מנחת חינוך · סימן ר״פ, ח׳

והנה טומטום ואנדרוגינוס שנשאו נשים והם כהנים מבואר בר"מ פ"ז הי"ד דנשותיהם אין אוכלין בתרומה מפני שהם ספק איש או אשה וכתב הכסף משנה דמבואר בש"ס דיבמות דטומטום נשיו אוכלין ופריך בגמרא נשים לטומטום מנ"ל ומתרץ אביי כשביציו מבחוץ ורבא מתרץ מאי נשים אמו וידוע דהלכה כרב' ע"כ לא חילק הר"מ בין ביציו מבחוץ ניכרין או לא עכ"ל הכסף משנה וכ' עליו המ"ל שדעת הכסף משנה דאע"פ שביציו מבחוץ ניכרין מכל מקום אינו מאכיל אשתו לא ידעתי טעם לזה כיון דהוא זכר ודאי ואשתו הוי א"א גמורה וחייבין מיתה עליה אם כן למה אינו מאכיל ורבא לא פליג בהא על אביי רק דדחיקא ליה מלתא לאוקמי כשביציו מבחוץ ועוד מאי אשמועינן הברייתא פשיטא דזהו זכר גמור ע"כ אוקי רבא באוקמתא אחריתא אבל לדינא לא פליג רבא דאם ביציו מבחוץ הוי זכר גמור. עוד כתב דכוונת הכסף משנה עפ"י קושית התוס' שם. ולי צ"ע גם ע"ד הכסף משנה נהי דכאן מתורץ זה דאינו מחלק מכל מקום כ"פ כ' הר"מ דין טומטום אין מספר ע' בה"א לענין קדושין ולא חילק ג"כ בין ביציו מבחוץ ולד' המ"ל בתי' השני ניחא דאפשר דשם הוא פשוט דהוי כזכר אבל כאן אפילו ביציו מבחוץ אינו מאכיל אבל קושית הכסף משנה בפשיטות אינו מובן דלא אשתמיט בשום דוכתא לרבינו הר"מ לאשמועינן זה דביציו מבחוץ הוי זכר גמור ובחגיגה אמרינן לענין ראיה וחגיגה דזכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס דפטורים מן הראיה ומקשה הש"ס בשלמא אנדרוגינוס אצטריך למעוטי דסד"א כיון דאית לי' זכרות לחייב אלא טומטום ספיקא הוא אצטריך קרא למעוטי ספיקא ואוקמי' אביי כשביציו מבחוץ ומכל מקום מיעטה התורה. ובר"מ פ"ב מהלכות חגיגה כתב דטומטום ואנדרוגינוס פטורים מפני שהן ס' אשה ותמה הלחם משנה דמבואר בש"ס דלא מה"ט אלא אפילו כשביציו מבחוץ דהוי ודאי זכר מכל מקום פטורים מפני גזירת הכתוב ולמה לא הביא הר"מ אפילו כשביציו מבחוץ פטור וכן תמה בש"א ה' ר"ה. ולולא דמסתפינא מחבראי וכ"ש מרבותי ומסתפינא דלא לחייכי עלי בי מדרשא נ"ל דד"ז שהוא פשוט אצל המ"ל דביציו מבחוץ הוי זכר גמור לכל ענינים שבתורה ואני מסופק טובא ולע"ד נוכל לומר דהר"מ לא השמיע דין זה כי סברתו דאביי ס"ל כן ורבא פליג עליו כדברי הכסף משנה וגם שם בחגיגה אביי מתרץ לה וכיון דרבא פליג וס"ל דאפילו ביציו מבחוץ הוי ספק ע"כ לא הביא הר"מ שום פעם כשביציו מבחוץ יהי' זכר ודאי ומה דפשיטא לי' להמ"ל שחייבים מיתה על אשתו לא נ"ל כן כמו שאבאר בעזה"י. הנה בבכורות בסוגי' דטומטום ואנדרוגינוס דמ"ב ע"ב מבואר דטומטום בהמה אף דמטיל מים במקום נקבות חיישינן שמא נהפך זכרותו לנקבותו ופריך הש"ס דזה דוקא לר"מ דחייש למיעוט ומתרץ דזה אפילו לכ"ע כיון דאשתני אשתני ושם יש פלוגתא אי אמרינן כיון דאשתני אשתני ח"א דלא אמרינן כיון דאשתני אשתני והנה הסברא כיון דאשתני אשתני אף דבכ"מ לא חיישינן למיעוט מכל מקום כיון דחזינן דיצא מכלל הרוב ואשתני ע"כ חיישינן אף למיעוט כי חזינן דאינו מן הרוב ע"ש בסוגיא והיא כסברת התבואת שור סי' כ"ט לענין מים בראש כיון דבהמה זו יצאה מכלל הרוב דרוב בהמות אין להם מים בראש אם כן חיישינן למיעוט טריפות וכן ראיתי לא' מחכמי הדור להגאון מוה' זלמן מרגליות בספרו זה ימים כבירים שכתב שיצא להתב"ש מש"ס הנ"ל וע"ש בגמרא דבטומטום חיישינן אף שנקרע ונמצא זכר שמא סריס הוא אף דסריס הוא מיעוט חיישינן כיון דאשתני. וא"כ אני אומר כיון דטומטום הוא אטום עיין ר"מ פ"ב מהלכות אישות אם כן כשם שאנו מסופקין שמא הוא זכר או נקבה כ"כ מספקינן לי' אולי יש לו זכרות ונקבות והוי אנדרוגינוס אף דבכ"מ ל"ח למיעוט' כאן כיון דאשתני אשתני אם כן בכל טומטום אף שביציו מבחוץ נהי דיצא מכלל ספק נקבות ודאי מכל מקום עדיין הוא ספק זכר גמור דדלמא הוא אנדרוגינוס ויש לו זכרות ונקבות ג"כ והוא אנדרוגינוס אם כן ניחא בכ"מ דטומטום הוא ס' זכר והוא גם כן ספק אנדרוגינוס מכל מקום אינו נ"מ דגם אנדרוגינוס הוא ספק זכר או נקבה וא"כ בכ"מ הוי טומטום ס' זכר דאף אם הוא אנדרוגינוס הא אנדרוגינוס הוא ג"כ ס' זכר או נקבה וכ"ז בטומטום שאין ביציו מבחוץ אבל כשביציו מבחוץ נהי דיצא מכלל ס' נקבה לחוד מכל מקום אינו זכר ודאי דלמא הוא ספק נקבה שהוא אנדרוגינוס דכיון דאשתני חיישי' למעוטי וה"ל ספק השקול ואביי דסובר כשביציו מבחוץ הוי זכר גמור הוא ס"ל כהאי תנא שם דל"א כיון דאשתני אם כן ל"ח שמא הוא אנדרוגינוס ורבא פליג ע"ז מה"ט כיון דאשתני והלכ' כרבא ע"כ בכ"מ וכן לענין חיוב אשת איש לא הביא הר"מ דביציו מבחוץ הוי קדושי ודאי דבאמת אינם קדושי ודאי דחיישינן שמא הוא אנדרוגינוס אם כן אין אנו יכולין לחייבו מיתה על אשתו וכן לענין תרומה אינו מאכיל אף כשביציו מבחוץ דלמא הוא אנדרוגינוס ע"כ בה' חגיגה לא הביא הר"מ דביציו מבחוץ פטור דלדידיה אין חילוק כלל דאף כשביציו מבחוץ הוי ספק אנדרוגינוס והוי ספק איש או אשה והוא פטור מחמת הספק והא דאצטריך קרא למעוטי כיון דבכל גוונא הוי ספק עיין בלחם משנה פ"ב מה"א שתי' זה ועיין בש"א מ"ש בזה. ע"כ נ"ל ברור דאף כשביציו מבחוץ הוי ספק שמא הוא אנדרוגינוס והדר הו"ל ס' איש ס' אשה. והיוצא מדברינו דביציו מבחוץ מוציא לנו מידי ספק נקבה ודאית כי נקבה גמורה בודאי אינה כי ביציו מבחוץ אבל מכל מקום הוא ס' זכר ס' אנדרוגינוס וא"כ אף כשביציו מבחוץ אין נהרגין על אשתו וכן לענין שאר דינים וא"ל דהוי ס"ס ס' זכר את"ל לאו זכר אלא אנדרוגינוס ואנדרוגינוס ג"כ ס' זכר הוא אם כן ליהוי כזכר לכ"ד ז"א דהכל הוא ס' א' ושם אונס חד הוא ואף דלשיטת הרב המגיד בהא"ב דעתו בדעת הרמב"ם דכה"ג הוי ס"ס ועיין בסד"ט על נדה אינו מוכרח אם כן הוא דעת הרמב"ם ואין כאן מקומו ודברים אלו נראים נכונים בעזה"י אך לא הבאתי' בכור הבחינה כי נוגעים לכמה שיטות בש"ס ותן לחכם. והנה עבדיהם של טומטום ואנדרוגינוס אוכלים ממ"נ דאף אם הם נשים מכל מקום אוכלים העבדים וע"ש בר"מ מבואר דחשו"ק אם קנו עבדים אין אוכלים בתרומה רק אם קנה אפוטרופס וז"פ כיון דאין להם קנין מן התורה אך זה דוקא בקנו שאין נתינתו בכסף כלום ע"כ לא קנו מן התורה אבל נתנו להם במתנה לשיטת הרב המגיד פכ"ט מה' מכירה דמתנה בדעת אחרת מקנה להם קנה מן התורה אם כן ודאי אוכלין בתרומה אך בקנין דעת הרב המגיד בדעת הר"מ דלא מהני בדעת אחרת כיון דאין נתינתן כלום וגם יש חילוק בד"א מקנה בין קטן וחרש לשוטה עיין ח"מ סי' רמ"ג ויש הרבה שיטות ע' באחרונים שם הכלל אם יש קנין דאורייתא ודאי אוכלין רק בקנין דרבנן אין אוכלים ויש שיטות דאף בקנין דרבנן הוי כקנין דאורייתא דהפקר ב"ד הפקר ואי"ה לקמן יבואר קצת מזה. ומש"ל דחרשת אינה אוכלת בתרומה אם היא בת ישראל דוקא משום בעלה אינה אוכלת אבל אם יש לה בן מכהן ודאי אוכלת עיין דינים אלו בר"מ פ"ח מהלכות הנ"ל.