מנחת חינוך · סימן כ״ז, ב׳

והנה נראה דאין כוונת הלחם משנה לחייב אותו משום שליחות דששא"כ דכבר כתבתי דזה אינו מטעם שליחות דלא הוי כמותו מחמת אשלד"ע וגם אפילו אם מצוה לעכו"ם או לחרש שוטה וקטן דל"ש בהו שליחות ג"כ חייב רק הכוונה כיון דע"י דיבורו אתעביד מעשה כמו מימר במס' תמורה וכן לענין חסמה בקול ואין כאן מקומו להאריך ויבואר אי"ה כ"א במקומו וכ"כ בס' משנ"ח. או אפשר דלאו דע"ז חמור כמו הנודר בשמו דפוסק הר"מ דלקי עיין ר"מ פ"ה כאן ובכ"מ ולחם משנה הלכות סנהדרין ובעזה"י יבואר שם. ומבואר כאן בר"מ דישראל העושה ע"ז לזולתו אפילו לעכו"ם עובר ג"כ בלאו דאלהי מסכה לא תעשה ואם כן העושה בידו לעצמו עובר משום שני לאוין משום לא תעשה וגם מלאו ואלהי מסכה דשם מוזהר גם כן לעשות אף לזולתו מכ"ש לעצמו ולא גרע מאחרים ע"כ אם עשאה בידו לעצמו לוקין משום שני לאוין אלו ולוקין שנים והרהמ"ח כ' כאן ועובר ועושה לוקה ולא כתב דלוקה שנים אך סמך עמ"ש במצוה רי"ד דשם כתב הלאו דאלהי מסכה דאסור לעשות לעצמו ולזולתו ואם עשה לעצמו לוקה שתי מלקיות ונראה דעת הרהמ"ח שם שנמשך אחר שיטת הרמב"ן דעשיית ע"ז רק מהמקרא דשם ולוקין שני מלקיות משום לא תעשו ולא לכם ע"ש ולא משום לאו הזה וכאן לענין מיתה [חשב] זה למצוה בפ"ע כי במנין המצות נמשך אחר הר"מ כמ"ש כ"פ בספרו וזה שייך לענין המצות ואין כאן מקומו להאריך בענין זה אך דנ"מ להר"מ אם עושה ע"ז צריך להתרות בו משום לאו זה המבואר כאן ואם התרו בו ג"כ משום לאו דאלהי מסכה לוקין שנים ולהרמב"ן אין לוקין אם התרה משום לאו דכאן וכן להיפוך אם התרו בו משום לא תעשו ולא לכם להרמב"ן לוקין שנים ולהר"מ אין לוקין אלא אחת כמ"ש כ"פ בחיבורי דאם התרו בו משום פסוק אחר אין זה התראה עיין ותמצאהו כ"פ. ודוקא עושה בידו אבל אם צוה לעכו"ם לעשות עובר רק בלאו א' להר"מ בלאו זה ולהרמב"ן בלאו דקדושים ואם מצוה לישראל הוא עובר בלאו אחר והישראל העושה עובר גם כן בלאו דלא יעשה לזולתו אבל הוא אינו עובר בשני הלאוין רק אם עשה בידים כי לא גרע מעשה לזולתו אבל אם עשה על ידי אחר אינו עובר רק בלאו אחד וז"פ. ואם עשה שליח לעשות לו והשליח היה שוגג דלדעת התוס' דבשוגג יש שליח לדבר עבירה אם כן כיון ששלוחו כמותו הוי ליה כאילו עשאו בידים ועובר המשלח משום שני לאוין הנ"ל ואין כאן מקומו להאריך בעניני שליחות: