מנחת חינוך · סימן כ״ז, ג׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

הנה הלאו הזה מיירי בעושה צלמים ע"מ לעבדם עובר בלאוי' הללו כמו שמבואר בד' הר"מ ובד' הרהמ"ח כאן ומצוה רי"ד ובלאו זה אין חילוק בין צורה לצורה כמ"ש בר"ה אי לעבדם אפילו שלשול קטן דלדעת הר"מ היינו בעוש' ע"מ לעבדם ע' בסה"מ בר"מ ורמב"ן ובמגלת אסתר ואפילו לדעת הרמב"ן שהפשט שם דלעבדם היינו לעבוד ולא קאי על העשי' והלאו הוא מפ' קדושים מכל מקום פשוט דכל צורה אסור רק לאו דלא תעשון אתי לקמן מצוה ל"ט דדרשינן דאסור לעשות צורות אפילו לנוי שם מפליגינן בין צורת אדם או משמשין ובין שאר צורות עיין ר"מ כאן ותראה ובסוגיא דר"ה וע"ז אבל ע"מ לעבדם אין שום חילוק לכ"ע ע"כ תמוהים לי ד' הרהמ"ח כאן שכתב דין המצוה איזה צורה אסורה ואיזה מותרת והחילוק שבין בולטת לשוקעת מה ענין זה לכאן דכאן לכוונת עבודה כל הצורות אסורים ואין חילוק בין בולטת לשוקעת בכ"ע עובר בלאו רק בעושה צורות לנוי אז חילוק בין הצורות עש"ס ור"מ ויבואר לקמן בעזה"י וגם יש חילוק בין בולטת לשוקעת ע"כ ד' הרהמ"ח צריך עיון גדול. ועיין בספ"י סוגיא דר"ה דלא תעשון אתי כתב דישראל אמרו לאהרן עשה לנו וכו' כי זה משה האיש נראה דביקשו פרצוף אדם תמורת מרע"ה והוא לא עשה כן רק פרצוף שור דאהרן ידע הדרשה דלא תעשון אתי היינו אותי דפרצוף אדם אסור ע"כ עשה להם פרצוף שור. ולכאורה לפמ"ש אם הכונה לעבוד אין חילוק בין פרצוף לפרצוף. אך כוונתו דהנה באמת ישראל לא רצו לעשות את העגל בדרך אלקות רק מנהיג במקום מרע"ה אך לאחר העשי' היו הערב רב חוטאים ומחטיאים את ישראל כי אמרו וכו' כמ"ש בתורה והאריכו המפרשים אם כן כיון שלא רצו העשי' לעבודה ע"כ לא הי' איסור בדבר רק פרצוף אדם ומשמשין אסור בכ"ע אם כן לא עשה אהרן דמות אדם ולא עבר כלום חס ושלום עיין שם. ואני מסופק אם הוא חייב מלקות בהעשי' מתחלה ועד סוף על כל עשי' ועשי' יהי' חייב מלקות כמו לובש כלאים ומתרין בו ונזיר ששותה יין או אפש' דוקא בהגמר שאז נעשית הצורה וקודם לזה אינו חייב כלום. ואין לה"ר מהש"ס דע"ז דאם עבר ובנה ע"ז שכרו מותר דאימתי נעשית ע"ז במכוש אחרון ומכוש אחרון לית ביה ש"פ ע"ש אם כן אינה נעשית ע"ז קודם אם כן א"ע בלאו ג"כ ז"א דהלא ע"ז של ישראל אינה נאסרת אלא משעבדה כמבואר שם בע"ז ובשו"ע יו"ד סי' קל"ט ומכל מקום כאן אפילו ישראל חייב אעפ"י שלא נעבדה כלל כמבואר כאן רק התורה אסרה העשי' לכוונת עבודה אם כן אפשר דתיכף בתחלת העשיי' חייב וחייב על כל עשייה בהתרה בו כ"פ כמו נזיר וכו' וצ"ע ואי"ה יבואר לקמן מצוה רי"ד.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.