי' אכילה וע' תוס' פסחים פכ"ש כ' דמעילה ילפינן חטא מתרומה אם כן במעילה ג"כ אינו חייב שלא כדר"א כמו תרומה ולפי זה צ"ע דמבואר במס' יומא ד"פ ע"ב דזר שאכל אכיל' גסה אינו משלם את החומש דכי יאכל פרט למזיק וכן אח"ז מימרא דר"י זר שכוסס שעורים של תרומה אינו משלם את החומש דכי יאכל פרט למזיק ואם תרומה דינו ככל איסורים שבתורה דא"ח שלכד"א אמאי אצטריך לאשמועינן הנך אמוראי הא זה נכלל בכלל איסורים שבתור' שכתוב בהן אכילה דמבואר בפסחים ר"י עצמו דא"ח על שלכד"א ועוד ל"ל זה הלשון פרט למזיק נימא דכתיב בי' יאכל וא"ח על שלכד"א ע"ש ברש"י ועוד אמאי לא אשמועינן לענין מזיד שאכל תרומה בכה"ג אכילה גסה או כסס שעורים של תרומה א"ח מב"ש ולא מלקות וכן הר"מ בפ"ו שכ' דין אוכל תרומה במזיד לא כ' דוקא כדר"א דסמך אמ"ש בהמ"א פי"ד ה"י שכתב דכל האוכלים האסורים א"ח אלא כדר"א חוץ מבב"ח וכ"ה וכאן בפ"י גבי שוגג כ' דינים אלו המבוארים ביומא והילפותא דכי יאכל פרט למזיק עצמו ולא סמך על שהוא שלכ"א ומבואר שם במ"א. ע"כ אפ"ל כמ"ש השאג"א סי' ע"ו ע"ש שדעתו דהאוכל ביוה"כ חייב אף שלכד"א דכיון דלא כתיב לא תאכל רק לא תעונה ולא לשון אכילה חייב אף שלכד"א ולא פטרינן ביה"כ רק אכילה גסה מטעם פרט למזיק אבל שלכד"א חייב אם כן לדידי' אף היכי דחייב שלכד"א מכל מקום מזיק עצמו גרע אם כן ה"נ בתרומה דחזינן דהש"ס ממעט פרט למזיק אם כן דוקא מזיק פטור אבל שלכד"א חייב רק מזיק גרע וצריך מיעוט וממעטינן מכי יאכל אף דכתב לשון אכילה מכל מקום אפ"ל דוקא היכי דכתיב בלשון לאו לא תאכל אמעיט שלכד"א אבל היכי שלא כתיב בלשון לאו לא אמעיט שלכד"א כמו שנסתפק המ"ל פ"ד מהיסוה"ת אי מ"ע כגון מצה וכדומה אף דכתיב בלשון אכילה כגון בערב תאכלו מצות מכל מקום אפשר דיוצאין אף שלכד"א ולא אמעט שלכד"א רק היכי דכתיב בלשון מניעה דהיינו ל"ת אבל לא בעשה ובשער המלך פ"א מהמ"א הביא ראיה דבמ"ע יוצאין אף שלכד"א אם כן ה"נ דכתיב ואיש כי יאכל קודש ואינו אפילו לשון ציווי רק דין מצוה אם כן אפשר דלא אמעט כלל שלא כדר"א אם כן חייב חומש אף שלכד"א רק דהש"ס ממעט דידעו דלשון אכילה בכ"מ ממעט מזיק אם כן רק מזיק פטור דגרע טובא אבל שלכד"א חייב כמ"ש הש"א לענין יה"כ וכ"ז בשוגג אבל במזיד דכתיב וזר לא יאכל בודאי א"ח מלקות על שלכד"א כמו כל האיסורים ע"כ לא נקטו הני אמוראים ביומא מזיד דא"צ למעט מטעם מזיק רק דבלאו הכי הוי שלכד"א רק השמיענו דבשוגג אף דחייב על שלכד"א מכל מקום באכילה גסה או שעורים פטור מזיק ונכונים ג"כ דברי הר"מ שמביא זה לענין שוגג ולא לענין מזיד. אך דהתו"ס בפסחים שם עומדים לנגדי שכתבו על מעילה א"ח על שלכד"א דילפינן מתרומה נראה דגבי תרומה א"ח שלכד"א וא"ל דילפינן מתרומה במזיד ז"א דבמעילה די"ט מבואר ג"ש דחטא חטא ומבואר שם דאקשי' לתרומ' בשוגג לענין כי יאכל פרט למזיק ובפרט אי ילפינן ג"ש הו"ל לילף לחומרא שיהא חייב על שלכד"א דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן מכל מקום אף שהתוס' נ"ל דס"ל דא"ח על תרומה בשוגג שלכד"א מכל מקום דעת הר"מ נראה כאשר כתבתי וכ"מ בש"ס יומא שהבאתי וצריכין אנו ליישב דהתו"ס ובפרט שבלאו הכי עמדו עליהם האחרונים בש"א ובשער המלך היסה"ת. ובפרט כי שערי תי' לא ננעלו אחרי העיון ע"כ נ"ל בעזה"י דדברים אלו ראוין לאמרם ולעורר עליהם ויש לפלפל בזה בכ"מ בש"ס בסוגיא דאוכל תרומת חמץ ובכתובות. אך איני לומד כעת בעיון ע"ש ודו"ק. ולפמ"ש נדחו ד' השעה"מ דלעיל וכן ד' הפר"ד שכתב דמכאן יצא להר"מ דבמזיד חייב הזר על תרומה טמאה מב"ש כיון דאשכחן במשנה דחייב חומש על תרומה טמאה ובשבת מבואר דחומש במקום קרבן קאי ומבואר שם דשבועת ביטוי חידוש הוא דחייבים על שגגתו קרבן אף דמזיד א"ע רק בלאו אם כן כיון דחזינן דעל תרומה טמאה חייבין חומש ע"כ דחייב מיתה במזיד דאי לא הוי ח"מ במזיד לא הוי מחייב חומש בשוגג דבמקום קרבן קאי ולפמ"ש אין זה תלוי בזה דהא מחייב על שוגג דתרומה אף שלכד"א חומש ובמזיד אינו חייב מיתה על שלכד"א ויבואר לקמן אי"ה וע"ל במצוה הקודמת ושמח לבי בעזהשי"ת שאחר כתבי מצאתי בצל"ח ברכות ל"ח כ' דלהר"מ חייב קו"ח בתרומה אף שלכד"א ג"כ עפ"י ד' המ"ל ותלי"ת שכיוונתי לדעתו הרמה. ואם נאמר כדעת התוס' דפטור על שלכד"א אפ"ל לדעת הש"א דאם אכל ביה"כ דמבואר בר"מ דחייב קו"ח אם אכל ביה"כ אף שלכד"א מכל מקום חייב כיון דלענין יה"כ נחשב אכילה נחשב נמי אכילה לענין תרומה. אך באמת ל"ד בשוגג ה"ה במזיד ובכל איסורים שבתורה אם אכל ביה"כ שלכד"א חייב כיון דלענין יה"כ נחשב אכילה, נחשב אכילה לענין זה גם כן וכסברא זו מבואר בשער המלך פ"ח מהמ"א לענין גה"נ והארכתי במק"א. עוד אעורר לפמ"ש הר"מ פ"ה מה' תרומות דמופלא הסמוך לאיש תרומתו תרומה דמופלא הסל"א מדאורייתא וכ"פ בה' נדרים ובה' נזירות והנה בש"ס דנדה מבואר דוקא לדין שבועה ולאיסור בל יחל מופלא שוה לגדול יכול יהי' חייב על הקדשו קרבן ת"ל זה הדבר אם כן מבואר שם דא"ח קרבן על הקדשו דממעטינן מקרא אם כן לפי המבואר במס' שבת שהבאנו לעיל דחומש במקום קרבן קאי אם כן אפ"ל נהי דחייבין על תרומתו מב"ש ומלקות מכל מקום בשוגג א"ח על תרומתו חומש או אפשר דלענין זה אינו נחשב לקרבן וחייבין חומש על תרומת מופלא הסל"א. הן אמת שדין זה שא"ח קרבן על הקדש מופל' הסל"א אינו מובא בר"מ בשום מקום ועבמ"ל פי"א מה' נדרים ה"ה ואין כאן מקומו ואי"ה במקומו יבואר.