עוד כ' שם טומטום ואנדרוגינוס והנה חשב אותם בין המומין הפוסלין באדם ובבהמה ועיין בסוגיא דמ"א ודמ"ב נראה שם דטומטום לכ"ע לא הוי מום ואנדרוגינוס הוא פלוגתא והר"מ בהלכות בכורות פ"ג כתב דבכור אנדרוגינוס אין בו קדושה כלל דסובר כרבנן בתראי שם בסוגי' וטומטום הוי ס' בכור ויאכל במומו נראה דס"ל דטומטום אינו מום כלל רק ספק זכר ס' נקבה. והנה בענין טומטום ואנדרוגינוס עיין באריכו' בלחם משנה פ"ג מה' איסורי מזבח עמד בזה ובה' בכורות ובהלכות אישות פ"ד הי"א האריך להקשות על כמה פסקי רבינו הר"מ בעניני טומטום ואנדרוגינוס מסוגיא זו ובה' א"מ כתב בפירוש דטומטום ואנדרוגינוס אין לך מום גדול מזה נ"ל דס"ל להר"מ דהוי מומין ע' באריכות בלחם משנה וד"ז לברר פסקי טומטום ואנדרוגינוס צריך קונטרס מיוחד על כל פנים דעת הר"מ כאן דהם בע"מ מכל מקום נראה אף דהוי בע"מ לדעת הר"מ מכל מקום כיון שדעתו בכ"מ דספיקות נמי הוי אם כן נהי דעבודתם מחוללת ממ"נ אם זכר הוא הרי הוא בע"מ ומחולל עבודתו ואם נקבה היא הרי היא זרה ומחללת עבודה עיין ר"מ פ"ט מהל' הנ"ל דבנות אהרן מחללות עבודה כזר מכל מקום אם התרו בו משום בע"מ לא לקי דאפשר הם נקבות והם זרים וזר נראה דאין לוקין משום בע"מ כמבואר בר"מ שם פ"ט דזר מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים וטמא כו' שעבד במקדש אינו חייב אלא משום זרות וכ' הכסף משנה דכ"ה בתוספתא דזבחים וכ' הטעם משום דלא הוזהרו כל אלו אלא במי שראוי לעבודה אבל הזר הואיל ואינו ראוי לעבודה אינו עובר בשום א' מאלה וא"כ בע"מ ג"כ לא הוזהר אלא כהן דראוי לעבודה אבל זר אינו מוזהר על מום אם כן אין לוקין אם התרו בו בטומטום ואנדרוגינוס משום מום אך התרו בהם משום זרות ומשום מום לוקין ממ"נ אך ה"ס הוא כיון דא"י מאיזה לאו חייב. (וצ"ע בד"ז אי הוי ה"ס ועתו"ס זבחי' ד"ע בסוגיא דפגול ונותר כתבו דממ"נ כזה לא הוי ה"ס). אך בטומטום שביציו מבחוץ מבואר ביבמות דהוא ודאי זכר אם כן לוקין אותו משום בע"מ לשיטת הר"מ. ודע עוד דטומטום מחלל עבודה אף כשביציו מבחוץ וגם אם נימא דלא הוי מום מכל מקום מחלל עבודה כי הוא ערל כמבואר ביבמות דע"ב ובר"מ ה' תרומות והר"מ סובר בפ"ו מה' הנ"ל דערל שעבד לוקין ג"כ אם כן לשיטת הר"מ דטומטום הוא בע"מ הוי דינא הכי אם ביציו מבחוץ הוי ודאי זכר מכל מקום לוקין שנים משום בע"מ ומשום ערל ושני האיסורין באין כא' כי הוא נולד כך אם כן כשהגיע לי"ג שנים הם חלים בב"א. אך אם אין ביציו מבחוץ אין לוקין כלל לא משום ערל ולא משום בע"מ דלמא נקבה הוא ול"ש ערלה וגם בע"מ אבל עבודתו מחוללת בודאי משום ממ"נ כמ"ש והר"מ כת' בפ"ו שם דמומין הפוסלין באדם ובבהמה לוקין מכל מקום נ"ל דטומטום ואנדרוגינוס אינו בכלל הלוקין כיון דהם ספק כמ"ש והר"ש לא חש להוציא מן הכלל כי מובן מאליו כנ"ל בעזה"י. ונ"ל דאע"פ שכתבתי דאין לוקין זר בע"מ משום לאו דבע"מ מכל מקום נ"ל לשיטת הר"מ בפ' הנ"ל דחלל עבודתו כשרה. והנה אף דנחשב זר ובודאי חייב מב"ש ומלקות מכל מקום עבודתו כשרה מקרא ברך ה' חילו אם כן חלל בע"מ שעבד לוקין אותו ג"כ משום בע"מ כיון דעבודת חלל כשרה מוזהר עליה משום בע"מ ומשום שאר דברים שחשבם הר"מ כגון טומאה כו' וכבר כ' זה בחיבורי זה ואם בע"מ שימש בטומאה עיין ר"מ פ"ט דחייב משום טומאה ג"כ. וכן בשאר דברים הפוסלים אם הם בדרך שאיסור חל על איסור בכולל או במוסיף או בב"א ע"ש. ואם שימש שתוי יין פטור ע"ש במ"ל דמביא לימוד מת"כ דפטור ע"ש. ודע הא דכתב כאן הרהמ"ח והר"מ פ"ו דבע"מ חייב מלקות על העבודה זה אינו רק בד' עבודות שהזר חייב עליהם מיתה כגון עבודה תמה ועבודת נתינה אבל באותן עבודות שהזר אינו חייב עליהם מיתה כגון שאינה עבודה תמה או עבודות סילוק ג"כ אין בע"מ חייב עליה מלקות רק עבודתו פסולה. וזה מבואר בר"מ פ"ט מה' הנ"ל דין י' ומכל מקום הוא באזהרה ועבודתו פסולה רק דאין לוקין עיין במ"ל שם.
מנחת חינוך · סימן רע״ה, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
