מנחת חינוך · סימן ר״פ, ב׳

שעבד כהן שברח כו'. כ"ה בר"מ מהש"ס והרהמ"ח אינו מביא דין אם העבד אינו עובד לרבו כגון שהפקירו או כמה ענינים המבוארים בה' עבדים שאינו רק מעוכב ג"ש אם אוכל בתרומה או לאו כיון דאינו עובד לא מיקרי קנין כספו והיא אבעיא בש"ס גיטין דמ"ב אי מעוכב ג"ש אוכל בתרומה ושם היא אבעיא דלא אפשיטא ע"כ אסור לאכול תרומה רק דאין לוקין והובא דין זה בר"מ פ"ט מה' הנ"ל ה"ה ועיין בכריתות שם מביא הש"ס ברייתא הכותב נכסיו לאחרים והיה בהם עבדים ואמר הלה אי אפשי בהם אי היה רבו שני כהן אוכל העבד בתרומה ורשב"ג סובר דחוזרים המתנות ליורשים וע"ש בסוגי' דטעם הת"ק אף דלר"ל כיון דאמר אי אפשי העבדים הם הפקר מכל מקום ס"ל לת"ק דאוכלים כיון דמעוכב ג"ש אוכל בתרומה ורשב"ג סובר דהם שייכים לרבם ראשון ע"כ אינם אוכלים וברייתא זו מיירי בשתק ולבסוף צווח ע"ש והובא ברייתא זו ג"כ בחולין ל"ח וב"ב והר"מ פ"ד מה' זכיה ומתנה פסק בפלוגתא זו דת"ק ורשב"ג דהוא ס' הלכה כמאן אי הוכיח סופו על תחלתו ויש פוסקים כת"ק דל"א הוכיח סע"ת ופוסקים ג"כ כר"ל שם דאומר א"א בה היא הפקר אם כן אוכלים בתרומה ע' ברשב"ם ובחה"מ סי' רמ"ה ובתוס' גיטין שם כ' דאבעיא זו לא קאי לר"ל דלדידיה לת"ק מעוכב ג"ש אוכל בתרומה. עוד מחלקים שם התוס' דאבעיא זו קאי רק בח"ע וחב"ח אבל במעוכב ג"ש אוכל בתרומה. ובמהרש"ל שם תמה ע"ז וע"ש במהרש"א ובפ"י וכ"נ דעת התוס' כ"פ בהשולח דמעוכב ג"ש מותר בשפחה כמו שמותר בתרומה וע' תוס' חולין מביאין ג"כ הש"ס דכריתות דלת"ק מעוכב ג"ש אוכל בתרומה והר"מ בפ' הנ"ל ה"ו מביא גם כן דין דברייתא ופסק דהוא ספק אם הוכיח סע"ת והם ברשות ראשון או לא הוכיח כו' וחזר בו ע"כ לא יאכלו בין שהיה רבו השני כהן או רבו הראשון כהן ואזיל לשיטתו בה' זכיה ומתנה דמספקא ליה הלכה כמאן ע"ש והכסף משנה בה"ה גבי מעוכב ג"ש כתב דהר"מ פסק דהוא ס' מחמת האבעיא בגיטין. ועוד מבואר בסמוך וכאן כ' דת"ק סובר דמעוכב ג"ש אוכל בתרומה ואפשר דרשב"ג פליג בהא ע"כ פסק הר"מ בסמוך דמעוכב ג"ש אינו אוכל ע"ש ומרשים הברייתא זו בחולין. וראיתי להמ"ל שם ה"ו ד"ה הכותב כו' וז"ל בדברי מרן הגדילו התערובות דפלוגתא דת"ק ורשב"ג אין שם זכר למעוכב ג"ש דל"ש כלל והרב כ' דמעג"ש היא אבעיא. ועוד יבואר בסמוך וזה לא נתבאר כלל ועוד הוסיף כאן כיון דמספקא ליה ע"כ פסק לעיל לחומרא וכל אלו הדברים תמוהים הם מאוד עכ"ל המ"ל. ואני תמה שכותב כן על רבינו המשביר אשר דבריו ברורים ומבואר בכריתות בהדיא דת"ק דרשב"ג ע"כ סובר דמעוכב ג"ש אוכל בתרומה ומה זה שכתב כי בפלוגתא אין זכר למעג"ש והלא כן מפורש בש"ס והתוס' גיטין וחולין הביאו ג"כ מש"ס הנ"ל וכוונת הב"י כיון דלת"ק אוכל ואפשר דרשב"ג פליג עליו ע"כ פסק הר"מ לחומרא ואף שדבריו צע"ק דאפשר רשב"ג אינו חולק בדין זה רק סובר כיון דהוכיח סע"ת אם כן שייך לרבו ראשון ע"כ אינו אוכל בתרומה ע"ש אבל בגוף הדין דמעג"ש אוכל לא פליג מכל מקום הכסף משנה בעצמו כ' זה בדרך דוחק שכ' בלשון הזה ויש מקום לומר דרשב"ג פליג עליו בהא ע"כ אזלי' לחומרא כוונתו מבוארת כיון דאפשר דרשב"ג פליג ע"כ לא פסק כת"ק אבל המ"ל שהרחיק מן הדעת שאין ד"ז למעג"ש דבריו תמוהין ודברי רבינו המשביר ברורים. אך לא הרשים הש"ס דכריתות דשם מבואר זה להדיא. ובגוף הדין דמעוכב ג"ש כבר כ' דדעת התוס' נראה דמעוכב ג"ש אוכל בתרומה וכ"נ דעת הרשב"ם ב"ב דהלכתא כר"ל וכת"ק דכריתות ע"ש בסוגי' הנ"ל ותבין כי קצרתי מאוד. ולדעת הר"מ שסובר דמעג"ש אינו אוכל בתרומה צ"ע מ"ש בדין זה דהכותב נכסים לאחר כו' ושתק ולבסוף צווח דאסור לאכול בתרומה בין שרבו ראשון כהן והשני ישראל או הראשון ישראל והשני כהן והטעם דמספקא ליה אי שייך לרבו ראשון כרשב"ג או לרבו שני כחכמים ה"ל להר"מ לאשמועי' דאפילו שניהם המוכר והקונה הם כהנים מכל מקום אסור העבד לאכול בתרומה לפי שיטתו בה' זכיה ומתנה דהוא ס' הפקר דלדברי חכמים דזכה מכל מקום הוי הפקר כר"ל אם כן אסור לאכול בתרומה דלמא כחכמים דלא הוכיח סופו וזכה השני ומכל מקום הוי הפקר כיון דאמר איני רוצה וא"כ הוא הפקר ומעוכב ג"ש ע"כ אסור לאכול לפי שיטתו דעבד המופקר אסור לאכול בתרומה ה"ל לאשמועי' רבותא אפילו בשניהם כהנים ואפ"ל דבשניהם כהנים הוי ס"ס לקולא שמא ה' כרשב"ג אם כן הוא עבד של רבו ראשון ואוכל ואת"ל כרבנן והוא הפקר מרבו שני שמא עבד המופקר ומעג"ש אוכל בתרומה והו"ל ס"ס לקולא ומ"ש הר"מ בין שהיה ראשון כהן זה הוא ס' דלמא כרשב"ג ושייך לרבו ראשון ואוכל א"ד כרבנן דרבו שני זכה בו ואינו אוכל. ואח"ז כ' בין אם היה השני כהן זה פשוט יותר שאינו אוכל והוי ס"ס לחומרא דלמא כרשב"ג ושייך לרבו ראשון ואינו אוכל ואת"ל כרבנן דשייך לרבו שני מכל מקום הוי הפקר ומעוכב ג"ש וספק אם אוכל ובין תבין דרכו של הר"מ לכתוב הפשוט באחרונה כמ"ש הסמ"ע סי' ע"ב ס"ק ז' ועיין בהגהת מל"מ פ"ב כ' להיפך דדרך התנא למנקט הפשוט בראשונה ע"ש שמביא בקיאות ואולי דרך תנא לחוד ודרך הפוסקים לחוד. ולדעת הר"מ אם מעוכב ג"ש אכל תרומה בשוגג כיון דספק הוא א"צ לשלם קרן וחומש אך צריך להפריש משום כפרה ומוכרה לכהן כמבואר במ"ל פ"י מה' הנ"ל הי"ד לענין ספיקות.