מנחת חינוך · סימן רס״ז, ג׳

והנה במצוה הקודמת כתב הרהמ"ח דהנבעלת לחלל בכלל זונה היא וכאן כתב במצוה זו דהיא חללה ג"כ הנבעלת לחללים וצ"ע דלהר"מ אין לוקין רק משום זונה ולהראב"ד כפי פי' הרב המגיד משום חללה. והנה בנדה אפילו בביאה שניה לא נתחללה דלא נעשית זונה ואינה איסורי כהונה ועיין ב"ש סי' ז' והבא על השניות לא נעשית זונה אפילו מדרבנן ולא נעשית חללה ג"כ כי אינה אם כן כמבואר בר"מ. ויבמה לשוק בביאה ראשונה אין הולד פגום כר"י ביבמות ובפרט כיון דהר"מ ל"ל ק"ו זה אך נעשית זונה וביאה שניה הולד חלל ע' ביבמות דף ט"ו וט"ז. ועיין במקנה פ' האומר שחקר דאם איזה מפ"כ כגון אלמנה לכ"ג וגו"ח לכה"ד נפלו לפניהם ליבום דמה"ת ע"ד לל"ת רק מדרבנן גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ובדיעבד קנאה כמבואר בר"מ אם כן מן התורה ביאת היתר היא אם נתחללה ואם הבנים חללים אם נימא כיון דביאת היתר היא ה"ל כמו ישראל שנשא א' מאלו דהבנים והיא לא נתחללה א"ד דמ"מ נתחללה והבנים חללים ודעתו נוטה שם דהבנים אינם חללים רק מדרבנן כיון דרבנן אסרו ליבם והיא לא נתחללה. והביא ראיות אך יש לפקפק על ראיותיו למעיין. ואם כ"ג נשא בוגרת או מכ"ע לא נעשית חללה ואין הבנים חללים. והדינים כמו בזונה לענין בעל לחוד או צריך קידש דוקא למלקות ועיין לעיל במצוה הקודמת וכמו שנעשית זונה באבר מת כן לענין חללה. ובקדושין בלא בעילה לא נתחללה לד"ה אך אם נכנסה לחופה ג"כ כ' הר"מ וכן הרהמ"ח דנתחללה וסיימו שכל נשואה בחזקת בעולה וקצת חיסור לשון יש בדברי הרהמ"ח ועיין בסי' ז' בח"מ שכ' דאין סברא דאם העידו עדים שלא נבעלה דתתחלל מן התורה כיון דאין לוקין הכהן מחמת הלאו דאלמנה וגרושה אין סברא דתהי' חללה מן התורה ובתוך דבריו כתב דאם נתייחדה וליכא עדים דלא נבעלה לוקין אותם. ואני כתבתי הנלע"ד דאין לוקין על ח"ל אפילו ביחוד אחר הקדושין כי מלקות אינו אלא אם ראה כדרך המנאפים ומכל מקום כיון דחזקה זו מועיל לענין נשואין אם כן ממילא הוחזק ונתחללה ג"כ ע"ל באריכות ועיין בב"ש שהביא דעת התוס' דבחופה לחוד אף בלא ביאה נתחללה ע"ש. וע"ש ביבמות נ"ז בסוגיא דיש חופה לפסולות והוא אריכות גדול לברר ובשער המלך קונטרס חופת חתנים האריך לבאר שיטות אלו וגם דאלו החופות הם חופות אלמנה וגרושה ולדעת הירושלמי אין חופה לאלמנה הלין דכנסין ארמלין כו' וגם חופה בלא קדושין מבואר שם. ואם הכהן נשא ס' זונה או גרושה הולד ס' חלל ואם נשא חלוצה הולד חלל דרבנן והאשה ג"כ וצריך להוציאה אך בס' חלוצה דעת הר"מ פי"ז דאין מוציאין אותם וגם הבנים כשרים לגמרי ודעת הטור נראה דהבנים ס' חללים ועיין ב"ש חילק בין נשא ס' חלוצה כדי שלא יהיה צריך להוציאה ובין בעל ס' חלוצה דהבנים ס' חללים ובמ"ל שם דעתו אינו נוחה בחילוק זה ומגיה בדברי הטור. וס' חללים נותנים עלי' חומרי כהנים וחומרי ישראלים אינו אוכל בתרומה וקדשים ונושא נשים דוקא הכשירות לכהונה ואינו מטמא למתים ואם עבר על א' מאלו מכין אותו מ"מ. וחלל ודאי הרי הוא כזר לכ"ד ונושא גרושה ומטמא למתים. אך לענין עבודה שעבד דעת הר"מ דעבודתו כשרה ואינה מחוללת אפילו לאחר שנודע שהוא חלל וי"א דדוקא עבודה שעבד קודם שנודע גזירת הכתוב היא שכשרה אבל לאחר שנודע היא פסולה ואין כאן מקומו. וחלל דרבנן ג"כ נותנים עליו חומרי ישראל דאינו אוכל בתרומה אך אם נשא אשה מן הפסולות דעת התוס' והמ"ל דלוקין מלקות דאורייתא כי מן התורה כהן גמור הוא ודלא כהדרישה ע"ש.