מנחת חינוך · סימן כ״ז, א׳

שלא נעשה וכו'. דעת הר"מ וכו' זה מבואר בר"מ פ"ג מהל' עכו"ם ה"ט וכן בס' המ"ק להר"מ לאו ב' דגם אם מצוה לעשות עובר בלאו זה דהרי גרם עשייה כמ"ש הרהמ"ח ג"כ והראה מד' הר"מ דאם מצוה לאחר אינו מטעם שליחות חדא דקיימא לן אשלד"ע ועוד דלא חילק בין אם מצוה לישראל דהוא בר שליחות או לעכו"ם דלאו בר שליחות כלל כידוע בש"ס אע"כ דגזירת הכתוב כן הוא דע"י ציווי כיון דגורם לזה עובר בלאו הזה ול"ש לחלק בשליחות רק אם העבירה עליו וצריך לבא אם עושה ע"י שליח מטעם שלוחו ש"א כמותו אז באותן דלאו בני שליחות הם ל"ש ששא"כ ואינו חייב או לד"ע דגזירת הכתוב הוא דהמשלח פטור או דל"ה שליח כלל כמבואר בתוס' ב"מ אבל במה דהתורה אסרה לעשות ע"י אחרים כיון דהוא בגרמתו אם כן לא באנו עליו מטעם ששא"כ רק הוא גופא אסרה התורה ואין חילוק בין אם עושה ע"י עכו"ם או ע"י חרש שוטה וקטן דלאו בני שליחות נינהו מכל מקום חייב כיון דהוא בגרמתו. ע"כ תמוהים לי דברי הרהמ"ח דכתב ותמה אני על הר"מ ע"ז למה יהי' המצוה חייב שהרי המצוה משלח הוא וקי"ל משלח פטור עכ"ל. דאין ענין זל"ז כלל דזה גזירת הכתוב הוא לדעת הר"מ דאף על ידי אחר אסור ואף ע"י עכו"ם וחרש שוטה וקטן ולאו מטעם שליחות רק הציווי היא העבירה וא"כ ל"ש אשלד"ע עיין ותבין ובסנהדרין דאמרינן מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני מאי ה"ל לטעון דברי הרב ודברי התלמיד וכו' ומקשים התוס' אם כן כל מסית יטעון כן ויפטר ותי' דהמסית נהרג דנצטוה שלא יסית וא"ד לנחש שלא נצטווה ע"ז אם כן ה"נ דהלאו הוא ע"ז ול"ש דברי הרב וכו' דזה גופא אסרה תורה וז"פ אצלי ובא לידי ס' מגלת ספר על הסמ"ג וראיתי שהאריך בענין אשלד"ע ולענ"ד אין ענין לכאן וד' הרהמ"ח תמוהים אצלי. שו"ר במשנ"ח ה' עכו"ם סי"ז כתב כמ"ש ומראיות הנ"ל ותלי"ת כוונתי לדעתו והנאני. אמנם באמת טעם הר"מ לא ידענא מנ"ל ד"ז דלמא הוא ככל הלאוין שבתורה שהוא לנוכח שבעצמו מצווה ע"ז וע"י אחר הוא מטעם שליחות שריבתה התורה והיכי דל"ש שליחות אינו חייב והרהמ"ח כתב דהמצווה לעשות הוא הגורם נראה דעתו כדעת הר"מ דהתורה אסרה כאן גרמא ולכאורה כיון דכתיב לא תעשה אדרבה משמע גרמא שרי כמבואר בשבת דקי"ט גבי גרם מחיקה וגרם כיבוי מדכתיב לא תעשון הא גרם שרי ע"ש וכ"פ הר"ם גבי שמות עפ"י מה' יסה"ת ובה' שבת גבי כיבוי ע"ש אם כן מנליה להר"מ ד"ז וגם הלשון של גרמא לא מצינו בד' הר"מ לא כאן ולא בס' המצות וגם אי שייך גרמא ע"י ב"ד זה צ"ע ע' בכורות גבי גרם מום בבכור ואין כאן מקומו וגם הכסף משנה לא הראה לנו מוצא ד' רבינו הר"מ אכן ודאי מצא רבינו זה באיזה ברייתא ואנחנו לא נדע. והנה מבואר בר"מ כאן דאחד העושה בידים או מצוה לעשות חייב מלקות ובלחם משנה הקשה דהא במצוה הו"ל לאו שאב"מ ואין לוקין ותי' כיון דהאחר עושה מעשה בשליחותו הו"ל מעשה.