מנחת חינוך · סימן רס״ו, ט׳

והנה אינו מבואר בר"מ אם כהן בא על שפחה כנענית אי לוקה משום זונה אף על פי דבפי"ז כתב דלוקין משום זונה ש"ה דהוי גיורת ולא מזרע בת ישראל ושייך ג"כ אצלה קיחה וחילול ע"כ בודאי היא זונה אבל שפחה כנענית דלית בה קיחה וחילול דג"כ הבן הולך אחר האם ובשלמא בעכו"ם מחמת ילפותא דרבא בתמורה כסברת התוס' ביבמות שהבאתי לעיל אבל בשפחה כנענית אפשר דלא ילפי' אם כן אינו חייב משום זונה. והנה דעת הר"מ לשיטת הרבה אחרונים דשפחה כנענית לישראל אינה רק איסור דרבנן והוא בפי"ב מהא"ב ועמ"ל פ"ג מה' עבדים ה"ג תמה על הרשד"ם דס"ל כן מש"ס דקדושין דבעי שם בדף כ"א ע"ע כהן מהו בשפחה כנענית חידוש הוא ל"ש ישראל ול"ש כהנים א"ד שאני כהנים כו' ואי אמרת שפחה אינה אסורה אלא מדרבנן. אם כן מאי קאמר חידוש הוא מה ענין שפחה דמה"ת שרי' לעבד כי ישראל מותר בה מן התורה אבל ש"כ הוא לאו דזונה ע"ש שהאריך. ובאחרונים פלפלו בדבריו נראה מדבריו בפשיטות דש"כ אסורה לכהן מחמת זונה. ובס' בית מאיר סי' ט"ז פלפל בדברי המ"ל ודעתו דשפח' לכהן אינו חייב משום זונה ומאי דקאמר הש"ס א"ד שאני כהנים מיישב שם ומביא ראיה מהה"מ פי"ב מהא"ב שכתב ראי' להר"מ דישראל אינו עובר על לאו בשפחה דא"ה הו"ל למילקי בשפחה חרופה ג"כ ולא מצינו שילקה רק אשם חייב כמבואר בפ"ג מה' שגגות זה תורף דברי הרב המגיד וג"כ לא מצינו שיהי' חילוק בשפחה חרופה בין כהן לישראל ואי נימא כהן בשפחה חייב משום זונה ה"ל ללקות בש"ח ע"ש שהאריך וסברתו דאינו חייב בשפחה כיון דאינו בלאו דלא יקח ולא יחלל. ולכאורה קשה דשפחה חרופה היא ח"ש וחב"ח המאורסת לע"ע כמבואר בכריתות ובגיטין אם כן מכל מקום הו"ל לכהן ללקות מצד חלק הב"ח שהיא משוחררת ועל המשוחררת מבואר להדיא בר"מ דהיא בכלל זונה ותימה על הבית מאיר שלא הרגיש בזה. אך לפמ"ש בח"ז כ"פ משכחת לה שפיר כגון דישראל בא על ח"ש וחב"ח והוליד בת אם כן מצד הב"ח הולד הולך אחר הישראל וכשר' לכהונה לכ"ע כיון דאית בי' צד ישראל ואפילו ליכא ישראל פסקינן דבת גיורת אינה אסורה מן התורה והחצי השניה מצד האם שהיתה ח"ש הולד ג"כ שפחה אם כן הבת היא חצי ישראלית דכשרה לכהונה וחצי שפחה ע"כ אינו חייב מלקות אם נימא דמצד השפחה אינו באיסור זונה אבל אי נימא דשפחה בכלל לא משכחת ש"ח בשום אופן דלא יחייב הכהן עלי' מלקות וד"ז למדתי מד' הפמ"ג בפתיחתו לאו"ח והארכתי בזה לעיל. ואל יקשה לך דמ"מ יהיה כהן חייב בח"ש וחב"ח אפילו בגווני שציירנו דעיקר הטעם דבשפחה לא יהיה חייב דל"ש בה קיחה אבל בח"ש וחב"ח דשייך בה קיחה אם כן כהן שקידש ח"ש וחב"ח ובא עליה יהי' חייב עליה משום זונה. ז"א דבאמת בדבר זה שחייב עליה היינו חלק השפחות בצד זה ל"ש בה קיחה אך הקדושין תופסין מצד חלק החירות כמבואר בגיטין פ' השולח וז"פ. והנה מדברי הר"מ פט"ו מהא"ב שכתב ממזר נושא שפחה שלא גזרו עליו משום תקנת הבנים משמע שאין איסור שפחה אלא מד"ס ועי' בס' הנ"ל שדחק בזה וכן הפ"י דעתו דלהר"מ אינו רק איסור דרבנן כיון דהר"מ למד דין זה דאינו במלקות מדחזינן דהתורה התירה שפחה לעבד עברי. ואי נימא דאית בי' איסורא דאורייתא מ"ל איסורא רבה ומ"ל איסורא זוטא ע"ש. והנה לדעת רוב הפוסקים דביאת שפחה ועבד לוקין משום הלאו דלא יהי' קדשה צ"ל דגם בש"ח חוץ האשם שהוא חייב והמלקות שהאשה חייבת חייבים שניהם מלקות משום לאו דקדשה והגמרא בענין ש"ח לא נחית לזה לבאר דהוא פשוט רק ביארו איסור הנוסף בש"ח וא"כ הדינים המבוארים בש"ס לענין ש"ח ובר"מ פ"ג מהא"ב ובה' שגגות וכמה דינים שפטור מאשם מכל מקום הם חייבים מלקות משום לאו דשפחה כגון אם לא גמר ביאתו דהוא אינו חייב אשם והיא אינה חייבת מלקות היינו מטעם שפחה חרופה מקרא דביקורת תהי' דגזירת הכתוב היא רק בגמר אבל הם חייבים מלקות אם התרו בו משום קדשה ואם גמר ביאתו חייב האיש מלקות ואשם והאשה חייבת שני פעמים מלקות על לאו דקדשה ועל ש"ח מקרא דבקורת תהיה כי היא משני שמות וכן שלא כדרכה אם היא קטנה ושאר דינים המבוארים עי"ש הוא רק דוקא משום ש"ח אינו חייב אבל משום הלאו דקדשה הרי דינו שוה לכל ח"ל ומשכחת לה ג"כ בש"ח דיהיו חייבים רק משום ש"ח ולא מלאו הזה כגון בממזר הבא על ש"ח לשיטות אלו דהוא אינו מוזהר על לאו דלא יהי' קדש כסברת ר"ת ועיין באה"ע סי' ד' או עבד עברי דהתורה התירה לו וליכא גבי' הלאו אינם חייבים רק משום ש"ח בלבד. (הן אמת שיש להסתפק דיש שיטות דדוקא מה דהתירה התורה שפחה מותר בה כגון דרבו מוסר לו אבל בשפחה אחרת אסור והיא שיטת המהרש"א אם כן ח"ש וחב"ח כיון דאינה ראוי מחמת דהיא מאורסת אם כן שוב חייב ג"כ מלאו דקדשה ואין כאן מקומו להאריך). ודע דאם נאמר דבשפחה אינו חייב משום לאו דזונה אפילו בזינתה בשפחתה דלשיטת התוס' אינו חייב בעכו"ם רק אם זינתה אם כן בשפחה אינה חייבת אפילו זינתה ובאתי רק לעורר: