מנחת חינוך · סימן ר״פ, ד׳

והנה בלאו הזה דזר נכלל ג"כ בת כהן הנשאת לישראל מכל מקום כיון דהיא אשת ישראל היא כזרה וכ"ה בלשון הר"מ פ"ו ה"ה הזר כו' וכהנת אשת הזר הרי היא כזרה שנא' וכל זר בין הוא בין אשתו עכ"ל ודע דלא יליף כדמוכח לכאורה בלשון הר"מ דממלת כל דרשינן זה אלא הוא מקרא בפ"ע ע' יבמות ס"ח תרי וכל זר כתיבי חד לגופיה וחד לבת כהן שנשאת לישראל וממלת כל דרשינן שם דזרות אמרתי לך ולא אנינות וכוונת הר"ם ג"כ כן. והנה מלשון הר"מ נראה דג"כ חייבת מב"ש כזר גמור וכ"נ מלשון הרהמ"ח מצוה רפ"ג שכתב כי אשת הזר נחשבת כזר הרי היא כא' מצלעותיו כו' אך סוף דבריו שם קצ"ע שכתב עברה הכהנת כו' וכן אם אכלה תחת בעלה ישראל כו' חייבת מלקות ולא כ' מב"ש וכן כלל אותה בלאו דחללה שם ואין חייב אלא מלקות כמבואר בר"מ פי"ט מסנהדרין ויבואר לקמן אי"ה באריכות. ומצאתי בס' פר"ד בדרך מצותיך העמיס כן בלשון הר"מ שסובר דכהנת אשת הזר חייבת מיתה כזר ע"ש בד"ה ודין זה שכתב הר"מ כו' וע"ש בסד"ה ודע כ' דמסתפק בדבר כמו דפסקינן דכהנת אשת הזר אינה חייבת חומש אם אכלה בשוגג וכ"פ הר"מ פ"י הי"ב ממשנה דתרומות דזר מעיקרא בעינן אם כן חזינן אף דמרבינן וכל זר דהוי כזרה מכל מקום לענין חומש לא מרבינן אם כן לענין מיתה בי"ש ג"כ לא מרבינן ע"ש. ונראה דזהו דעת הרהמ"ח דאינה במב"ש רק במלקות ומדברי הר"מ ג"כ אין הכרע. והנה מבואר בש"ס דיבמות ובר"מ פ"ח דאם בת כהן נתאלמנה או נתגרשה מבעלה ישראל אם יש לה זרע מבעלה ישראל או אפילו עובר אינה אוכלת בתרומה ומקרא מלא הוא ובת כהן כי תהיה אלמנה כו' וזרע אין לה ושבה כו' מכל מקום נ"ל דאם אכלה אפשר דאין בה חיוב מיתה ולא מלקות כיון דנתאלמנה או נתגרשה לאו בכלל זרה היא רק הוא לאו הבא מכלל עשה אם אין לה זרע ושבה אל בית אביה הא אם יש לה אינה שבה כמבואר ביבמות דס"ח דמקרא זה הוא לאו הבמכ"ע ע"ש אבל לאו בכלל זרה היא אם נתאלמנה ויש לה זרע או יש לה זרע בזנות מישראל דג"כ אינה אוכלת נראה דהיא עוברת רק בעשה. ואפ"ל כיון דלהר"מ והרהמ"ח וכ"נ מהש"ס דהיא בכלל זרה אם כן התורה התירה דאם אין לה בנים תחזור להכשירה וביש לה בנים אסורה אם כן הדרי' לאיסורא קמא עיין בסוגיא דטעם כעיקר ובמס' ביצה גבי השוחט עולת נדבה וכ"נ מהמ"ל בס' פר"ד בענינים אלו ע"ש בדרך מצותיך אם כן כיון דנכלל בלאו וכל זר אם כן הדרא לאיסורא קמא ע"ש. אבל אם עיברה בזנות מישראל דג"כ אינה אוכלת כמבואר בש"ס ור"מ וזו ודאי לאו בכלל זרה היא דאונס ומפותה אינם פוסלים כמבואר שם רק מטעם הולד מהאי קרא ושבה כו' נ"פ דאינה עוברת רק בעשה ואינה חייבת מלקות ומכ"ש מיתה בי"ש ובשוגג בלאו הכי אינה מחויבת חומש כמבואר לקמן בעזהשי"ת כי לאו זרה מעיקרא הוא אפילו תחת בעלה ישראל כנלע"ד ברור בעזה"י. וכן אם בת כהן היא שומרת יבם לישראל דג"כ אינה חוזרת לבית אביה ואינה אוכלת בתרומה כמבואר בש"ס ור"מ והוא ג"כ מהאי קרא ושבה כו' נראה ג"כ אי אמרינן אהדרי' לאיסורא קמא חייבת כדלעיל ומכל מקום מצד הסברא נראה כאן ולעיל דל"ש אהדרי' לאיסורא קמא כיון דנתאלמנה ל"ש לאכללי' בכלל זר וכיון דלאו בכלל אחת מצלעותיו היא אם כן אפשר דל"ש אהדרי' לאיסור' קמא כסבר' הרב פר"ד גבי חללה וצ"ע ולעורר לב המעיין באתי: