מנחת חינוך · סימן ר״פ, ג׳

ועבד כהן שאוכל בתרומה אם יש חלק אפילו א' ממאה לזר או לכהן שאינו מאכיל אינו אוכל (עיין בהשמטות) והוא מבואר בר"מ פ"ז הי"ז והכסף משנה כ' שהוא בת"כ ובפ"י לגיטין ד' מ"ב כ' שהוא ג"כ משנה מפורשת יבמות פ' אלמנה לכה"ג בת ישראל כו' לא יאכלו עבדים משום חלקו של עובר וער"מ פ"ח הביא דינים אלו ובפ"י בעצמו כתב שאפשר אין ראיה מהסוגיא דיבמות דאפשר דמיירי דיש הרבה עבדים אם כן מדין ברירה אתינא עלה דאפשר יגיע העבד לחלקו של עובר. אך כ' דהסוגיא לא משמע כן ומכ"ש שמבואר להדיא בת"כ דעבד השותפין אינו אוכל ע"ש. ועיינתי בת"כ פרשה ה' ה"ג אינו מבואר זה בפי' אלא בלשון הזה אוציא ע"ע כו' ולא אוציא של שותפין ת"ל כספו פרט לח"ע וחב"ח אם כן נוכל לומר דוקא ח"ע וחב"ח אבל של שותפים אפשר דאוכל. והק"א כ' שם דכוונת הת"כ השותפים היינו ח"ע דהוא בעצמו שותפות עם האדון והחילוק יבואר אח"ז. אך באמת שם היה לו להביא הפי' שמבואר בפירוש דח"ע וחב"ח אינו אוכל ויבואר לקמן אי"ה. והנה רש"י נדה דמ"ד ד"ה ויש לו כתב בפי' כדברי הפ"י שכתב שפוסל מן התרומה שאין אנו יודעין לברור איזה יגיע לחלקו ע"ש אבל בעבד א' בשותפות יש לי ספק כמו שאבאר דהנה בנדרים פ' השותפין מבואר דשותפין שנדרו הנאה זה מזה הלכה כראב"י דיכולין כ"א לכנוס לחצר השותפין שאין בה דין חלוקה ובר"נ האריך ותוכן סברתו דראב"י סובר דבאין בדבר השותפות דין חלוקה כ"א מהשותפין בשעה שמשתמש בשלו הוא משתמש ויש לו קנין הגוף בכולו ואח"ז כשהשני משתמש יש לו ג"כ קה"ג בכולו והוי כאומר נכסי לך ואחריך לפלוני ע"ש ובקצה"ח סי' קמ"א החזיק בסברא זו וגם בסי' רס"א מביא ג"כ דנכסי לך ואחריך לפלוני יש לו קה"ג ויי"ח באתרוג ביום א' אך בח"ע וחב"ח הקשה הש"ס פ' השולח דיום של רבו ישא שפחה וביום של עצמו ישא ב"ח ותי' דבאיסורא לא קמיירי ע"ש ברש"י דאין האיסור נחלק היינו דשם ל"ש לומר דביום ש"ע הוא כולו לעצמו וביום של רבו כולו לרבו כיון דביום של רבו הוא ב"ח ולא מצינו משוחרר חוזר ומשתעבד כמבואר בירושלמי ע"ש בס' הנ"ל. אם כן לפי ד' הר"ן הללו אם כן אפילו אם זר יש לו שותפות מכל מקום ביום של הכהן יש להכהן על כל העבד קה"ג ותרומה תלוי בקה"ג אם כן למה לא יאכל תרומה אף דביום של ישראל אסור היינו משום דאז יש לישראל קה"ג ולענין תרומה בודאי עבד אם נמכר כ"פ לכהן ולישראל אם הוא של כהן אוכל בתרומה ואם הוא של ישראל אינו אוכל ואם חזר ונמכר לכהן אוכל וא"כ אמאי לא יאכל באם יש לזר שותפות בו וה"ה אם נתן עבד לכהן וא"ל ואחריך לפ' כיון דהמקבלים [יש] לו קה"ג בודאי אוכל ולמה לא יאכל כאן ומדברי הת"כ אין ראיה שכבר כ' דהת"כ מיירי בח"ע וחב"ח דשם ל"ש קה"ג על חלק ב"ח דאין משוחרר חוזר ומשתעבד אבל בשותפים אמאי לא יאכל ומהגמ' ג"כ אין ראיה דשם מיירי בהרבה עבדים ואולי יגיע לחלק הזר ובפרט ביש דין חלוקה אף ראב"י מודה דאסורים לכנוס דאין לו קה"ג על כולו ביש לו דין חלוקה ע"ש בר"נ אבל אם יש להם עבד א' למה לא יאכל אך כיון שהר"מ פסק כן בודאי מצא באיזה מקום דין זה וצ"ע. ויש לי עוד הרהורי דברים ואין כאן מקומו. ולענין ח"ע וחב"ח דעת התוס' בגיטין דמ"ב דזהו האבעיא בש"ס אם מעוכב ג"ש אוכל בתרומה ולא אפשיטא וברש"ל תמה ע"ז היאך יאכל כיון שהוא חב"ח ובמהרש"א ישב זאת ועפ"י הקשה כמו שמבואר בת"כ דשותפות הזר אינו אוכל ה"ה ח"ע וחב"ח אינו אוכל. וכבר כ' דשותפות הזר אינו מבואר בהדיא אך בברייתא דת"כ מבואר זה בהדיא דח"ע וחב"ח אינו אוכל ותימה על הפ"י שלא הביא זה והיא בהך ברייתא שהביא הוא.