מנחת חינוך · סימן רס״ט, ב׳

והנה הרהמ"ח מביא בשם ספרא דיהי' קודש לרבות בעלי מומין אף על פי שא"ר להקריב לחם אלהיהם מכל מקום הוא בכלל מצוה זו והר"מ שם מביא דמ"ע לקדשו ומביא רק הקרא וקדשתו כי את לחם כו' נראה דבע"מ אינו בכלל זה וצ"ע כיון שמבואר בספרא מריבוי דגם בע"מ בכלל. והנה חללים ודאי אינם מצווים לכבדם דהרי הם כזרים לכ"ד. והנה המ"א סימן רפ"ב כתב מסברתו דכהן קטן אינו מצוה לקדשו דאינו ראוי לעבודה ובאמת כאן מבואר להיפוך אף דאינו ראוי לעבוד' מצוה לכבדו וגם קטן אוכל קדשים כמו בע"מ אך שאינו בחלוקה כמבואר בזבחים ובר"מ ע"כ נ"ל לפי דעת הרהמ"ח דגם קטן וחרש מצוה לכבדם. והנה כהן פ"ד וכ"ש נ"ל דג"כ מצוה לכבדם. אך לשיטת הפוסקים דמותר אף בנשים פסולות מן התורה כמבואר לעיל מכל מקום דוקא לענין קדושת הזיווג אבל הוא אוכל בקדשים ככל בע"מ כמבואר בתורה וכתות כו' עי' בח"מ אם כן הוי כמו בע"מ ומצוה לכבדו. ואפ"ל דהא דהר"מ אינו מביא דין זה דהספרא דאף בע"מ מצוה לקדשו אפשר דיצא לו כן מן הגמר' הנ"ל דממעט ע"ע שלא יהי' נרצע מן הפ' ושב אל משפחתו וזה נעשה בע"מ והי' קשה לי' קושית הראשונים בלאו הקרא הא א"א לעבוד עמו ולא ניחא לי' בתי' שהוא מוחל דז"פ דמחילה כזו כמו כיבוד או"א בכל פעם יכול לחזור מן המחילה כי כ"ד דלאו ממון יכול בכ"פ לחזור עמ"ל פ"ח מה' אישות ה"י ע"כ יצא לו להר"מ דבע"מ אין מצוה לקדשו אם כן אי לא מיעט הקרא ה"א דנרצע וכיון דנרצע נעשה בע"מ אם כן הוא עבד עולם ורשאי להשתמש בו אבל אי אמרינן דאף בע"מ אינו רשאי להשתמש בו הדק"ל בלאו מיעוט ל"ל הרציעה כיון דלא יכול להחזיקו לעבד עולם. אך מכל מקום צ"ע דידוע דאין דרך רבינו הגדול לדחות ברייתא מפורשת מכח קושיא ותי' וצ"ע. ועמ"ל ה' עבדים פ"ג ה"ח מביא תי' בשם הסמ"ג אקושיא דהיאך נמכר דבשכר שרי להשתמש. ובאמת לפמ"ש דעיקר הקושיא בשעת הרציעה היאך יכול לעבוד אח"כ אין התירוץ הזה מספיק כי אחר ההרצעה עובד בחנם. וצ"ל דכוונת הסמ"ג נמי כן כיון דבשכר שרי נראה דמחמת שמוחל אם כן בחנם נמי אם מוחל מהני. וע"ש עוד שכתב בשם מהר"ש יפה דבכהן שאינו מיוחס מותר להשתמש בו והוא פקפק בדבר וגם ממעשה שיצק ע"י ר"ת ומהגהות רמ"א מפורש דאף בזה"ז אף שאין לנו כהן מיוחס אסור להשתמש בו וע"ש שמביא בשם ריב"ש דאם הכהן ע"ה מותר להשתמש בו וכאן מד' הרהמ"ח נראה דוקא בעל עבירות וגם מהש"ס דדוקא ת"ח אסור לכבד לכהן ע"ה אבל בל"ז אפשר דחיוב איכא עיין בגיטין וחגיגה ואין כאן מקומו. ומצאתי במקנה תי' לקושית הגמי"י וכתב דכהן רשאי לשמש בכהן ע"כ מיעטה התורה אותו מרציע' ע"ש ובפרי מגדים לאו"ח קצת חקירות מצאתי ממ"ש לעיל. וראיתי בר"נ פרק הקורא את המגילה עומד שכתב שם וליטול מנה יפה ראשון היינו כה"ג שחולק בלחה"פ נוטל מנה יפה וכתב אעפ"י דוקדשתו בכה"ג כ' מכל מקום ילפי' דכה"ד ג"כ צ"ל מקודש יותר מישראל כו'. ואיני מבין כלל דאדרבא וקדשתו בכה"ד כתי' בפ' אמור ואח"ז כתיב והכהן הגדול ובכה"ג לא כתיב כלל וקדשתו ועי' בסוף מ"ק כתב ג"כ דכה"ג נוטל חלק בראש ועיין בחידושי ד"ת שם שהקשה דהא כה"ג חולק לחה"פ עם כהנים אחרים ולפמ"ש הר"ן במגלה ל"ק כי עיקר וקדשתו כתיב בכה"ג אך דבר זה תמוה וצ"ע. ובגוף הדבר שהעיר הר"נ אי כה"ג מצווים הכהנים להקדישו לא מצאתי בשום מקום דיש מעלה לכה"ג על כה"ד לענין לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון ואין ראיה מהוריות דחשיב שם מעלות כה"ג דשם לענין להחיותו יש שם הרבה מעלות אפילו בישראל אבל לענין קידוש שיהיה לכה"ג מעלה ביותר לא מצאתי כעת ועיין מגן אברהם סי' ר"א סק"ד ודבריו צע"ק. וטומטום ואנדרוגינוס כיון שהם ספק נראה דמצוה לקדשם אף על פי שאין ראויים לעבוד וגם אין חולקים בקדשים כמבואר בה' מעה"ק מכל מקום כיון דהם ס' זכרים מצוה לקדשם מספק. וחצי כהן וח"ע שציירתי לעיל אפשר כיון דאינו ראוי לכהונה בשום פעם ולא מטעם ס' אפשר דאין מצוה לקדשו וצ"ע: