מנחת חינוך · סימן ר״פ, י״ז

שנתחללו. יבואר אי"ה לקמן באיזה חילול חייב מב"ש ובאיזה חילול חייב מלקות לחוד ומ"ש הרהמ"ח חייב מב"ש בזר ואם התרו בו למלקות חייב מלקות כמבואר בר"מ וז"פ. והנה הרהמ"ח לא ביאר דין זר האוכל תרומה בשוגג ודינים אלו מבוארים בר"מ פ"י מהלכות הנ"ל ואכתוב בקיצור קצת דינים. זר האוכל תרומה או ת"מ או חלה או ביכורים בשוגג אפילו הזיד בלאו אם שגג במיתה חייב קו"ח ואינו חייב עד שיאכל או ישתה בכזית ואפילו אין ש"פ ואם אכל וחזר ואכל אם לא שהה בכא"פ מצטרף לכזית וכן אם שתה כזית חייב קרן וחומש ואם שתה וחזר ושתה לדעת הר"מ יותר משתיית רביעית אין מצטרף ולהראב"ד גם בשתיה דינו בכא"פ והדברים ארוכים ואין כאן מקומו. ותרומה וחביריו מצטרפין לכזית וא' תרומה טהורה וא' תרומה טמאה חייב קו"ח וגם הסך בשמן של תרומה חייב קו"ח וא' האוכל דבר שדרכו לאכול או השותה דבר שדרכו לשתות והסך דבר שדרכו לסוך חייב קו"ח ועמ"ש לעיל שיעור סיכה בכמה. וזה נ"ל פשוט דהסך עצמו דא"ח מיתה בסך אם הזיד שידע שהוא תרומה ואסורה בסיכה הוי מזיד גמור ואינו חייב חומש ואין סברא לומר אם שגג בשעת סיכה ולא ידע חיוב מיתה בתרומה באוכל ושותה יהי' נחשב שוגג זה אין סברא כלל כיון דע"ז אין חייב כלל מיתה ל"ש שגג במיתה ע"כ צ"ל שישגוג בגוף הדבר. והנה כ' לעיל דעת התוס' דסיכה אינו אלא מדרבנן ומה דדרשינן ולא יחללו לרבות הסך הוא אסמכתא והחומש אינו אלא מדרבנן אבל דעת הר"מ נראה דהוא אסור מן התורה וכ"נ דעת מהר"ם ב"ח בתוס' יה"כ. והנה לכאורה צ"ע לפ"ז דמבואר בפ' כ"ג בשבת רבא סובר מיתה במקום כרת קאי וחומש במקום קרבן ומבואר שם דשבוע' ביטוי חידוש דחייב קרבן במקום לאו וכבר הבאתי בשם השעה"מ דמכאן יצא להר"מ דאף על תרומה טמאה חייב הזר מיתה מדחזינן דחייב חומש כמבואר במשנה ואי לא הי' חייב מיתה לא הי' חייב בשוגג חומש דקאי במקום קרבן ע"ש ולפמ"ש דלדעת הר"מ סיכה אסורה מן התורה אבל אין בה חיוב מיתה ולא מלקות אם כן בשוגג היאך חייב חומש וחזינן דהתורה ריבתה לחייב חומש אף דליכא חיוב מיתה במזיד ובאמת ששם מבואר דשבועת ביטוי חידוש הוא ולקמן אי"ה נאריך בזה גם בדברי הפר"ד בדרך מצותיך. והנה האוכל בשוגג צריך לשלם הקו"ח חולין מתוקנים לא במעות והתשלומין נעשין תרומה לכ"ד והאוכל התשלומין אף אם אכל החומש חייב קו"ח כתרומה לכ"ד (ודעת הר"מ הח"י דאף אם אכל במזיד צריך לשלם חולין מתוקנים ולא מעות רק דאין התשלומין נעשין קודש ובמ"ל כתב שלא ידע מהיכן יצא לר"מ זה והראשונים ס"ל דרק בשוגג צריך לשלם חולין מתוקנים ע"ש) וכל המשלם קו"ח אם רצה הכהן למחול התשלומין א"י למחול ואם אכל ס' תרומה א"צ לשלם לכהן אבל צריך להפריש הקו"ח משום כפרה ומוכרו לכהן ע"ש במ"ל הי"ד ד"ה שתי קופות וד"ז דצריך להפריש משום כפרה הוא בתוס' יבמות דצ"ט וע"ש במ"ל ובהלכה א' מביא המ"ל בשם הת"כ פלוגתא ר"מ סובר דתיכף מעת הפרשה התשלומין לא נעשים תרומה רק משעת נתינה לכהן וראב"ש סובר דתיכף מעת הפרשה נעשים התשלומין תרומה ובר"מ אינו מבואר דין זה אימתי נעשים התשלומין תרומה ונראה דהלכה כראב"ש נגד ר"מ אם כן התשלומין נעשים תיכף תרומה וכ"נ מדהתו"ס שכתבנו דעיקר הכפרה הוא הפרשה אם כן תיכף נעשים קודש. וראיתי להר"ש פ"ו דתרומות הביא ברייתא זו בשם הירושלמי ג"כ ומבואר שם דרבי סובר דמתנתו מקדשתו ואין הפרשתו מקדשתו וראב"ש סובר דהפרשתו מקדשתו אם כן נראה דהלכה כר' מחבירו אם כן אין הפרשתו מקדשתו ואין הירושלמי ת"י ואפשר הוא ט"ס בר"ש. ומבואר במשנה דתרומות ור"מ שם דבת כהן הנשאת לישראל דדינה כזרה ואפילו נשאת לפסול שלא תחזור להכשר תרומה בשום פעם מכל מקום אם אכלה בשוגג אינה משלמת את החומש והוא במשנה ב' פ"ז דתרומות והובאה משנה זו בכריתות דף ו' ע"ב ומבואר שם דזר כתיב ובעינן זר מעיקרא ע"ש.