מנחת חינוך · סימן רס״ו, י״א

ועי' פ"ד מה' איסורי מזבח ה' ח' ט' גבי אתנן כ' הר"מ בין באיסור ערוה בין בח"ל הוי אתנן ועי' מג"א סי' קנ"ג כ' דהר"מ לשיטתו אזיל דס"ל גבי ח"ל לכהונה הוי זונה וא"כ לענין אתנן ג"כ ולפי זה היאך סתם הר"מ וכ' גבי אתנן ח"ל ולא הוציא אלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד דס"ל כאן לענין כהונה כיון דאינו שוה בכל אינו בכלל זונה ובפרי מגדים הקשה על המג"א אמאי לא חשיב הר"מ שם חייבי עשה דכאן סובר דהוי זונה כמבואר כאן. והנה עניני' אלו צריך אריכות ואני לעורר באתי. והנה לפמ"ש דלהר"מ בכל הני לקי משום לאו דזונה ולא משום איש זר דאין מזהירין מה"ד אף דהוי גילוי מלתא מכל מקום אין לוקין כסברת רבא בסנהדרין כמבואר בב"ש ונראה מדסתם הר"מ וכתב דלוקין נראה דאין לוקין אלא א' משום לאו דזונה ולכאורה בזר מעיקרא ה"ל ללקות ג"כ משום לאו זה כי תהי' לאיש זר ואי דאין מזהירין מה"ד לסברת הרב המגיד פ"ב מהמ"א דהיכי דאיכא עשה מזהירין מן הדין אם כן כאן דאיכא לאו אפשר דמזהירין מה"ד עוד לאו אחר ועי' בשער המלך פי"ז מה' הנ"ל כ' סברא זו ונראה מכאן דחילוק יש בין עשה ללאו וע"ש בשער המלך שדחה ג"כ סברא זו. ולפמ"ש דלהר"מ בכ"ע נקראת זונה אף באין זר מעיקרא אם כן אין נראים דברי המ"ל פי"ט מהלכות הנ"ל שהקשה שם ע"ד הר"מ לפי' הרב המגיד דכ' הבא על יבמה לשוק עשאה זונה בא עליה ביאה שניה הבן חלל ע"ש בהה"מ דהוא גמר' בקדושין ורצה רבינו ללמוד הכשר מדין זה ולא מצא אלא יבמה לשוק. והקשה המ"ל דהא דין זה יוכל להיות במי שכנס יבמתו ואחר כך בא הוא או האחים על צרתה דהיא איסור עשה וכמבואר בר"מ פ"א מה' יבום ולהר"מ באיסור עשה עשאה זונה כי אינו זר מעיקרא דאי בעי להאי מיבם ע"ש. ולפמ"ש להר"מ אף בכה"ג הוי זונה נהי דאינו איש זר מכל מקום הוי בכלל זונה ומיושב שם קושיתו על הר"מ שכתב בפח"י דנושא חלוצתו לא עשאה זונה כי היא איסור דרבנן ול"ל לטעם הזה אפילו הוי מדאוריי' מכל מקום לא זר מעיקרא כיון דהיתה ראוי' קודם חליצה ולפמ"ש דלהר"מ אף בכה"ג זונה היא ל"ק כלל. והנה הרהמ"ח חשב כל אלו הפסולין ולא חשב יבמה לשוק וצ"ע למה ובאמת הו"ל לאשמועינן שהוא חידוש כקושיתם דלא הוי זר ומכל מקום פסולה ולומר דס"ל כסברת התוס' שיבואר לקמן דכולם אינם בכלל זונה רק מחמת איש זר ויבמה לא מיקרי זרה כמבואר לעיל קשה קצת שנטה מדרך הר"מ. וגם למה הוצרך לומר דאלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד דלא נעשה זונה מחמת דלא הוי איסור השוה בכל ת"ל דלא הוי זר אצלה מעיקרא קודם שנתגרשה וקודם שנתאלמנה כמ"ש לעיל וקצ"ע. והנה בר"מ ובהרהמ"ח מבואר דגם נבעלה לחלל נקראת זונה והוא גמרא מפורשת שם ביבמות ויליף לה דכתיב ולא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא מחלל כמו שכה"ג פוסל את האלמנה בביאתו מן הכהונה ומן התרומה כן זרעו פוסל את האשה מן הכהונה ומן התרומה. ולכאורה באמת צ"ע כיון דהיא בעילת היתר כמבואר שם דלא הזהרו כשירות להנשא כו' ולא הוי זר מעיקרא אצלה רק אסור מגזירת הכתוב מה כה"ג מחלל אלמנה אף בנו החלל מחלל אשה אם כן ילקה משום בועל חללה כי החלל חללה כמו אביו הכה"ג שבא על אלמנ' לא נעשית זונה רק כה"ד הבא עליה לוקין עליו משום חללה. וזה דעת הראב"ד פח"י בהשגות כמו שביאר הרב המגיד והמ"ל שם ודעת הר"מ שם בזה צ"ע דלמה תקרא זונה כיון דהיא בעילת היתר לגמרי רק חללה מגזה"כ.