מנחת חינוך · סימן רס״ט, א׳

לקדש זרע אהרן כו' לקרבן כו' ולהקדימם כו'. דין זה מבואר בר"מ פ"ד מה' כלי המקדש ולא הביא זה דאם מיאן יקדשהו בע"כ והיא ברייתא בספרא והובא בש"ס דילן יבמות פ"ח ע"ב וע"ש דמה שמצוה לקדשו בע"כ היינו אם נושא נשים פסולות או מטמא למתים ערש"י שם ובש"ס מקשה על רב דרב סובר שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דאם ניסת לא' מעדיה ואומרת ברי לא תצא מברייתא זו וקדשתו אם לא רצה דופנו ה"ד אי בלא ניסת לא' מעידיה פשיטא ופירש"י דבודאי באיסור מפורסם או אפילו ס' איסור לא צריך קרא דכפינן לי' דודאי כפינן לי' אלא לאו בניסת לא' מעידיה ומשני איסור כהונה שאני ואבע"א מאי דופנו בעדים ע"ש ברש"י דג"כ לענין קדושת כהונה ואב"א ר' מנחם בר"י היא. והנה לתי' א' איסור כהונה שאני יש חילוק אם ניסת לישראל לא תצא אך לכהן אם ניסת תצא ועיין בתורת חסד כללי הש"ס מביא דאב"א הוי כמו איכא דאמרי והיכי דיש שני אבע"א או א"ד יש הרבה שיטות ויש הרבה פוסקים כסתמת הש"ס ויש פוסקים לחומרא באיסור דאורייתא אם כן ק"ל כיון דתי' הא' הוא סתמא והתי' הב' והג' הוא אב"א אם כן בכהן כה"ג תצא ובאמת לא ראיתי בשום פוסק שיביא דין זה. והנה לברר שיטת הר"מ בענין א"ד ואב"א צ"ע רב. והנה הרהמ"ח מביא דין זה דבע"כ גם לפתוח ראשון. נראה מדבריו דגם לענין כבוד הכהן לפתוח לא מהני מחילה ועאו"ח סי' קכ"ח מביא הרמ"א דאסור לשמש בכהן אבל אם מחל מותר והוא מהמרדכי דמעשה שיצק כהן מים ע"י ר"ת ושאלו אותו דהרי אסור לשמש כו' והשיב הר' פטר דאם מחל שרי ומביא ראי' מע"ע כהן דמבוא' בקדושין דנמכר ואינו נרצע מחמת דנעשה בע"מ משמע דבלאו הכי שרי מחמת שמוחל והנה גם בהגמי"י ה' עבדים פ"ג ה"ח כ"כ ובמ"ל שם משמע שהבין דכוונת קושיתו איך נמכר העבד הכהן ולכאורה על תחלת המכר דמכרוהו ב"ד לא יספיקו התי' של ה"ר פטר דמוחל דבאמת נמכר בע"כ בגנבתו ואינו מוחל ומוכר עצמו אינו נרצע כלל. ונראה דהר"פ לא קשי' לי' מתחלת המכירה כיון דנמכר בגנבתו אם כן הוא בעל עבירה ואינו ראוי לכבוד כמבואר בד' הרהמ"ח אף דעשה תשובה מכל מקום כ"ז שלא שלם הגנבה והתורה נתנה רשות למכרו ואם אינו רוצה ואינו מוחל ה"ל רשע דאינו רוצה לשלם אם כן שפיר נמכר בע"כ אלא דלאחר שש שהוא א"ח בעד הגנבה וא"כ עשה תשובה וראוי לכבוד אם כן למה מיעטי' התור' אותו מרציעה דבלאו הכי לא יעבוד בו האדון וע"ז ראייתו טוב' דיכול למחול כיון דאז בשעת רציעה אי לאו דמיעטה התורה הי' נרצע ועבדו לעול' כיון דהי' מרצונו הטוב ויכול למחול. אע"ג דנראה דדוקא אם עושה עבירות כגון דנושא פ"כ או מטמא אז אין חיוב לכבדו אבל בשאר עבירות אפשר דראוי לכבדו אך באמת סברא היא דלא עדיף מכיבוד או"א דאם אינו עושה מעשה עמך פטור מכיבוד אם כן ה"נ אם הוא בעל עבירות א"ח לכבדו. והנה הט"ז מקשה שם על סברת הר"פ דאי יכול למחול ימחול ג"כ על נשיאת נשים פסולות ומסיק שם דל"מ מחילת הכהן רק ביש לו הנאה כו' אבל מחילה ל"מ ובאמת מבואר בגיטין נ"ט דאי לאו משום דרכי שלום הי' יכול הכהן למחול ע"כ. וע"ש במרדכי כתב בפי' דמשם ראיה דיכול הכהן למחול ע"כ כמו ת"ח שמוחל ע"כ דהכהונה דילי' והדרוש של וקדשתו בע"כ הוא דוקא לנושא נשים פסולות או מטמא למתים דאטו אם כהן לא יטול מנה יפה יכנו עבור זה אדרבא שונא מתנות יחי' ע"ש באריכות. והנה לפ"ז ניחא שלא הביא הר"מ דין זה דבע"כ כיון שלענין נשיאת נשים פסולות מבואר ביבמות דל"צ קרא והברייתא אוקמיה שם כר' מנחם בר"י והר"מ פסק בה' גירושין דתרי ותרי לא תצא ולא כרמב"י ולא ס"ל כתי' הא' דפסול כהונה שאני ממילא לא קי"ל כהברייתא הזאת דבודאי פסול כופין וא"צ קרא ולענין קידוש בע"כ לענין כבוד ל"ש קידוש בע"כ דיכול למחול כדברי המרדכי. אך דעת הרהמ"ח דגם לענין כבוד הוא בע"כ נראה מדבריו דאינו מועיל מחילה כדעת הט"ז אם כן צ"ע למה אוקמי' לברייתא וקדשתו בע"כ כרמב"י אמאי לא אוקמי' לענין כבוד. וגם מצד הסברא שהביא שם המרדכי נראה דהכהן יכול למחול ע"כ. והנה גם על המרדכי שם קצ"ע שכ' דבכיבוד אינו בע"כ אע"ג דיליף מוקדשתו דוקא נשים פסולות דרשינן מוקדשתו ובאמת לדידן דאין אנו מחלקין כלל בין תרי ותרי בין ישראל לכהן וסמכינן אתי' בתרא דרמב"י אתיא הברייתא אם כן גם נשים פסולות לא דרשינן מקרא וקדשתו דפסולות גמורות א"צ קרא ע"ש ביבמות.