מנחת חינוך · סימן רס״ו, כ״ד

והנה הר"מ כ' שם בפ"א מהא"ב אבר מת כגון החולה או מי שנולד כך כגון סריס חמה אם כי לא מצאתי כעת ואינו עולה על זכרוני אם מבואר זה בש"ס דסריס א"י להתקשות אך בודאי מצא רבינו ז"ל או יודע בעניני הטבעים ומי כמוהו מורה ולפ"ד מדוקדק לשון המשנה ביבמות דף ע"ט ע"ב הסריס שבעל יבמתו פסלה ולמה לא נקט חייב או כרת במזיד או חטאת בשוגג. אך באמת אינו חייב שבאבר מת פטור רק פסלה לכהונה כי לענין כהונה פסולה אפילו באבר מת כמ"ש לעיל. ומיושב נמי ק' התוס' שם בסוטה ד"ה שחוף שהביאו פר"ח דשחוף שאינו מזריע וכתבתי ששיטת ר"ח דבאבר מת אין מקנין ולא פסלה כמו בכה"ת דלא הוי ביאה והקשה שם למה לא נקט שמואל סריס ולפמ"ש הר"מ דסריס אינו מתקשה כלל אם כן ע"י סריס אין מקנין ואינו פוסלה לתרומה ע"כ נקט שחוף לשיטת ר"ח. ובעיקר קושית הב"ש שהקשה על הר"מ והטור דפסקו משמש מת ומשמש מתה פטור דלכאורה לא משמע כן בפ' הבע"י א"י מאי קשיא לי' דהר"מ סובר דמש"ז ממעט משמש מת ומשמש מתה עי' תוס' יבמות דף נ"ה ע"ב ד"ה לאחר מיתה כו' דסוגיא דממעט מתה מש"ז אזלא למ"ד בסנהדרין דף ס"ו דצריך שיהיו שניהם שוים אבל למ"ד התם דא"צ שיהיו שניהם שוים דריש הפסוק ומתו גם שניהם למעוטי מעשה הורדוס היינו משמש מתה וא"כ הר"מ דפסק פ"א מה' א"ב דאפילו בא על הקטנה חייב דא"צ שיהיו שניהם שוים אם כן משם ממעט מתה ע"כ פסק דמתה פטור ומשמש מת דריש מקרא דש"ז דכתי' גבי א"א. מכל מקום מה שהקשיתי צ"ע דהיאך פשיטא לי' להש"ס בסוטה דאדרב' כיון דלענין ח"א א"ח במשמש מת וכל העריות הוקשו להדדי אם כן צריך שמואל לאשמועינן דין זה ואדרבא קשה מנ"ל לשמואל ד"ז דמקנין ונפסלה לתרומה וצ"ע. ודע דכהן הבא על הזונה אף בגמר ביאתו א"ח אלא משום זונה ולא אמרינן בתחלת ביאה תיכף נתחללה כמבואר לקמן וא"כ יהי' חייב על הגמר ג"כ משום חללה חדא דאין איסור חללה חל על איסור זונה כמבואר לקמן ועוד דבביאה א' א"ח שנים דביאה חדא לא פלגינן לאסור שני איסורים כמבואר ברשב"א הובא במ"ל פי"ז הי"ג ולקמן אי"ה באריכות.