מנחת חינוך · סימן רס״ח, ו׳

והנה לא נתבאר אם איסור אלמנה לכ"ג חל על איסור בעולה כגון אם היתה בעולה קודם שנתקדשה ואח"ז נתקדשה ונתארמלה. והנה דעת התוס' בשבועות בסוגיא דא"כ דאין איסור לאו חל על עשה וכ"ה סברת כמה ראשונים אם כן לכאורה אין איסור אלמנה חל ואין לוקין משום לאו דאלמנה. והנה לדעת הר"מ דכ"ג אינו מוזהר על בעולה בלא קדושין אם כן בודאי חל איסור אלמנה כי הוא איסור מוסיף דעל ביאה לחוד לוקין מטעם אלמנה כמבואר ועל איסור ביאה אינו מוזהר כלל. אך לדעת החולקים על הר"מ דגם בעולה מוזהר בביאה לחוד אם כן לפ"ז אין איסור אלמנה חל אם היתה בעולה מקודם וכן אם איסור אלמנה קדים אין איסור בעולה חל לכ"ע. אך בזה אין נ"מ כיון דעל עשה אין לוקין בל"ז ואיסור הראשון לא פקע וע' יבמות כ"א מבואר דכ"ג חולץ ואינו מייבם ומקשה קפסיק ותני ל"ש מן האירוסין ל"ש מן הנשואין בשלמא מן הנשואין אין עדל"ת ועשה אלא מה"א וכו'. ולכאורה גם מן הנשואין משכחת לה דלא יעבור על הל"ת כגון דנבעלה תחת בעלה והי' איסור בעולה ובשעת מיתה לא חל איסור אלמנה. אך באמת אף בלא הל"ת דאלמנה אינו דוחה מחמת עשה דבעולה מחמת דאין עשה דוחה עשה אך לישנא דהגמרא קשה אך באמת דהבעולה תחת בעלה לא חל כלל לגבי כה"ג מחמת איסור א"א אלא בשעה שמת וא"כ חל איסור בעולה ואלמנה בב"א. אך באמת על כל פנים משכחת לה גם באלמנה מן הנשואין כגון דהיתה בעולה מקודם אם כן אינו חל איסור אלמנה ואי דבעולה איסור עשה ואין עשה דוחה עשה הא לפי דעת הרשב"א מובא במ"ל הלכות נערה בתולה דלאו הבא מכ"ע לא עדיף מלאו ועשה דחי' לי' והובא לעיל בח"ז. וגם משכחת לה מן הנשואין אם היתה אלמנה מן האירוסין קודם שנשאת לאחיו של כה"ג וא"כ כשנשאת לזה לא חל איסור בעולה וא"כ גם מן הנשואין משכחת לה שלא יהי' אלא הלאו והעשה ידחה את הלאו. אך באמת צריך לפרש לדעת הרשב"א דלאו הבמ"ע נדחה מפני עשה עכצ"ל קושית הש"ס דאין עשה דחי עשה ולא תעשה אף דעשה כזו נדחה מכל מקום הוו שני לאוין ואין שני לאוין נדחין מפני עשה והאריכו בזה האחרונים וע"ל בח"ז. אם כן נהי דאינו חל איסור על חבירו מכל מקום אי אמרינן דידחה ל"ת כיון דידחה הל"ת א' יחול עליו הל"ת או העשה האחרת כמבואר דאחות אשה מתלי תלי וקאי אם כן צריך לדחות שני הלאוין ואינו דוחה. אך באמת אינו דומה כפי מה שהסברתי סברא זו דאין עשה דוחה ב' לאוין על פי ד' הר"ן ביומא לענין פ"נ דשבת קיל מאיסור נבלה כיון דנבל' איסורין הרבה ואיסורין הרבה חמור מאיסור א' אפילו איסור סקילה ע"ש אם כן כיון דקיימא לן דאין עדל"ת שיש בה כרת אם כן ב' לאוין חמירי מלאו א' שיש בו כרת ע"כ לא דחי וזה שייך דאם ב' הלאוין עומדין נגד העשה הוי חמור אבל כאן בפני העשה אינו עומד אלא איסור א' כי איסור השני אינו חל רק אחר שידחה יתעורר עוד הלאו האחרון אם כן ל"ד לזה ואפשר דנדחה בכה"ג. אך נראה כיון דלדעת הרשב"א צ"ל דאף לאו הבמ"ע אף דאין בו מלקות מכל מקום עם לאו אחר הוי כב' לאוין לענין דאינו נדחה מפני עשה כמו כאן אלמנה מן הנשואין אם כן אף דאין אחע"א מכל מקום נ"מ לקברו בין רשעים גמורים אם כן אף שאין חל ואין לוקין מכל מקום אין נדחה מפני העשה ויש בזה אריכות אך אין כאן מקומו. ובהיותי בזה ראיתי בס' פמ"ג בפתיחה לה' שחיטה ד"ה ומדי דברי בו זכור כו' תמה על המ"ל פי"ט שהבאתי לעיל דבפסולי קהל ל"ש זונה וכ' והיאך יפרש ד' הר"מ פי"ח ה"ב שכ' דמחייבי עשה הוא זונה והלא חייבי עשה לא משכחת לה אלא מצרי ואדומי ובעולה וצרת חליצתו ולשיטת המ"ל לא נעשית זונה ע"ש. ובמחכ"ת שגיאה זו פלטה קולמסו ומה ענין ד' המ"ל לד' הר"מ דהמ"ל סובר דאם האשה היא מצרית ואדומית מפ"ק לא חל עלה שם זונה אבל הר"מ כתב דהנבעלת לח"ע היינו ישראלית ונבעלה לממזר או לח"ע היינו לזכר מצרי ואדומי בודאי האשה הישראלית נעשית זונה רק אם האשה מפ"ק לא נעשית זונה וז"פ ובודאי הקולמס פולטתו: