מנחת חינוך · סימן כ״ז, ד׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ועיין בלשון הר"מ משמע דהעושה עכו"ם לעצמו היינו עבורו וכן מצוה לעשות עבורו עובר בלאו הזה וע' סמ"ק להר"מ בלאו ג' שכתב ועובר ג"כ משו' שקנה ע"ז ושהה אצלו ואפילו עשאה לו זולתו כמו שקדם במצוה השנית והיינו מצוה הב' היא המצוה הזו דאנו קיימין בה משמע דוקא שעשה בשביל עצמו ומצוה לעשות בשביל עצמו אבל אם מצוה לא' הן לישראל הן לעכו"ם לעשות ע"ז לא עבורו א"ע בלאו הזה כלשון הר"מ משום שקנה ושהה אצלו היינו אם מצוה לעשות בעבורו ומלשון הרהמ"ח שכ' שלא נעשה צלמים וכו' ואפילו אם מצוה לעשות וכו' הוא הגורם העשי' נראה מדבריו דעובר אף אם מצוה לא' לעשות ע"ז לא עבורו כלל רק למכור או בשביל איזה איש אחר עובר בלאו הזה כי הוא גרם העשי' ואי"ה בפרשת קדושים יבואר יותר. והלאו הזה עובר אם עשה או מצוה לעשות לכוונה שהצלם הזה נעבד אעפ"י שהוא אינו רוצה בשעת עשיי' כלל לעבוד מכל מקום אסור לעשות צלם כדי שיעבד ע' לשון הר"מ והרהמ"ח וז"פ ולפמ"ש בדעת הר"מ דעיקר הלאו דעשאה לו זולתו משום שקנה ושהה אצלו אם כן דוקא אם נותן להאומן עצים או מתכות לעשות הוי שלו וחייב על העשיה אבל אם צוה לעשות משל אומן אינו חייב כלל כי כ"ז שלא בא לידו אינו שלו והוא לא עשה בידים ואחר הגמר אם האומן נתן לו ה"ל כאילו קנה ע"ז ולא מצינו בקנה ע"ז שיהי' לוקין מלאו זה דלאוין אלו הוא על העשיי' דוקא אם כן אפשר דאפילו נתן לאומן משלו אי אמרינן אומן קונה בשבח כלי א"ע דלא הוי שלו עדיין עד שהחזיר לו האומן וגם אפ"ל דאם אומן ישראל עשה כיון דקונה בשבח כלי הו"ל כאילו עשה בידיו לעצמו ולוק' שנים ועחה"מ סי' ש"ו בהא דאומן קונה בש"כ ובקצה"ח מפלפל אם האומן קונה כל הכלי בעבור השבח או שקונה רק השבח וגם דעתו דאין קונה קנין גמור השבח ואין כאן מקומו להאריך בענין זה. ואפשר אם מצוה לעבד כנעני שלו הו"ל כאלו עשאו בידו אף על פי דאין שליח לד"ע מכל מקום אפשר ע"כ דידו כידו אפילו לד"ע המשלח חייב וכן שותפים אפשר דשותף נעשה שליח אפילו לד"ע ע' ב"מ ח' גבי שותפים שגנבו אם כן ה"ל כאלו עשאו בידים ואין כאן מקומו להאריך בדיני שלד"ע ויתבאר אי"ה במ"א. ולאו זה נוהג בכל אישי ישראל לא כ' הרהמ"ח דכל ב"ע מצווים כמ"ש הר"מ פ"ט מהל' מלכים דאסור לב"נ לעשות צורות אך דאין נהרגין ע"ז כיון שאין ב"ד של ישראל ממיתין ע"ז ובודאי מן התורה דמדרבנן ל"ש לומר שרבנן יאסרו איזה דבר [ועלח"מ פ"י מה' מלכים ה"ט משמע שם דגם לב"נ מוזהרים מדרבנן וצ"ע] והו"ל להרהמ"ח ג"כ לכתוב זה וצע"ק:
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.