מנחת חינוך · סימן ר״פ, י״ח

והנה במשנה פ"ח מבואר דהאשה שהיתה אוכלת בתרומה או עבד ובאו עדים שמת בעלה או שמכרו רבו לישראל או נשתחרר וכן כהן כו' ונודע שהוא בן גרושה כו' ר"י פוטר מחומש וע"ש ברע"ב והוא ביבמות דל"ד ופסחים פכ"צ דדוקא בתרומה בע"פ דזמן בהול אבל בלאו הכי חייבים חומש דטעה בדבר מצוה לר"י אם אין זמן בהול ע"ש. ולכאורה קשה למה יתחייבו כלל בחומש אפילו לאחר שנתוודע להם אם אכלו בשוגג למה יתחייבו חומש הא לאו זרים מעיקרא הם דהא אכלו תרומה בעודם תחת בעלים. ונ"פ דהתורה הקפידה על זר וזר גבי תרומה היינו שאינו זרע אהרן הכהן ומכל מקום גלי התורה דקנין כספו של כהן אוכל ג"כ מכל מקום הוי בכלל שם זר רק דהוא גזירת הכתוב דאוכל מטעם קנין כספו של כהן אם כן בב"כ הנשאת לישראל או לפסולים אין חייבים בחומש דצ"ל זר מעיקרא והנהו היו אוכלים בתרומה ולא היו זרים כי הם זרע אהרן אבל זרה או עבד דהם אוכלים מחמת הבעלים שלהם אפילו העבד הנולד אצל האדון או אשה שנתקדשה לכהן בעודה במעי אמה לשיטת הר"מ דמקודשת מכל מקום כיון דמת הבעל או האדון אף שאכלו בתרומה עתה הם זרים והוי ג"כ זרים מעיקרא כי אינם בני אהרן רק מטעם קנין כספו אבל שם בכריתות גבי מלך וכה"ג ניחא דקודם שנמשחו לאו זרים הם כי שם זר שאינו מלך וכה"ג אם כן קודם היו כל ישראל ראויים וגם הכהנים היו ראויים והראי' דנמשח להיות מלך וכה"ג אך עתה א"צ שמן המשחה הוי זר ע"כ אינו חייב לדברי חכמים כי לא הוי זר מעיקרא. ולכאורה מנ"ל זה אפשר באמת היינו טעמא דר"י דפוטר כיון דלאו זרים מעיקר' נינהו וכ"מ לכאורה מיבמות ופסחים דמקשה על ר"י דמחייב באין זמנו בהול מסיפא דמתניתין מנודע שהוא ב"ג וב"ח למה פוטר ר"י ומוקי לה מה"ט בע"פ דזמנו בהול ובפסחים מתרץ הש"ס עוד תי' דאכילת תרומה איקרי עבודה ואפילו חלל פטור דעבודתו כשרה מטעם ברך ה' חילו כו' אפילו חללים שבו ולמה לא מקשה מרישא מאשה שמת בעלה או נשתחרר העבד למה פוטר ר"י אף דטעה בדבר מצוה וע"ז ג"כ שייך התי' דע"פ ואדרבא קשה לתי' השני בגמ' מחמת דאיקרי עבודה וחלל כשר אם כן אכתי קשה למה פוטר ר"י ברישא דלא שייך זה ע"כ אפ"ל דמרישא באמת ל"ק כי זה טעמא דר"י כי לאו זרים מעיקרא אבל מסיפא דבגו"ח דלמפרע זר הוא מזה מקשה למה פוטר ר"י ומשני בע"פ עסקינן או מחמת דאיקרי עבודה וחלל כשר. אך אם טעמו של ר"י כן אם כן מ"ט דר"א דמחייב באשה שמת בעלה דתוכל לחזור להכשר תרומה דתנשא לכהן ובכה"ג אף ר"מ במשנה לעיל פוטר אף דהוי זרה לדעתו אף על פי שאינו זר מעיקרו מכל מקום כיון דתוכל לחזור להכשירו לא הוי זרה אם כן ר"א כמאן ס"ל דמחייב. ז"א אפשר דטעמא דר"א כסברא דילן דזה הוא בכלל זר דמעיקרא דתמיד הם זרים כמ"ש לעיל ובסברא זו פליגי ר"א ור"י והלכה כר"י אם כן אפשר באמת בת ישראל הנשואה לכהן ומת הבעל או עבד ונשתחרר יהיו פטורים מחומש כיון דאכלו כבר. אך באמת מל' הר"מ בפי' המשנה פ"ח ולשון הרע"ב דבמשנה כייל אמרו מת בעלך ומכרו רבו וגם נודע שהוא בגו"ח ובכולם מבואר דר"י פוטר ופי' הר"מ והרע"ב דבע"פ מסקינן מבואר להדיא אם אינו ע"פ חייבים אף לר"י אף על פי דאכלו כבר. (וקצ"ע על הר"מ והרע"ב למה לא הביאו גם האוקימתא אחריתי דאיקרי עבודה הן אמת דהם רוצים ליתן טעם על כל דיני המשנה וברישא ליכא טעם זה ע"כ נתנו טעם הכולל ואפשר הר"מ לשיטתו בהב"מ פ"ו דחלל אף לאחר שנודע עבודתו כשרה אם כן מאי טעם המשנה שנקט ונודע שהוא ב"ג וב"ח הו"ל למנקט דכהן חלל אינו חייב חומש דעבודתו כשרה ע"כ לא פסק הר"מ כתי' זה דתרומה איקרי עבודה). אם כן אף בדין המשנה שאכל קודם שנודע יהא חייב ע"כ מוקי לה בע"פ וביבמות נמי אינו מבואר רק התי' הראשון נראה ג"כ דחילוק בין תרומה לעבודה. הן אמת שהר"מ בספרו היד פ"י הי"ב יש לו שיטה אחרת בפי' המשנה הזאת וז"ל האשה שאכלה תרומה ואמרו לה מת בעליך כו' וכן העבד כו' וכן כהן שנודע לו שהוא ב"ג וב"ח משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ואם היתה תרומת חמץ בע"פ פטור אף מן הקרן אם כן לדעתו מה דהש"ס מוקי לה בע"פ כדי לפטור אף מן הקרן אבל בחומש בכ"ע פטור. ולכאורה מאיזה טעם הוא. ואפ"ל כסברא הנ"ל דחומש לא מחייב מחמת שאינם כזרים כיון שאכלו בהיתר אך מ"ש ונמצא ב"ג וב"ח צ"ע אף דאכל בהיתר כיון שנקרא עבודה ועבודתו כשרה כתי' הש"ס מכל מקום לשיטתו בהב"מ לא יהי' חייב לשלם את החומש בשום פעם אף דנודע כי הוא סובר שם דעבודתו כשרה אף אחר שנודע וע"ש בכ"מ ודבריו צ"ע לפ"ד בסוף דבריו שכתב כיון דאכילת תרומה איקרי עבודה ורחמנא אכשרי' בדיעבד קודם שנודע וכבר עמד ע"ז השעה"מ הב"מ שם דהא הר"מ ז"ל מכשיר אף אחר שנודע ע"ש שפלפל באורך. אך לשיטת הר"מ צ"ע מאי מקשה הש"ס מהך הא אין זמנו בהול ופטור כיון דלדידי' בכ"ע א"ח חומש מחמת איזה טעם ועל הקרן למה לא יתחייב ועי"ש בכ"מ ואיני מבין ענינים אלו עדי יאיר עיני השי"ת. והנה כבר כתבתי לעיל דאם נתחלל התרומה כגון שאכל א' או סך דלשיטת התוס' אין חילוק בין נתחלל בהיתר כגון שאכלו כהן או סך בו כהן או נתחלל באיסור כגון שסך בו או אכלו זר מכל מקום נתחלל התרומה ואין הזר חייב עליה אח"כ. ויש שיטות דוקא נתחלל בהיתר אבל לא בנתחלל באיסור עיין לעיל באריכות ועיין בכריתות ד"ז ע"א תוס' עה"ג ד"ה מנין נראה קצת שטעם דאין הזר חייב לאחר חילול דהו"ל כמו שאחז"ל אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו ע"ש אם כן נראה דוקא אם נתחלל בהיתר דנעשה מצותו אבל אם נתחלל באיסור לא מיקרי נעש' מצותו וצ"ע. וער"מ שם דמשלם רק הקרן לחוד הוא מטעם גזל כמו כל גזלה וא"כ פמש"פ במזיד דינו לענין השבון כמו כל גזל פמש"פ וכבר ביארנו לעיל. ומבואר בר"מ פ"י מהש"ס דאם אכל תרומה שלא כדרך אכילתו א"ח בחומש וע' פי"א ה' כ"ו דאם גחין בפיו ואכל תרומה מן המחובר לקרקע בטלה דעתי' והוי שלכד"א וא"ח מיתה במזיד ולא חומש בשוגג והוא מהש"ס מנחות דף ע' וכבר כתבתי בח"ז דל"ד תרומה אלא ה"ה שאר איסורים כגון חדש או ערל' כיון דמבואר בש"ס דבטלה דעתו והוי שלכד"א אבל האיסורים שחייבים עליהם אף שלכד"א כגון כה"כ בודאי חייבים אף אם גחין ואכל כנלע"ד פשוט וברור בעזה"י.