מנחת חינוך · סימן רע״ה, ה׳

ואם הוא מן המומין המיוחדים באדם אף על פי שהוא לוקה לא חלל עבודתו. כ"כ הר"מ ג"כ ובמ"ל תמה ע"ז דבש"ס דמ"ג מבואר דא"ע אלא בעשה דאינו שוה בזרעו של אהרן ובתי"ט יישב זה ונראה לפי פירש"י דהוי עשה דהכא אמרה תורה אם הוא שוה בזרעו של אהרן יעבוד ואם אינו שוה אל יעבוד. נ"פ דאם יש בו מום גמור עובר על לאו דמום וגם על עשה דמום גמור בודאי אינו שוה בזרעו של אהרן ונ"מ כתבתי לעיל בחיבורי ולדעת הר"מ אפשר דילקה שנים כיון דאינו שוה כו' ג"כ הוא לאו אלא דנראה מדבריו דאין לוקין אלא א' דהוי שנים משם א' ואין כאן מקומו. ובחרש שוטה נראה לי ברור דלענין שחיטת קדשים ודאי דינו כמו קטן ולענין מחשבה שלו לפסול הקרבן כגון מחשבת פיגול דינו כקטן עיין ר"מ פ"א מהלכות פהמ"ק ה' ה"ו בכ"מ ולחם משנה ובמ"ל פי"ד ה"ב. ונלע"ד דבע"מ כשר לשריפת פרה ושאר עבודותיה שלא ראיתי בשום מקום שבע"מ יהיה פסול עיין ר"מ פ"ד מהלכות פרה כת' אם נעשית שלא בכהן או מחוסר בגדים פסול ולא חשב בע"מ והוא מבואר במסכת פרה נראה דבע"מ כשר כיון דלענין הרבה ענינים לאו עבודה היא עיין ר"מ ובמס' הנ"ל ובכ"מ בש"ס אם כן מאי דתנן תנן ומאי דלא תנן לא תנן ומנ"ל לאפסולי ובזבחים י"ז ע"ב הובא שם ברייתא וכן ביבמות דע"ד שרפה אונן ומחו"כ כשרה ויוסף הבבלי פוסל מח"כ והר"מ פ"ד מה' פרה פסק כת"ק וערש"י שפירש דכשר דקדשי ב"ה הוא ולא כתיבי הנך קראי אלא בקדשי מזבח אם כן ה"נ ועיין כסף משנה פ"ו מהנ"ל מביא בריית' דת"כ להקריב לחם אלקיו כו' אין לי אלא תמידין מניין לרבות כו' ועיין בת"כ דגם על יציקות ובלילות צריך קרא ומרבינן שם אבל פרה לא נזכר שם אם כן דוקא בק"מ אבל בקדשי ב"ה כגון פרה מנ"ל למפסל ואפילו לפי' התוס' שם דילפינן אונן מק"ו מטב"י מה טב"י שפוסל בתרומ' מותר בפרה אונן שמותר בתרומה א"ד שמותר בפרה אם כן בע"מ בודאי יכול למילף מק"ו מט"י דבע"מ אוכל אף בקדשים ע"ש בתוס' ד"ה וע' יומא דמ"א דמחו"ב יליף מכהן בכיהונו נראה דאלא"ה הי' כשר וע' יבמות מ"ג ומ"ד דגם ערל כשר דיליף מטב"י ע"ש באריכות ובחולין י"א ובכ"מ לא מוכח דבע"מ יהי' פסול לעבודת הפרה. אך לדעתי צ"ע ובד' הר"מ אין הכרע. ולכאור' אפשר דבע"מ לא הוי ק"ו מט"י כי בע"מ עשה נקרבים כמקריבים ע"ש בסוגיא אך לפ"ז ל"ק קו' התוס' דבע"מ יוכיח בסה"ד שאני בע"מ שעשה הכתוב נקרבים כמקריבים הכלל ד"ז צ"ע הרבה בש"ס ועיין בע"ז דכ"ג ע"ב בסוגי' שם ובתוס'.