מנחת חינוך · סימן רע״ה, ד׳

עוד חשב הר"מ פ"ח בין המומין מיוחדין באדם שומא שיש בה שער אפילו כ"ש ושאין בה שער כאיסר ודוקא אם עומדת בפנים אבל בשאר מקומות בגוף אין פוסלת אבל דעת הטור בסימן ל"ט באה"ע דשומא פוסלת בכ"מ בגוף וע"ש בר"מ פ"ז מה' אישות בכ"מ שתמה על הר"מ כאן וכן באה"ע סי' הנ"ל ומובא במ"ל כאן דמס"פ המדיר שם מבואר להדיא דשומא גדולה או שיש בה שער פוסלת בכהנים בכ"מ בגוף ע"ש. עוד חשב הר"מ והרהמ"ח בין המומין המיוחדים לאדם חרש ושוטה והוא מבואר במשנה שם דמ"ה ע"ב ופשוט דחרש שדיברו בו היינו שאינו שומע ואינו מדבר כמבואר בכ"מ בש"ס ור"מ פ"ב מהלכו' אישות אם כן חו"ש שעבדו אין פוסלים את העבודה כמ"ש דמומין המיוחדין באדם אין פוסלים את העבודה וד"ז צ"ע דחו"ש דאינם בני מצות ולא בני כוונה והוי כמתעסקין כמבואר בחולין גבי שחיטת קדשים די"ב כל הסוגיא יהיו כשרים לעבודה ולא חילק בין ד' עבודות דפוסל בהם שלא לשמה ובין שאר עבודות ד"ז צ"ע אצלי ויבואר במק"א אי"ה. והנה אבעיא בש"ס אי הנהו כהני שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן והיאך הם שלוחי דידן אם הם כשרים הלא לאו בני שליחות הם וכה"ג מקשה בס' פמ"א ויש לדחות אך ד"ז צ"ע אצלי אם עבודתם כשרה ואיזה עבודות כשרים ואיזו פסולים ויש לי הרהורי דברים בזה. עוד חשב הר"מ בעלי נגעים טהורים כגון הבוהק כו' ופשוט דגם נגעים טמאים ה"ל מום אלא אשמועינן אפילו נגעים טהורים וכ"נ מפירש"י במשנה שם שכת' דנגעי' טמאים לא אצטריך למתני דבלאו הכי הוי טמא וענוש כרת על הכניסה נראה מדבריו דהוי מום. ומכל מקום ד' רש"י צ"ע דנהי דיש בו כרת מכל מקום ה"ל למתני דנ"מ אם התרו בו משום מום גם כן לוקין ב' מלקיות ועוד יכול למנקט נגעים טמאים קודם שטימא אותו הכהן דאז הוא טהור דתלי' באמירת הכהן כמ"ש לעיל והוי מום מכל מקום מוכח מד' רש"י דנגעים טמאים נמי הוי מום ואפשר הוא כ"ש. ואני מסתפק אם נגעים הוי מום אפילו בכ"ש או על כל פנים צריך כגריס כדין נגע ופחות מכאן לא נקרא נגע כלל ולכאורה היא ראי' מרש"י דבעי כגריס דאי לא הו"ל למנקט נגעים טמאים פחות מכגריס דאינו טמא מחמת הנגע אלא בלאו הכי דבריו צ"ע כמ"ש: