מנחת חינוך · סימן כ״ח, ג׳

גם לכאורה ק"ל על הר"מ דהוציא ד"ז מהש"ס הא התירוץ הראשון שלא כדרכה הוא סתמא דהש"ס וזה התי' דפיו"ר הוא בדרך ואבע"א ומנ"ל לפסוק כהאבע"א לחייבו מיתה עיין בס' תורת חסד כלל ט"ז האריך להביא כל השיטו' בענין זה. ואפשר לומר דסובר הר"מ דהנהו שני תי' לא פליגי לענין דינא רק זה מצייר כן והתי' השני מצייר כן ולענין דינא הכל מודים דב"כ וב"כ הב"ד חייבים. אך לפ"ז קשה על הר"מ פי"ד מה' שגגות ה"ב שמביא חיוב דהב"ד רק כמו התירוץ והאבע"א ולא תירוץ הראשון ע"ש ולמה לא מביא שניהם וגם בענין שבת שם וש"י כנגד יום צל"ע בדבריו ויבואר במקומו אי"ה. ושו"ר בטו"א במגל' הקשה כיון דהשתחואה אינו אלא בפיו"ר למה בע"ז מחייב בהוריות אפילו בלא פיו"ר כיון דכתיב לא תשתחוה. והנה רומיא דהש"ס שמקשה תירצתי לעיל הפשט בגמ' אך ד' הר"מ צ"ע ובכן ראיתי במשנ"ח ויש סדר למשנה כ' ג"כ דהר"מ יצא לו הדין מהש"ס דהוריות אך לא פלפלו מנ"ל להש"ס זה ולפמ"ש נכון אלא שדעת הר"מ והרהמ"ח צ"ע. והנה במש"ל למה אינו מביא הש"ס ראיה דהשתחואה בפיו"ר מקרא המוקדם גבי לוט דכתיב וישתחו אפים ארצה י"ל דמשם אין ראי' דאפשר השתחואה בלא פיו"ר ג"כ נקרא השתחואה אך דמעשה שהיה כך היה דלוט נפל בפיו"ר וגבי בלעם בפ' בלק כתיב ויקוד וישתחו לאפיו ולא כתיב ארצה אם כן הוי השתחואה בכ"ע אך לוט מלתא יתירתא עבד. אך מיעקב יש ראיה דבאמת יוסף אמר דחלם לו דהשמש וכו' משתחוי' לו ולא אמר ארצה. ועיין במפרשי' דהחלום היה שאביו ואמו משתחוים לו רק מפני הכבוד כינה הדבר בשם שמש וירח וכ"נ מהמד' מי גילה לו ששמי שמש אם כן למה כעס יעקב עליו ופי' החלום הבא נבוא להשתחות לך ארצה כיון דהוא אמר רק להשתחוות ולהשתחוות ארצה הוא הכנעה יותר גדולה מהשתחוואה בלא פיו"ר אם כן למה גער בו והוסיף על דברי יוסף שכוונתו הכנעה גדולה אע"כ מלת השתחואה בלה"ק הוא בפיור"ג וגער בו הבוא נבא וכו' ארצה דכן אמר יוסף כי ביאור מלת השתחוואה הוא כן ואין לך הכנעה יתירה מזה ע"כ גער בו היאך עולה בלבו שיהיו נכנעים הכנעה כזה ע"כ מביא הש"ס מקרא זה ועתו"ס שבועות שם ד"ה קידה וצל"ע בדבריהם ואין כאן מקומו: